חדשות

אמנות התעתוק

דימויים מסוג זה ודימויים אחרים הנפוצים ברשתות החברתיות מעוררים את השאלה האם ניתן בכלל ליצור בעידן הדיגיטלי דימוי מקורי? אפשר לשאול מי הייתה אותה בחורה שהחליטה לצלם את כפות הרגליים שלה, או מי היה הבחור שהעלה לראשונה את הצלחת שלו לאינסטגראם, אבל בכנות זה לא מעניין. בעידן הדיגיטלי בו הדימוי המצולם הוא נחלתו של הכלל, הדיון איננו במקור או בראשוניות כי אם בתימרון ובייצוג המחודש של דימויים קיימים. כאשר וולטר בנימין דיבר על אובדן ההילה בעידן השעתוק הטכני, הוא לא ידע עד כמה הוא צדק. במציאות חיינו בניגוד למציאות של בנימין, אין שום דרך לאתר בכלל את יצירת האמנות המקורית, והשאיפה לייצר משהו חד פעמי וחד ערכי נראית נאיבית.

ה"מונה ליזה" של לאונרדו דה וינצי', חד פעמית וחד ערכית

 בניגוד לתפיסה הקלאסית של אמנות בה יש אמן- גאון אשר בורא "יש מאין" יצירה, וכל גלגול שלה הוא רק רפרודוקציה זולה וחיוורת, אמנות בעידן הדיגיטלי היא לא היררכית כי אם אופקית. הדימוי הראשוני יכול להיות כל טקסט קיים, ודווקא הוא עשוי להיות חיוור ביחס לגלגול שלו. אין חשיבות לכרונולוגיה, אלא לאהדה והתפוצה לה זוכה הדימוי. MEME מוצלח,  ויזואלי או טקסטואלי, נמדד בכמות השיתופים שלו ולא בחתימה של אמן זה או אחר. זהו העידן של האמן האנונימי והאמן הזה איננו גאון כי אם "תעתיקן" (Transcriber).

כבר לא כל כך חד פעמית

אחד מגדולי התעתיקנים של דורנו הוא קנת' גולדסמית' שהגה את המושג UNCREATIVE WRITING. בקורס כתיבה שמעביר גולדסמית' באוניברסיטת פנסילבניה, הוא דורש מתלמידיו להעתיק ((RETYPE בשלמותם חמישה עמודים מספר לבחירתם. לשיטתו, אין זה שונה ממורה במדרשה לאמנות הדורש מתלמידיו להעתיק ציור של ואן גוך. גולדסמית' מבקש לשחרר אותנו מהמאמץ להיות מקוריים ומסב את תשומת ליבנו לחכמה שבבחירה מהקיים. לשם כך בין היתר, הקים גולדסמית' ארכיון מקוון ענק ממדים בשם UBUWEB המכיל יצירות אוונגרד מרחבי העולם. ארכיון זה הוא כמובן נגיש וחינמי לכל אחד וגולדסמית' מבקש לראות בו, כמו באינטרנט בכלל, מאגר חומר גלם בלתי נגמר ממנו אפשר ורצוי לכרות.

בשבוע הקרוב מגיע גולדסמית' לבית העיר לחלוק עמנו את משנתו "הלא מקורית" לקראת פתיחת שנת התקשורת בבית העיר. מפגש האמן יתקיים ביום רביעי , 10.7 בשעה 20:30.

קנת' גולדסמית' (מתוך BONBSITE.COM)

תגובות

כתיבת תגובה

(לא יופיע בתגובה)

* שדה חובה