חדשות

הסוריאליזם של ז'אן שרל דה קסטלבז'ק

בימים אלה מוצגת במוזיאון בית העיר תערוכה המציגה את קולקציית שנות השמונים של מעצב האופנה והאמן ז'אן שרל דה קסטלבז'ק. המעצב, שהגיע לארץ במסגרת "שנה של אופנה בבית העיר" והופיע עם ההרכב המוזיקאלי "נוובל ואג" באירועי הלילה הלבן, ידוע בתור מי שמטשטש את הגבולות בין השדות של עולם האופנה, האמנות והמוזיקה. במובן זה, יצירותיו מהוות זירה לבחינת הקשר בין אופנה לאמנות והמסרים העולים מהיחסים ביניהן.

מעצב האופנה הצרפתי נודע בעיקר כאמן גלאם ופופ ארט שמתכתב בעבודותיו עם אמני פופ כאנדי וורהול וידוע בעיצוב תלבושות ראוותניות עבור כוכבות פופ עכשוויות (שמלת הצפרדעים של ליידי גאגא היא הדוגמא הבולטת ביותר). בנוסף לפן הזוהר, ביצירותיו נוכחים גם יסודות סוריאליסטיים ובהם סמלים הנראים כלקוחים מעולם חלומי ולא הגיוני.

 באחת מעבודותיו מתרחש חיבור בין ידיים עטויות כפפה שאוחזות בשדי הדוגמנית תוך כיסוי הפטמות שלה לבין חצאית בגזרה גבוהה ועליה הדפס של אחת מעבודותיו המפורסמות של האמן הסוריאליסטי Man Ray, "כינורו של אנגר" (Le Violon d'Ingres). בעבודה זו קסטלבז'ק בוחן מחדש את הסימונים של הגוף הנשי. ההצבה המשונה של הידיים היא סוריאליסטית: מאיפה הן הגיעו ? כיצד הן מחוברות ? יש משהו מכובד בכפפות השחורות, אבל גם אלמנט מאיים שנראה לקוח מתוך חלום.

הכינור של אינגר, 1924

 בחשיבה הפמיניסטית, פעולת כיסוי החזה על ידי הידיים מסמנת את השדיים כאתר למבט הגברי; המיקום המדויק של אחיזתן, שמסתיר את הפטמות בכל זווית הסתכלות, מנכיח אותן כדבר שאותו אנחנו רוצים לראות.  במובן זה, קסטלבז'ק מעלה את השאלה התרבותית בדבר היחס בין האומנותי לפורנוגרפי; בעוד מתווה השדיים נחשב עדין ואומנותי, הצגת פטמות נחשבת גסה ולא הולמת. העבודה של קסטלבז'ק מעלה שאלה שרודפת את עולם האמנות ואת התיאוריה הפמיניסטית עשורים רבים : מה ההבדל בין אמנות לבין פורנוגרפיה?

 

גם הגזרה של החצאית מעצבת את ההתבוננות בגוף הנשי בכך שהיא חונטת אותו בחיטוב הרצוי, ובכך מתכתבת עם הסטנדרטים ה"נורמטיביים" של עולם האופנה ואידיאל ה 90-60-90.  על החצאית מודפס צילום משנת 1924 ובו נראית הדוגמנית והמאהבת של מאן ריי, קיקי דה מונפרנס,  בגבה מופנה אל המצלמה כשעליו משורטטים חורי F של כינור. (חורים שמאפשרים לצליל להדהד מהכינור לסביבה) מאן ריי סימן את הגוף כבעל תכלית מוגדרת והפך אותו לכלי נגינה שמחכה ליד הגברית שתפרוט עליו.

מטרת חורי ה F בכינור הם לאפשר לצליל להדהד באופן חופשי יותר : אך האם דימויי נשים בעולם האופנה הפכו ל"חופשיים" יותר ושחרר אותן מההחפצה? האם יש שינוי חיובי בייצוגי נשים באמנות מאז 1924 ועד היום ? למרות שהקולקציה המוצגת במוזיאון הינה משנות השמונים, נראה שהפריטים של קסטלבז'ק הם חסרי זמן. ההתכתבויות שלו עם דימויים מוכרים מעולם האמנות והצבתם באופנים חדשים מבחינה חזותית ורעיונית מהדהדת תהיות שמעסיקות וימשיכו כנראה להעסיק את עולם האמנות ואת תרבות הפופ בכלל עוד זמן רב.

תגובות

כתיבת תגובה

(לא יופיע בתגובה)

* שדה חובה

  1. נרקיס מלך הביצה

    מאמר מאלף. פעם ראשונה שאני נתקלת באומן זה וקריאת הכתוב עזרה לי להבין את הקונספט שהאמון ניסה להציג