חדשות

לשתול תגובה- ראיון עם טל ועומר גולן

ראיון עם עומר וטל גולן על עבודתם "שיח גלריה" המוצגת בתערוכת הקבע במוזיאון המדע בירושלים

OMTA הם טל ועומר גולן, זוג אמנים, נשואים לאמנות וזו לזה שיוצרים יחד בעשור האחרון. השניים שפועלים בדיסציפלינות שונות בשדה האמנות מערבבים בעבודותיהם אמנות, מדע, טכנולוגיה לצד בחינת ההתנהגות האנושית  והחברתית.

בעבודה "שיח גלריה" , יצירת רשת שעברה אדפטציה ל- Google Galaxy , יוצרים השניים עולם תלת ממד בו מחשבות גדלות לכדי עצים העשויים מטקסטים ביטויים כתובים של מחשבות ודעות המנותחים באופן סמנטי. בעבודה מוזמנים המבקרים במוזיאון ואלה שמחוצה לו לשתול תגובות ורשמים ולהשתתף בשיח גלריה אלטרנטיבי. 

כיצד מתקיים תהליך העבודה במפגש בין האמנים ובין המתכנתים? 

אני מניח שלנו קצת קל יותר במפגש עם מתכנתים, כיוון שהעולם שלהם לא זר לנו לחלוטין. טרחנו ללמד את עצמנו הרבה מאד אודות העולם של הקוד, ואת מרבית היצירות שלנו אנחנו מתכנתים בעצמנו, free style, ללא ידע פורמלי במדעי המחשב.  אנחנו מתייחסים לקוד כמדיום, וביצירה משותפת עם מתכנתים מקצועיים צריך ללמוד לדבר איתם בשפתם, גם עם היצירתיים שביניהם. מתכנתים לרוב אוהבים לקחת את הרעיון של האמן למקום שבו נוח להם לבנות את היצירה מבחינת עולם הידע והניסיון שלהם. אנחנו תמיד מנסים לדחוף את הגבולות, גם של עצמנו וגם של שותפנו ליצירה, לאתגר אותם ואותנו, ובמפגשים שלנו מתרחשת הפרייה הדדית שמאד מהנה לכולם, זה מרגיש קצת כמו להקה שכותבת מוסיקה יחד. לכל אחד יש את הרעיון שלו ואת הדרך שבה הוא שומע את היצירה מתקדמת ובאמצעות משא ומתן לא פורמלי ובירה, כל אחד מנסה לדחוף יותר לכיוון החזון שלו. 

מתוך: "שיח גלריה"- עבודת רשת מאת עומר וטל גולן

האם תוכלו לספר על העבודה שלכם עם מילים כחומר גלם וכצורת תקשורת להעברת מסרים?

 מילים הן חומר מרתק ורב משמעויות. המראה הצורני שלהם מעלה בנו אינספור אסוציאציות, זכרונות וסמלים, עוד לפני שאנחנו בכלל מספקים להגיע לתוכן שלהם. ב"שיח גלריה" המטרות של המילים רבות, והמסרים שעברו גם הם רבים. דעת הקהל כפי ש"שיח גלריה" משקפת אותה, היא דינמית, כזו שלא מפסיקה להשתנות, תהליך ה"שקיעה" ביצירה מתרחש כל x טקסטים שמתקבלים על מנת לחדד את המסרים ולסווג אותם מחדש, על מנת ליצור מראה מדויקת יותר של המציאות. היתרון שמצאנו  בשימוש במילים מבחינה ויזואלית ב"שיח גלריה" הוא שהצורה שלהן צפויה, אם כי התוכן לא. מבחינה צורנית הן אפשרו לנו לעצב את העולם הוירטואלי שלו, ולקבוע כללים להופעת המילים, בשפות שונות ורבות, למרות שלא היה לנו מושג על מה אנשים מתעדים לכתוב לנו. בעבודות אחרות השתמשנו במילים שהמטרה שלהן היתה צורנית בלבד, ואפילו התאמצנו מאד שלא תהינה קריאות, כך למשל, נוצרה עבודת הוידיאו הקצרה Religion, שהסתובבה בין עשרות פסטיבלים של וידיאו ארט ברחבי העולם. ויצירה כמו "טקסטורה", שהיא וידיאו חי המתרגם אנשים לטקסט חופשי, מרצד ובלתי קריא.

From:Textura - real time video installation by Omer & Tal Golan

משמעות שם העבודה בשפה העברית לעומת השפה האנגלית מעניינת. תוכלו להרחיב על כך? הקונוטציות שעלו אצלי היו ששם העבודה בעברית "שיח גלריה" כסוג של שיקוף השיח של ואודות אמנות מדגיש שיח פנימי של ועל אמנות, בעוד שבשם באנגלית "Plant a comment" (לשתול תגובה) הדגש אינטראקטיבי, מזמין ופתוח יותר- הזמנה להשתתפות בתערוכה. 

"שיח גלריה" הינו נוהג של עולם האמנות לערוך מפגשים בגלריה בין הקהל שלהם לאמנים, בהם האמנים מסבירים את עבודתם לצופים. משום כך, גם בשם העבודה בשפה העברית, לתפיסתנו, יש קריאה לפעולה, להשתתפות ופתיחת דיון. כיוון שבאגלית מכנים שיח גלריה כ Artist Talk , משחק המילים בין השיחים, העצים המילוליים שצמחים ביצירה אינו עובר. אך ניתן בקלות לזהות את צורת האובייקטים שנוצרים כעצים, ומכיוון שהיצירה תומכת בשפות רבות, חיפשנו שם שיעודד קריאה להשתתפות פעילה בעבודה, בכל זאת, יער העד של דעת הקהל נוצר שם רק בהשתתפות הקהל. בנוסף, אנשים שראו את היצירה בהתהוות התייחסו אליה לעיתים קרובות כמעיין רשת חברתית ויזואלית, שבה אנשים משאירים תגובות, כמו לוח מודעות משעם, שאתה תולה בו את הערות שלך, ללא התיחסות ספציפית להערות אחרת.  כך נולד בראשנו השם "Plant A Comment". 

מה היתה ההיענות להשתתף בעבודה מצד אנשים שלא נכחו בגלריה? האם ראיתם הבדל בין הערות שנשלחו מהבית או מהגלריה?

הופתענו מההיענות העצומה שהיתה לאנשים מהבית, ובעיקר מכמות התגובות שהגיעו מחו"ל בשבוע הראשון, הרי היצירה נחשפה לראשונה ביריד צבע טרי, יריד ישראלי מובהק. בשבוע הראשון נשלחו אלינו כבר כשלוש מאות אלף הודעות. רובן דרך האתר האינטרנט של היצירה, המספר היפה שבזק תרמו לנו לקבלת smsים, וגם דרך ההאש טאג בטוויטר. מבחינת הטקסטים שנשלחו, נראה לנו שאנשים שעמדו מול היצירה הפיסית חשבו יותר על הנראות של התגובה שהם שלחו מבחינה ויזואלית כי הם רצו לגלות אותה בחלל הוירטואלי, ובחלל הפיסי סביבם היו כל הזמן המון אנשים, והיתה הרגשה שאתה עומד בעין הציבור, לעומת אנשים השתתפו מהבית ולא ראו את המשתתפים האחרים, ונהגו להראות יותר ספונטניים, אבל לא בדקנו את זה לעומק. 

האם יש עריכה או צנזורה של התגובות שנשלחות?

לא. לא הסכמנו לערוך החוצה מילים או רעיונות, אם זו היתה עבודה מסחרית היינו שוקלים את זה, אבל זה נראה לנו לא נכון לצנזר אמנות. אם אנחנו זוכרים נכון, גוגל הזכירו את זה אבל זה נשכח, בעיקר כי התעלמנו, ובמוזיאון המדע בירושלים בו היצירה מוצגת בתערוכת קבע (גם בתרומת גוגל) כלל לא בקשו שנצנזר את קהל המשתתפים.

האם היו לכם השראות מדעיות? (לדוגמא, עצי הגזירה של חומסקי/ עצים בינאריים )

הרעיון נבע דווקא מהמושג "שיח גלריה" עצמו, חשבנו על כך שהמנהג הזה נראה לנו די משונה, במרבית הארועים מהסוג הזה, שנכחנו בהם או שערכנו בעצמנו, ההשתתפות והמעורבות של הצופים היתה פחות משמעותית מהנטייה שלנו כאמנים לדבר על העבודות שלנו. כמובן שהיו יוצאים מהכלל, בשיח גלריה אחד שערכנו בסדנאות האמנים בירושלים היתה מישהי שפרצה בבכי כי הנושא היה טעון והוויכוח היה  להוט ומעניין (כמו בתערוכות שמעיזות לגעת בפוליטיקה). בכל אופן, כאן רצינו להגדיל את החלק של הקהל ביצירה ובשיח, על חשבון החלק שלנו. ככל שאתה יוצר עבודה שהיא יותר אינטראקטיבית ובמובן מסוים גם open ended, ככה אתה מאבד יותר שליטה בתוצאה הסופית. יש כאן משחק מסוים עם כמה שאתה מוכן לוותר על עצמך כיוצר בעבודה שלך עצמך. לעיתים קרובות זה מאד מרגש, גם לנו וגם לצופים שהופכים להיות שותפים שלך ליצירה, ולו רק לזמן קצר.

בהתייחס לגוף העבודות שלכם, מה התרשמותכם ביחס לתגובות של המבקרים לפעולה שהיא טקסטואלית לעומת פעולה ויזואלית (לדוגמא בעבודה ( Between you and me) או שפתית (לדוגמא בעבודה Talk to me  )  ?

שמנו לב לכך שכאשר אנשים עוסקים בפעולה טקסטואלית המסרים שהם חולקים לרוב הם עמוקים יותר, תלוי במידת האנונימיות שמתאפשרת להם, קבלנו מסרים של זכרון ושכול לצד הגיגים עמוקים ופילוסופיים יותר של החיים במבט לאחור. כשמדובר בפעולות קוליות, אנשים נוטים להיות מובכים בקלות יתרה והם נוטים להשתעשע ולבדר, כאילו הם תקועים בפרפורמנס על במה וכולם מסתכלים עליהם. מול פעולות ויזואליות לעומת זאת, אנשים נוהגים להשתהות הרבה יותר, ראינו אנשים עומדים חצי שעה ויותר מול יצירות ששיקפו להם את עצמם באיזשהו אופן, גם כאן אפשר לראות סוג של פרפורמנס של הקהל שהופך למשתתף – תסתכלו עלי! אני על המסך, אני בהקרנה הענקית הזו, אני ואני. הקהל נשבה בדמות של עצמו וזו בדיוק הביקורת שאנחנו מנסים להעביר דרך יצירות כאלו. אחרי שאמרנו את כל זה, האבחנה הכי חשובה שלנו היא שאנשים אוהבים מאד להיות חלק מיצירה, הם נהנים מכל מידת השפעה שנותנים להם וכמה שיותר יותר טוב מבחינתם. הרבה אנשים שלא מסוגלים להביע דעה על אמנות מסורתית כציור מביעים את ההתרשמות שלהם מיצירות ניו מדיה בקלות רבה יותר, וזה כי לרוב הן חודרות לתודעה שלהם ללא פילטרים אינטלקטואלים, ובגובה העיניים. זו גם הסיבה שאנחנו נמשכים למדיום הזה.

היכן אתם ממקמים את העשייה שלכם בין פעולה ליצירת אובייקט אמנותי ?

על הרצף הזה אין ספק שאנחנו יותר יוצרים אובייקטים מאשר פעולות כמו פרפורמנס. הרבה פעמים אנחנו יוצרים סביבות ותנאים שמעודדים פעולה של הצופים כדי להפוך אותם למשתתפים, פרפורמרים, ו/או כדי לגרום לאינטראקציה חברתית מסוימת ביניהם. אנחנו בלבנו אמנים ויזואליים ותמיד ישאר מרכזי אספקט ויזיאולי לעבודות שלנו, גם לעבודות שהן גם ניסויים חברתיים שעוסקים ביחסים בין הצופים ולא רק באובייקטים אמנותיים מסויימים.

האם אתם חושבים שאפשר להסתכל על פעילות באמצעות הרשתות החברתיות באמנות כסוג של פרפורמנס כפעולה במרחב ציבורי?

אנחנו חושבים שכן, זה מאד תלוי בטיב הפעילות ובאמנים הפועלים, אבל באופן עקרוני מדוע לא? אין כללים באמנות ואם יהיו כדאי יהיה לשבור אותם.

From: A Figment Of The Imagination - an open ended experiment with visual and technological poetry.

האם חשבתם ליצור או שיצרתן עבודות שאינן מתקיימות כלל בחלל מוזאלי ומתקיימות ברשת?

כן. אנחנו מושפעים מאד מארון קובלינג, אמן הרשת המדהים ש"שייך" לגוגל. מלבד "שיח גלריה" שמתקיימת גם כיצירת רשת אונליין plantacomment.com, בימים אלו במקביל לתערוכה הזוגית הראשונה שלנו כאן בניו יורק, אנחנו עובדים על עבודת רשת נוספת שהיא מעיין Crowd sourced A'capella Machine, ותהיה בעצם שיר אקפלה (כלומר שירה ושימוש בקול ללא מוסיקה) אחד אינסופי שנוצר על ידי המאזינים, למכונה הזו, שתחייה ברשת, יהיו עוד הפתעות נוספות שלא נפרט אותם כאן. ישנם עוד כמה פרויקטים שנמצאים בבישול איטי יותר ששמורים לרשת. מצד אחד, המרחב של הרשת הוא מקום מאד נוח ליצור, ומאד נוח להזמין אליו קהל, שלא חייב להתאמץ יותר מדי כדי לצרוך תוכן ולהיות שותף ביצירת אמנות, ואפשר להתבטא ללא כל סינון, ומצד שני, הרבה יותר קשה להתפרנס מיצירות רשת, אלא אם כן יש להן תומך ספציפי שממן אותן, אז בשבילנו לפחות, הן שמורות ל"הזדמנויות מיוחדות" בלבד.

שיח גלריה/ Plant a comment
אמנים: עומר וטל גולן
מתכנת: יובל אדם
ניתוח סמנטי: ניר אופק
מוסיקה: ניר דנן

בזק תרמו את שירות הsmsים שלהם וגוגל ישראל תרמו את מכשיר הLiquid Galaxy עליו מוצגת היצירה שהינה היצירה הראשונה בעולם למכשיר הזה. 
 

תגובות

כתיבת תגובה

(לא יופיע בתגובה)

* שדה חובה