חדשות

אונאדיקום – בין כיכר רבין לכיכר ביאליק

בשבילכם אני חוזר / בידיים מדממות / בפינת חדרי / ריחות בכי לאלפי עיניים / בשבילכם, אם יקרעו את בגדי / אהפוך להיכל […] אני אוהב אתכם, אני עזבתי מקום".

עבודת הווידיאו של רפאת חאטב ,לא כותרת, 2008, מוצגת בימים אלו במוזיאון בית העיר. בעבודה נראה האמן שואב מים בדלי ומשקה עץ זית כשברקע מתנגן השיר "חוּבּ" (אהבה) של הזמר הלבנוני אחמד כעאבור. לזמן מה נראה כי העבודה עוסקת בזכרון ובדימוי עץ הזית כסימן לירי לאומי של הכפר הפלסטיני. מטפורה זו מתערערת  שעה שמצלמת הווידיאו מתרחקת ומגלה כי עץ הזית וחטאב נמצאים במרכזה של רחבת המרצפות בכיכר רבין וכי מקור המים המשקים את העץ הוא בריכת המזרקה הסמוכה לבניין העירייה. העץ נטוע אמנם באדמת פלסטין, אך נראה תלוש וזר במסגרת הבטון המאיימת לחנוק אותו ולבודד אותו בתוך הכרך האורבני של העיר העברית הראשונה.

חטאב הוא אמן מיצג המשלב בעבודותיו שירה ומוזיקה ערבית כמרחב של שפה ותרבות, כמרחב של קהיליה מדומיינת חוצת גבולות גיאוגרפיים מוגדרים. השיר "חוב" הופיע ב-1976 על-גבי תקליט בשם "אונאדיקום" (קורא לכם) המבטא את הצורך בסולידריות פלסטינית. זוהי שירה פוליטית ערכית הנכתבת מרחוק ומסמנת מרחב של שורשיות, רגשות וגעגוע. "אני עזבתי מקום", פונה השיר לפליטים ולגולים, לנוכחים הנפקדים, לחסרי הבית ולבעלי הכתובת.

 נוכחותה של כיכר רבין חשובה ומעניינת בעבודתו של חטאב כאמן פוליטי הרואה באמנות כלי באמצעותו ניתן להעביר מסר חברתי, להתמודד עם המציאות ולבקר אותה. כך ניתן לראות בכיכר  כמייצגת הן את המרחב העירוני משולל ההיסטוריה הפלסטינית והן את "כיכר העיר" כדימוי למרחב של החיים הפוליטיים.

העבודה, שהוצגה לראשונה בתערוכה גברים בשמש, באצירתן של טל בן צבי וחנא רפת, מקבלת משמעות נוספת נוכח מיקומה החדש בחלל  בית העיר בבנין העירייה הישן של עיריית תל אביב- יפו במתחם ביאליק. המתחם גדוש בהיסטוריה של התרבות העברית, מבית המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק ועד לבית העירייה הישן של העיר העברית הראשונה, אך נעדר ייצוגים של התרבות והאוכלוסייה הערבית בעיר. במובן זה, כיכר ביאליק ובית העיר ממשיכים את תפקידה  של כיכר רבין בעבודתו של רפאת.

לצד נקודה זו, כיכר ביאליק מהווה סמל לחיים האזרחיים והפוליטיים בראשיתה של תל אביב. בכיכר התאספו תושבי העיר לציין מועדים ואירועים מיוחדים, לשאת נאומים ולהפגין. הכיכר כמרחב של הופעה, מפגש, וחילופי דעות הינה דימויי לאידיאל החיים הפוליטיים נוסח האגורה בפוליס היוונית. במובן זה הכיכר היא המרחב להשמיע את דעותיך, לחשוב ולבקר את החברה.

השבוע נציין שנתיים לפתיחתו של בית העיר כמרכז מוזיאלי לתרבות אורבנית ולתולדות תל אביב- יפו.  ככזה, בית העיר מגלם בתוכו דואליות מאתגרת נוכח המרקם העירוני של תל אביב- יפו. חשיבותו של הבית, על שימורו המחמיר, היא לאור עברו ההיסטורי כבית העירייה של תל אביב- אלט נוי לנד– ברוח חזונו של הרצל חוזה המדינה. לצד זאת, חזון הבית מחויב לנסות ולשקף את החיים העירוניים על מגוון היבטיהם ומורכבותם ולפתח שיח עירוני.

שנת האופנה בבית העיר, נפתחה החודש עם התערוכה inSALAAM inSHALLOM, פרויקט משותף לשלישיית המעצבים  threeASFOUR  ולבית העיר. התערוכה עושה שימוש באוצר מילים חזותי כדי לחקור את הכבלים הקושרים יחדיו את התרבות היהודית והערבית ומציעה אפשרות לבחינה וחשיבה של המציאות בה אנו חיים. בעוד עבודותיהם של threeASFOUR בעלות ניחוח נאיבי, העבודות שנאצרו מהזירה המקומית (בותינה אבו מלחם, נבט יצחק, רפאת חטאב) מעלות שאלות וסוגיות הפוגעות בבטן הרכה של החברה הישראלית והישראלית- פלסטינית.

התערוכה , על עבודות האמנות המוצגות בה, מציעה מרחב והזדמנות לבחינת הדעות והעמדות של כל אחת ואחד מאיתנו תוך כדי מפגש עם הקולות השונים שבנו ושמחוצה לנו.

הצגת עבודתו של רפאת חטאב בחלל בית העיר בכיכר ביאליק מעניקה משמעויות נוספות למעשה הפוליטי של האמן. ולצד זאת (ואולי, משום כך) משתתפת בניסיון ליצור מרחב של דיאלוג בתנאים המורכבים בהם אנו חיים.

תגובות

כתיבת תגובה

(לא יופיע בתגובה)

* שדה חובה

  1. ניצן

    כתיבה נהדרת וכתבה מרתקת. תודה רבה :)