חדשות

מחוץ לשיח: סיפורו של גן העצמאות בתל אביב

חוף ימה של תל אביב מהווה מראשיתה איזור חיץ וממשק בין טבע לתרבות, המאפשר פריקת עול וחריגה מהפרוטוקול התרבותי המקובל. עולים חדשים יכלו להשיל את בגדיהם ועמם את הנורמות והסמלים של העולם "הישן" ממנו באו. בחוף גברים שהו במחיצת נשים, אנשים בחליפות לצד עירומים למחצה, ונשים מוסלמיות רעולות לצד נשים אמריקאיות בבגדי ים אופנתיים. 

מתנה בן יוסף וחברותיה, 1957, אוסף "העיר הנגלית לעין", מוזיאון בית העיר

 

בקרבת הים, היכן שהיום ממוקם גן העצמאות השתרעו כ-70 דונמים של חולות נודדים וגבעות כורכר פראיים וחשופים לרוחות הים הסוערות. בשטח זה עמד מאז 1878 בית הקברות המוסלמי "עבד אל נבי" אשר שימש את תושבי הכפרים הערביים שבסביבה וכן את ערביי יפו. שימושו של החוף כאתר קבורה היה הולם כל עוד היה טריטוריה פראית הניצבת הרחק מן הטריטוריה המתורבתת של תל אביב ויפו.

בשטח זה, ב-1948 בסמוך להקמתה של מדינת ישראל, החל תכנונה של הקמת גן ציבורי רחב ידיים שבו בין היתר תוצב אנדרטה לזכר טייסי מלחמת העצמאות. כבר עם ראשית תכנונו של הגן היה בית הקברות המוסלמי לצנינים בעיני העירייה וזו ביקשה לפנותו על מנת לספח את שטחו לשטח הגן העתידי. אולם, פינויו של בית הקברות לקח זמן רב מהמצופה והתרחש רק בראשית שנות ה-60 כאשר רשת המלונות "הילטון" ביקשה להקים מלון בשטח בית הקברות שבגן. כתוצאה מכך, רכשה עיריית תל אביב את יתרת שטחו של בית הקברות מידי יו"ר ועד הנאמנים של ערביי יפו, אשר מיד לאחר מכן ברח מן הארץ. מיותר לציין כי מכירת השטח עוררה זעם רב בקרב ערביי יפו. לצד התבססות מונומנט הניצחון הציוני בדמות "גן העצמאות", הלך והתפורר אתר מורשת הקדוש למפסידים. 

קבר "עבד אל נאבי" בבית הקברות המוסלמי בגן העצמאות. צילום: יעל שירי

בתהליך זה טריטוריה שהייתה לשוליים נכבשה על ידי ההגמוניה. אולם, הפראיות האינהרנטית למרחב הגובל בים, הרוחות העזות ורסס המלח של הגלים, הקשו על צמיחת הצמחייה בגן, ונוצרה סביבה פראית וסבוכה. הזנחה זו משנות השמונים אפשרה לקהילה ההומוסקסואלית "לכבוש" את האזור ועד 2007 היווה גן העצמאות אתר קרוזינג לחיפוש אחר מין מזדמן המזוהה עם הקהילה הגאה. בטריטוריה של גן העצמאות התנהל היפוך תפקידים. בגן שלטו ההומוסקסואלים, וההטרוסקסואלים מצאו עצמם מחוץ לשיח (תרתי משמע).

צילום: רן בירן. מתוך התערוכה "חותמת לילה- שירזי בבית העיר".

גן העצמאות איים על השיח ההגמוני לא רק מבחינה מינית, אלא גם מבחינה פוליטית. אל הגן הגיעו גברים מכל שדרות החברה; יהודים, ערבים, עשירים, עניים, אשכנזים, ספרדים, עובדים זרים, וערבים מהשטחים. בגן נוצר שיח חדש בו "האחר" הוא לא הערבי אלא הסטרייט. כך, שוב אפשרה טריטורית השוליים הזו של חוף הים את טשטוש הגבולות המקובלים.

ב-2007 הגן שופץ. צמחייה רבה נעקרה ונגזמה, שבילים נוספו וגופי תאורה הוצבו בכל פינה. הגן החדש והנקי לא אפשר את פעילות הקרוזינג והוא הפך לאתר בילוי ל"כל המשפחה". כתוצאה מכך, קם קול מחאה הטוען שהשיפוץ של הגן היה ניסיון להפוך את הגן בשנית מסמל "קווירי" לסמל ממסדי. אולם מנגד, נשמעת הטענה כי אין זה השיפוץ שחיסל את הקרוזינג בגן העצמאות אלא שיפור מעמדם של קהילת ההומואים וריבויי מועדונים גאים ואתרי הכרויות שהפכו את הגן למיותר.

גן העצמאות המשופץ מתוך : Traveler

גן העצמאות משום קרבתו לים שימש מראשיתו זירת קונפליקט בין הקונצנזוס לתרבות השוליים, אם בשדה הפוליטי, הלאומי, התרבותי או המיני. האם הניכוס המחודש של גן העצמאות על ידי הממסד מעיד על הפיכתה של קהילת ההומאים לחלק אינטגראלי מתרבות המיינסטרים? או שמא יש בכך נסיון "לביית" טריטוריה חתרנית המהווה איום על הסדר החברתי? דיון זה מתעורר מחדש לנוכח התערוכה "חותמת לילה" בבית העיר. התערוכה שעוסקת בפעילותו של שירזי, אייקון קווירי מובהק, מוצגת כעת בהיכל העירייה הישן שהינו סמל של תל אביב הממוסדת.

ניתן לראות בתערוכה תיאור של התהליך שעוברת תרבות השוליים הגאה ממרתפים אפלים בני דמותם של גן העצמאות אל לב לבו של הקונצנזוס. על ידי כך, מעוררת התערוכה את השאלה האם השוליים הפכו לחלק אורגני מהמרכז או שמא המרכז "ביית" את השוליים הללו לגרסה מעודנת, מהוגנת וקלה לעיכול

.

 

תגובות

כתיבת תגובה

(לא יופיע בתגובה)

* שדה חובה