חדשות

עלי באבא וארבעים השודדים – ביזה תרבותית ורומנטיזציה של המזרח

עוד בראשיתה של תל אביב הוקסמו ראשוני המתיישבים מניחוחות המזרח. פשפוש בארכיונים מגלה כי תושבי העיר נהגו להצטלם לבושים בבגדים ערביים – מזרחיים מסורתיים ולשלוח את התמונות למשפחותיהם שמעבר לים. יותר ממאה שנים אחרי, מגמה זו ממשיכה ללוות את באי העיר העברית הראשונה, שבינתיים הספיקה להתאחד עם אחותה הבכורה יפו.  בשנים האחרונות נראה כי מגמה זו תפסה תאוצה והשימוש בדימוי האוריינטלי האקזוטי נעשה בתחומים שונים בתרבות החל מאדריכלות, עיצוב, מוזיקה מסעדנות ואופנה. באופן זה, האימוץ של סממנים אוריינטליסטיים, בין אם מקומיים ושאינם מקומיים, משתלב כחלק בלתי נפרד גם בתרבות הצריכה שלנו.

קלרה ולאון צוקרין, שנות ה – 30, אוסף "העיר הנגלית לעין", בית העיר

אם כן, מה משותף לאופן השימוש בדימוי האוריינטלי החל בתמונות הסטודיו של ראשית תל אביב ועד לגל אופנת המסעדות הערביות ו"האדריכלות היפואית" בימינו? נראה כי כל אלה מבצעים רומנטיזציה של המזרח. זו מלווה לא אחת בריקון תוכן הדימוי והפיכתו לסמל מסחרי. כך, הדימויים האוריינטליים הסובבים אותנו מתפקדים במקרה הטוב, כדימויים סטריאוטיפיים או רומנטיים, ובמקרה הרע מופיעים כמשוללי ערך. באופן זה, התרבות המזרחית הופכת לאייקון שניתן לסחור בו על מנת לספק פנטזיה קרובה- רחוקה ברוח סיפורי אלף לילה ולילה.  המעניין בתופעה זו של הדימויים "האקזוטיים" היא שאנו נמשכים אליהם דווקא על שום ההד של העולמות שהם מייצגים ובמקביל אנו מנתקים אותם מההקשר ההיסטורי הייחודי להם.

Arabian Nights – Aladdin- Disney

מלאכות יד, יצירות אמנות , הופעות; עקבות של תרבויות מן העבר, כמו אובייקטים שנהגו ויוצרו בתקופות שונות ; דימויים הנתפשים כ'אקזוטיים', כמו אופני הנראות וההופעה של עמים ילידיים, בתיהם וכפריהם, נופיהם; או קניין תרבותי ,ז"א, חיים גשמיים בעלי משמעויות תרבותיות ורוחניות, כמו למשל, אובייקטים של התרבות ותוצריה, שמקורה באזורי הקדושה של החיים,  ולכן  אוסרים העמים הילידיים על החפצתם, קל וחומר, למטרות סחר.

כך הגדירה ועידת האו"ם בנושאי סחר ופיתוח (UNCTAD) את הקטגוריות והאופנים שבהם מגולמים ידע מסורתי ופולקלור.

לא אחת קורה שתהליכים היסטוריים תרבותיים-חברתיים מביאים לכך שאיקוניזציה של סמלים מסוימים, וריקונם תוך כך מתוכנם המקורי, הופכת למעשה פעיל, בעל השלכות חברתיות ופוליטיות. במקרים אלה, הופכת האיקוניזציה לביזה תרבותית כאשר סמלים תרבותיים נעקרים משיוכם המקורי ומנוכסים על ידי תרבות אחרת לשימושיה ולצרכיה.

בנוגע  לעיר תל אביב- יפו, שיח זה לרוב נסוב סביב סוגיות חומריות כמו ניכוס השטחים והמבנים של הערבים הפלסטינים וג'נדריפיקציה: חדירת אוכלוסיית המעמד הבינוני והגבוה לשכונות חלשות ודחיקת התושבים המקומיים (לדוגמא: יפו העתיקה וכרם התימנים). לצד הגניבה התרבותית החומרית, הגדרת האו"ם אוסרת  גם על חפצון ומסחור של מוטיבים ודימויים. במובן זה, הרומנטיזציה של המזרח מלווה בניכוס חומרי לצד ריקון הדימוי לטובת יצירת מקסם שווא אוריינטלי ממוסחר.

בתערוכה, כמו גם בקולקציה inSALAAM  inSHALLOM , מחברים צוות המעצבים threeASFOUR מגני דוד עם כאפיות ומשלבים תליוני עין הרע, חמסות, ציציות ושרשראות עשויות שופרות. על ידי שילוב קמעות מתרבויות שונות שואפת הקולקציה ליצור "ביטוי אסתטי לדו קיום רגיש". עם זאת, שאלת מעמדם של הדימויים והחיבורים ביניהם דורשת התייחסות נוספת נוכח אופיו של הלייבל המשלב בין אמירה פוליטית באמצעים יצירתיים, קולקציה מסחרית וקוסמופוליטיות.

כצופים ביקורתיים בתערוכה עלינו לשאול את עצמנו מה אופי הדימויים? האם במעשה האמנותי של המעצבים הם מרוקנים את הדימויים ממשמעותם ? האם הם יוצרים השטחה של עולם הדימויים לטובת מסחור? משמע, יוצרים קולקצית בגדים לנשות האלפיון העליון ולמרבה במחיר?

ביום שלישי 3.1.12, יתקיים בבית העיר האירוע "טקסט וטקסטיל", אירוע ראשון מבין סדרת מפגשים שתלווה את התערוכה  InSALAAM InSHALLO. המרצים המשתתפים, ד"ר מחמוד יזבק וד"ר יעל גילעת, ידברו על הכאפיה וסמלים פלסטינים נוספים שנכנסו לקאנון הישראלי, לצד  דיון בסוגיית הניכוס התרבותי על ידי פרטי לבוש  בחברת האופנה הישראלית המיתולוגית "משכית".

הערב יהיה מלווה בהרצאות נוספות בהנחייתן של ד"ר לואיז בית לחם וד"ר שושנה –רוז-מרזל, מיצגים, עבודות וידאו, הופעה של הזמרת דיקלה, תקלוט של מוחמד ג'באלי ואייל שגיא ביזאוי ובר של אנה לולו.

תגובות

כתיבת תגובה

(לא יופיע בתגובה)

* שדה חובה