חדשות

בגדים שחותרים תחת הסדר הקיים באופנה העילית – כתבתו של שחר אטואן

הכתבה פורסמה במוסף גלריה של עיתון הארץ ב- 28.8.12

לא במקרה בחרו זואי בראוץ' ובריאן קירקבי לקרוא למותג שלהם על שם מלכה מורדת. לרגל תערוכה מעבודותיהם שתיפתח הערב בתל אביב, הם מסבירים מדוע חשוב להם לשמור על עצמאות

בילדותו בלונדון הוקסם בריאן קירקבי מפסל ברונזה של המלכה בודיקה ושתי בנותיה שועטות על מרכבת מלחמה, שניצב מאז 1905 ליד בניין הפרלמנט הבריטי. כשפגש את זואי בראוץ' לקראת סוף שנות ה 90 והשניים החליטו לייסד מותג אופנה, הם העניקו לו את שמה של המלכה המיתולוגית שהנהיגה מרד נגד השלטון הרומאי באיים בשנת 60 לספירה והחריבה את לונדוניום הרומית בשריפה. "בודיקה היא דמות מיתית, ואנחנו אוהבים את הרעיון של מיתוס, של דבר מה פרום שנתון לפרשנויות שונות", מסביר קירקבי בשיחת טלפון מהסטודיו של הצמד בלונדון.

עניין אחד לא נתון לפרשנות: ההערכה שבודיקה זוכה לה בתעשיית האופנה. ב-2001, ארבע שנים אחרי הקמת המותג, הזמינה המועצה הבריטית לאופנה את קירקבי ובראוץ' להציג את הקולקציה שלהם בשבוע התצוגות של לונדון. שש שנים מאוחר יותר הם כבר היו למותג הבריטי העצמאי הראשון שהוזמן להציג קולקציה בשבוע אופנת התפירה העילית בפאריס. כבוד זה שמור רשמית רק ל 13 בתי אופנה, בהם שאנל, דיור וולנטינו.

אבל קירקבי ובראוץ' לא רק יוצרים בגדים הפותחים לפניהם את דלתותיו של קודש הקודשים של האופנה. הם גם מקדמים מיזמים בינתחומיים המשלבים סרטים, פסלים ועיצוב מוצר. השבוע הם הגיעו לארץ כדי להציג פרויקט חדש ברוח זו בתערוכה שתיפתח הערב במוזיאון "בית העיר" בתל אביב. התערוכה, "רגע בודד במעגל", היא הרביעית במספר ב"שנה של אופנה" ¬ תוכנית שנתית של תערוכות אמנות ואופנה שיזמו איילת ביתן שלונסקי, האוצרת הראשית של המוזיאון, וקלודט זורע, המנהלת האמנותית. צמד המעצבים הבריטים יציגו בה סרטים, צילומים ואובייקטים שונים שיצרו, דגמים נבחרים שעיצבו ב-15 השנים האחרונות – וגם מתקן צילום מיוחד.

זואי בראוץ' ובריאן קירקבי

לוכדים שברי רגעים

בראוץ' וקירקבי, מעצבים עצמאיים מצליחים, הם צמד יוצא דופן בהגדרתו. עורכת האופנה הוותיקה של "אינטרנשיונל הרלד טריביון", סוזי מנקס, כתבה עליהם בעבר כי הם מייצגים משהו נדיר באופנה: יושרה ותבונה. אבל יש מבקרים המפרשים את פעילותם כהפניית עורף לתעשיית האופנה ולמאפייניה או לדרכי פעולתה.

הם עצמם רואים זאת אחרת. "אנחנו מחפשים דרכים מורכבות לפתח רעיונות ואפשרויות חדשות של תצוגה, אבל בו בזמן אנחנו מחפשים דרך פשוטה לבטא את עצמנו. מעל לכל אנחנו מתעניינים בפשטות", אומר קירקבי.

"אנחנו פשוט מעדיפים להביט פנימה, לשפה ולתהליכי עבודה משלנו. הגישה שלנו היא תמיד ביוגרפית מאוד. שנינו גדלנו והתוודענו לאופנה בשנות ה 80, עידן שבו לבוש שימש מפלט מהמציאות או ייצג כמיהה להתחבר לממד נוסף של עצמך או של המקום שהיית בו", משלימה בראוץ', מתייחסת כך להשפעות שספגו מיוצרים בולטים באותה תקופה, כמו מוריסי ודייוויד בואי, ולאופנים שבהם הביעו האמנים הללו ענייני זהות בהופעתם החיצונית.

השפה הפרטית של בראוץ' וקירקבי מאתגרת, ועיקרה חייטות חדה כתער. שמלות מחטבות שנראות כאילו הן עשויות לקצר את נשימתה של הלובשת, שכבות של חתכים גיאומטריים, צווארונים מוקשחים בסגנון צבאי, רעלות גדולות דמויות ברדס ורצועות מתבדרות מעל לז'קטים קשוחים מעור.

הבגדים של "בודיקה" הם בה בעת גם נטולי אפיל מיני מובהק וגם ממוקדים מאוד בנשיות: הדקדקנות של צמד המעצבים מבליטה את ההיבט הטכני של הדגמים, ואילו הפרטים הקטנים מרמזים לחושניות מינית. בזכות המיומנות הטכנית של הצמד המראה הכללי הוא חסר מאמץ, למרות נוכחותם של מרכיבים כמו לוחות מתכת או קפלי פליסה חדים, הבולטים על רקע קשת גוונים חמורה למדי שבין שחור ללבן, עם הבלחות של כחול או זהב. היו מי שהגדירו זאת כצומת שבין ניסיוניות יפאנית לפרוורסיה ויקטוריאנית.

מאחורי התוצר הזה אכן עומדים תהליכי עבודה שונים, פנימיים – כהגדרת המעצבים. דוגמה מובהקת לאלו היא מתקן הצילום המוצג בתערוכה – תוצר של חקירה ממושכת שבמרכזה טכניקת צילום מוקדמת, שפיתח המדען הצרפתי הרב תחומי אטיין-ז'ול מארה בשנות ה-80 של המאה ה-19. מארה פיתח מצלמות שנועדו לפרק את המכניקה הנסתרת מעין של ההילוך האנושי. הוא שילב פלחי זמן עוקבים על לוחית צילום אחת ויצר תמונות מוכפלות. באמצעות "רובה פוטוגרפי" למשל, מצלמה שנעזרה בצמצם החוזר על פעולתו פעם אחרי פעם, הוא צילם תמונות של ציפורים במעופן. כמו עמיתו חלוץ הצילום אדוארד מייברידג', גם הוא הבין כי מרגע שתאפשר לו הטכנולוגיה לראות מהר יותר משרואה העין הבלתי מזוינת, יתגלו לפניו הסודות הצפונים של חיי היומיום.

להמשך הכתבה לחצו כאן

תגובות

כתיבת תגובה

(לא יופיע בתגובה)

* שדה חובה