חדשות

מחברת Invaders

פרויקט פושטית המוצג במסגרת התערוכה נוטבוק ,מציג ניסוי אמנותי מרתק. אוצר הפרויקט, גיא מורג צפלביץ', מצא בביתו מחברות חומות "פושטיות", כאלו ששימשו את רובנו בימי בית הספר היסודי ללימודי חשבון, תרגול הא'-ב' וקשקושים אמנותיים יותר ופחות. הוא החל לשלוח את המחברות הללו ורבות נוספות אל מגוון אמנים מהארץ ומחו"ל : בהם אמנים מהשורה הראשונה בביאנלה בונציה, סטודנטים לאמנות  ותלמידים בתיכונים תלמה ילין ובגימנסיה הרצליה. הוא שלח אותן ללא הוראות והעניק לאמנים יד חופשית בעיצוב המחברת. למרות שצפלביץ' לא הבטיח דבר לאמנים- לא פרסום ואף לא תשלום על המשלוח- המיזם זכה להיענות רבה ולהשתתפות של
יותר מ- 350 אמנים מרחבי העולם.

אמנים רבים שינו את צורת המחברת עדי נחשון לדוגמא הפך את המחברת לקנה באקדח עשוי פוליאטילן בעוד שחווה מחותן צירפה את המחברת לזרדים שקוששה ליד ביתה ויצרה מהמחברת בית צבוע שחור. בתוך כל היצירות מתבלטת עבודתו של תלמיד "הגמנסיה העברית הרצליה" בתל אביב דניאל רורברגר. בעבודה משתמש רורברגר במחברת בהתאם לייעודה המקורי ומצייר בתוכה. הוא לא משנה את  כריכת המחברת, ופרט לכתיבת שמו והדבקת ציורים של שניים מגיבורי הסיפור על העטיפה לא מבצע בה שינוי כלשהו. הסיבה לייחודיות המחברת, מבחינתי, נעוצה בשימוש שלה במדיום שפחות נוכח בתערוכה : קומיקס.

דניאל רורברגר, מתוך: פרויקט "פושטית" באוצרותו של ד"ר גיא מורג צפלביץ'. צילום: דב שכטר

היעדר המשבצות או השורות במחברת הקל על רורברגר להפוך את המחברת לקומיקס המספר את סיפורו של זבוב. בניגוד לקונסטרוקציות המוצגות בתערוכה, העבודה של רורברגר מרשימה בפשטותה. ראשית, למרות היעדר התחימה של המחברת, שמלאה בדפים חלקים, רורברגר שומר על מבנה אחיד של כשניים – שלושה פאנלים (פאנל הוא הריבוע שמהווה יחידה נרטיבית בודדת בעלילת הקומיקס) בכל עמוד, ללא תחימת הפאנלים עצמם. הוא מקפיד על אחידות בהעתקת הציורים מפאנל לפאנל, מאפיין את הדמויות (כיתובים על החולצות שלהן למשל) ויוצר סיפור משעשע ולא לגמרי קוהרנטי. וכל זה באמצעות עפרונות צבעוניים ופנדה.

הבחירה של רורברגר בקומיקס ידני "אולדסקול" מרשימה ומשמחת  בין היתר מאחר שכמו תחומים רבים אחרים, גם עולם הקומיקס עובר תהליך של דיגיטציה. דורות של ילדים שגדלים עם מכשיר שמספק להם גירויים ויזואליים בלתי נגמרים לא יודעים מהי ההרגשה של עלעול (מילה הנראית כדינוזאור לשוני) בחוברת חדשה ובה עלילותיהם החדשות של "מיקי מהו ואליהו" של עמנואל יפה או "אורי מורי" של אריה נבון ולאה גולדברג. שינוי זה חל גם בקרב קהל קוראי הקומיקס. בעוד שבעבר היה צורך להזמין חוברות קומיקס מחו"ל או לחכות לדוכנים בכנסים, כיום הרבה יותר קל להוריד אנתולוגיות שלמות בקבצי PDF. אמני הקומיקס גם הם פנו למדיום הדיגיטלי ומעטים בארץ עובדים באופן ידני לחלוטין. דוגמא לכך היא הסדרה המפורסמת "זבנג" של אורי פינק, שעברה דיגיטציה לפני זמן רב: בעוד החוברות הראשונות התהדרו בצביעה ידנית, כבר זמן רב שהצביעה הינה ממוחשבת .

"זבנג" מאת אורי פינק

בשונה מהעבודה של רורברגר, אני מוצאת כי רבות מהעבודות בתערוכה מציגות את האופן שבו המחברת הופכת לכלי בשירות המהפכה הדיגיטלית. האמן גיא שהם לדוגמא בחר לצייר בתוך המחברת מקשי מחשב. בכך המחברת מאבדת מאופייה ומציגה את התחלופה שלה; היא מכילה בתוכה את העתיד. באופן דומה, גל סייג, תלמיד בתיכון "תלמה ילין", מציג קערת פירות מפוקסלת : שינוי מוחלט של אחד מהדימויים השחוקים של הטבע הדומם המוכר לציירים מתחילים. באופן זה ההמרה מוסיפה מימד עתידני לאובייקטים נוסטלגיים, שאנו נוטים לקשר לעברנו.

גיא שהם מתוך: פרויקט "פושטית" באוצרותו של ד"ר גיא מורג צפלביץ'. צילום: דב שכטר

דיגיטציה זו מוצגת גם בעבודה “Machberet Invaders” של קבוצת האמנים eBoy הפועלים בוונקובר ובברלין. eBoy העבירו את המחברת לפורמט דיגיטלי, כפי שהם נוהגים לעשות בעבודותיהם והחלו "לשחק" עם הדימוי. כל דף במחברת הפך למודול, יחידה עצמאית בתוך מערכת דיגיטלית. הדפים הפכו לפיקסלים המוצגים זה לצד זה באופן המתכתב עם הדימוי של משחק המחשב Space Invaders. המחברת החומה, המזוהה בארץ עם למידת המושגים הבסיסיים על העולם, מאבדת מערכה הנוסטלגי והופכת לאחד מסמלי תרבות הגיימינג הוותיקים והידועים ביותר. אייקון זה מסמל את ההפך המוחלט מהמחברת החומה, המזוהה עם דידקטיות, כשסמל זה של תרבות הפופ הופך את המחברת לחלק מעולם פיקטיבי ומרגש של משחקיות, צבעוניות, צלילים רועשים, צלילה לתוך יקום שנראה חסר גבולות.

מחברת Invaders מאת eBoy מתוך: פרויקט "פושטית" באוצרותו של ד"ר גיא מורג צפלביץ'.

 

Space Invaders

באתר שלהם מציגים אנשי eBoy חזון גלובלי מפוקסל. העולם מבעד לעיניהם בנוי מריבועים צבעוניים בלבד: חזון מנוכר ועם זאת צבעוני להפליא. באתר הם מציגים תחת הקטגוריה "פורטרטים" את נלסון מנדלה לצד בוב ספוג ואנדי וורהול, מפוקסלים כמובן. שמות הדמויות מוחלפים במספרים סידוריים: כפי שהמחברת – השער לעולם הידע –  הופכת לעוד חיילת אנונימית במשחק מחשב, כך גם דמויות משמעותיות כברק אובמה הופכות לאסופת פיקסלים מטושטשת שהופכת תווי היכר אנושיים לכתמי צבע סדורים. עבודות אלו ואחרות מציגות את המחברת כהיבריד, שריד מהעבר שמגלמת בתוכה את העתיד.

 

אנדי וורהול מתוך האתר של eBoy

תגובות

כתיבת תגובה

(לא יופיע בתגובה)

* שדה חובה