כללי

הבוז, שירזי וה- VOICE

פוסט מיוחד לערב הבוז הגדול של קפה גיברלטר בבית העיר

הצגת התערוכה "חותמת לילה- שירזי בבית העיר" זוכה לתגובות מגוונות הנעות בין התפעלות והערכה ועד לתגובות חשדניות. השניות, מתייחסות בחשדנות ובזלזול על פשר הצגתו של איש חיי הלילה ואמרגן המסיבות בחלל המוזיאון ומלוות באמירות כגון: "שירזי במוזיאון? מה הקשר? הוא לא עושה מסיבות?", "מי שרוצה לראות את שירזי שילך למסיבות שלו. תשאירו את הגלריות לאמנות ותרבות ". תגובות אלה, מעבר לכך שמתייחסות בזלזול כלפי פועלו של שירזי, מביעות זלזול בחיי הלילה -מקום שטחי- המנוגד בהכרח לעולם התרבות והאמנות שפוקדי המוזיאונים- "אנשי התרבות"- מצפים לראות  בחללי הגלריות.

בתוכנית The Voice  האחרונה (עונה 2, פרק 20)  לאחר ביצוע השיר "אנה" על ידי דנה צלח, ביקר אביב גפן את הביצוע והעיבוד לשיר בטענה כי העיבוד היה "מסיבת טראנס באומן" והוסיף "מסיבת טראנס משעממת". בדברים אלה חרג גפן מביקורת עניינית לגבי הביצוע והביע סלידה וזלזול כלפי תרבות ומוסיקת הטראנס בעודו משתמש בה כסמן לתרבות נחותה ולא איכותית. ביקורת זו הייתה חלק מהקו המנחה של גפן בתוכנית. גפן, המדבר בשם התרבות והיצירה האמנותית, הביע זלזול כלפי כל מי שלא עמד בסטנדרטים של היצירה האמנותית לשיטתו. בשימוש שעשה ב"מסיבות הטראנס" ובעליה לרגל לאומן (לקבר רבי נחמן מברסלב) הביע זלזול ובוז כלפי תופעות ותרבויות החורגות מהמיינסטרים התרבותי והאמנותי שהוא, גפן "המורד" לכאורה, יוצא נגדו  – אותו מיינסטרים המייצג את ההגמוניה הישראלית החילונית והאשכנזית.

בהמשך לכך, בתגובה לביצוע השיר "מקסיקו"  על ידי לינה מחול, אמר האמן והיוצר "היום, אמן וזמר, זמר לא יכול להחזיק בלי שירים מקוריים. בעיני, העולם שייך למי שכותב שירים ויוצר. פחות למבצעים". בהמשך לכך פנה ללינה ולשאר המתמודדים בתוכנית "אני רוצה לסמוך עלייך ועל הרבה אנשים פה שיכתבו שירים מקוריים כי זה מקוריות. חשוב בעולם". אז מה המשמעות של אמירה זו מלבד עידוד יצירה מקורית על ידי מוסיקאים צעירים? בדברים אלה הציג גפן את הגדרתו למי הוא אמן ויוצר ראוי ומי אינו ראוי. את אמירה זו לא ניתן להפריד מההקשר בו היא נאמרה, במציאות הישראלית בת זמננו בה הז'אנר המזרחי המאופיין בעיקר על ידי זמרים מזרחיים מבצעים, נחשב לזרם המוביל והפופולארי. במובן זה, אמירתו של גפן מבטלת במידה רבה את מעמדם של זמרות וזמרים מזרחיים כאמנים "ראויים".

 

האמירות והביקורות של גפן במהלך הפרק הינן חלק מהאג'נדה שהוא מקדם בהבחנתו הדיכוטומית בין בידור לעומת אמנות. כששלומי שבת ביקש את עצת המנטורים במעמד ההכרעה מי מבין תלמידיו ימשיך ויזכה להשתתף בתוכנית נוספת וממי ייפרד, המשיך גפן ואמר: "שלומי יגיע לצומת שהוא יצטרך לבחור בין בידור לבין אמנות ואיכות. אמנות ואיכות. בקבוצה כרגע ללא ספק זו לינה. מי שבבית רואה ולא מבין את זה הוא או חרש או טיפש." ושוב, ההבחנה ההיררכית בין אמנות ובידור מלווה בבוז כלפי "החרשים" ו"הטיפשים" הפוטנציאליים שייכנעו ויפלו ל"בידור" הטמא.

גפן שצמח מתוך ההגמוניה התרבותית הישנה-חדשה חושש מאלה שמערערים על הטעם הטוב והסדר האמנותי, יהיו אלה זמרים מבצעים- לרוב מזרחיים, נציגי מוסיקת הטראנס ומסיבות העליה לרגל באומן או נשאי הבידור. כאמור, גפן "מגן האמנות" עושה זאת על ידי ההבחנה הקוטבית בין אמנות ובידור המתפקדת כמסגרת העל ליצירת היררכיה פוליטית וחברתית. עם זאת, ההיררכיה שבירה ופגיעה, כל נגיעה או קירבה ל"דבר הנחות" עלולה לפגוע בה ולהדביקה בתחלואים ולערער את כל המערכת.

ההבחנה הדיכוטומית בין אמנות ובידור מלווה גם את התערוכה  "שירזי בבית העיר"  על עצם הכנסת עולם הלילה הלהט"בי ההדוניסטי אל חלל המוזיאון. עבור המקטגרים- רובם אנשי אמנות ותרבות- שירזי הוא מפיק, מארגן מסיבות גייז שאין דבר בינו ובין יצירה, בוודאי לא יצירה אמנותית. האביזרים,התלבושות והמיצבים שהוא יוצר מדי שבועיים נתפסים כפריטים קישוטיים המעטרים את המסיבה . משהו שבמקרה הטוב שומרים במחסן בלילה שאחרי. הוא שייך לעולם אחר. בוודאי לא למוזיאון.

שירזי הוא אמן של מילים ודימויים עצמתיים שמתקשר רעיונות, חלקם מורכבים, ומשפיע על אלפי אנשים שמגיעים למסיבות שהוא יוצר. עם זאת, עדיין בתחקיר לקראת התערוכה חלק מהאנשים שנפגשנו איתם- רובם פעילים בצורה זו אחרת בשדה האמנות- בחרו לראות בו דמות עילגת שמארגנת אחלה מסיבות אך בין זה ובין "זכאותו" לקבלת תערוכת יחיד במוזיאון המרחק רב.

החוקרת מרי דגלס בספרה "טוהר וסכנה" כותבת כי הסכנה מפני הזיהום היא כפולה: הראשונה היא הסכנה והפחד של בעלי הכוח מהיטמעות ומאובדן אופיים. השנייה, סכנה לכלל המערכת, שכן באובדן ההיררכיה תעורער המערכת כולה.

הם מ- פ- ח- ד- י- ם!

צילום: נטע אלונים

תגובות

כתיבת תגובה

(לא יופיע בתגובה)

* שדה חובה