כללי

שערוריה בלב העולם/ מהומה ברשת

מאז עלתה לכותרת פרשת גל ווילינץ וההודעה על הפסקת העסקתו בבית הספר בו לימד בעקבות חשיפת תלמידיו לעבודות הווידאו שלו, רגשה וסערה הרשת. לקראת המפגש הראשון  בסדרת המפגשים שערוריה בלב העולם- "ערב רב" בבית העיר קיבצנו מספר תגובות לפרשה ולסוגיות שעלו בדיון הציבורי.

אמן- מורה

צריך להבין שיש סתירה מובנית בין אופן ההתנהלות היסודי של אמן וזה של איש חינוך. אמן מחויב לשבירת גבולות ותבניות חשיבה, לערעור מוסכמות, לאתגור הקהל שלו… אי נוחות של קהל הצופים, גם חריפה, היא לא בעיה אלא עדות לאימפקט ..

איש חינוך הוא תפקיד מסוג אחר. תלמידים מגיעים לבית הספר לא מבחירה בדרך כלל, ולא כדי לחוות חוויה חד פעמית אלא כדי להיות חלק מתהליך ארוך ומורכב של למידה והתחנכות. זה תהליך שיש בו רגעים לא קלים לשני הצדדים – מורה כתלמיד – ולכן הוא דורש מידה אדירה של אמון הדדי. וכדי שיווצר אמון כזה, חייב המורה לקחת על עצמו תפקיד של שומר הגבולות.. האמן שנכנס לתפקיד המורה, אם כן, חייב להבין זאת, ולהשיל מעליו בהיכנסו לבית הספר את גלימת החירות האינסופית שבה התעטף רגע לפני שנכנס… הוא חייב לייצר גבולות להתנהלותו- שלו ולהבין ולקבל את גבולות המוסד שבתוכו הוא פועל. הגבולות האלה תלויים בשאלות כמו מי התלמידים שהוא מלמד, מה גילם ורקעם, ומהו עולם האמונות והדעות שהם מביאים מהבית.

(מתוך: משבר אמון, מאת: יולי חרומצ'נקו , ערב רב)

אי אפשר גם לרצות לזעזע וגם להזדעזע כשאנשים מזועזעים, וצריך להבין שיש הבדל בין יחסי צופה-יצירה ליחסי מורה ותלמיד. יש גם הבדל בין חינוך פלורליסטי למהלומת פטיש והצדקתה בשם חופש הביטוי, ובשביל להבחין בין השניים צריך להפריד בין פעולה אמנותית לפעולה של מורה

(מתוך: בחינת בגרות, מאת: יונתן אמיר, ערב רב )

רשת 

בעולם של אינטרנט, גלובליזציה, פייסבוק וכו', מערכת החינוך צריכה ללמוד להתמודד עם העובדה שהמורה אינו רק האיש שהתלמידים פוגשים בשיעור, ושלנוכחות הרשת שלו יש משקל גדול בעיצוב דמותו גם בכיתה. הדבר נכון תמיד, ובמיוחד במקרים בהם מדובר ביוצר אמנות שמטבעה מנסה למתוח גבולות ולהפתיע. התפוררות המחיצות בין האישי, המקצועי והתעסוקתי היא משהו שגם בית הספר וגם האמן צריכים לקחת בחשבון, ומכיוון שהעבודות זמינות ברשת, ווליניץ יכל להניח שתלמידיו יגיעו אליהן במוקדם או במאוחר.

(מתוך: בחינת בגרות, מאת: יונתן אמיר, ערב רב )

אי אפשר להעלים כל סימן למין מהעולם בגלל שילדים עלולים לראות את זה בנסיבות כאלה ואחרות. יש הבדל מהותי בין התעללות מינית בילדים, או חשיפה מכוונת של ילדים למין, לבין ילדים שמוצאים סרט באינטרנט, כמו מה שקרה במקרה הזה. לא כל מי שעשה משהו מיני וילדים הצליחו לראות את זה הופך למתעלל או מקרבן. יש הבדל בין הגנה על ילדים לבין פאניקה מוסרית.

(מתוך: ההורים נגד הדובים: שיחה על מקרה גל ווליניץ, אורי גנני ועפרי אילני, ארץ האמורי) 

כל עוד האתיקה של ההתנהלות ברשת איננה מעוגנת ומוגבלת על ידי חוק… באותה מידה שניתן להאשים את וולניץ בחשיפת הילדים לתכנים מיניים, ניתן להאשים את הורי הילדים, למשל, שלא הגבילו את הגישה של ילדיהם לאתרים האמורים…  הציפייה מווליניץ להפעיל כלפי עצמו צנזורה שהחוק לא דורש ממנו היא באחריות בית הספר, אם בכלל.

(מתוך: אמאל'ה, מין!, מאת: ליאור ווטרמן, ערב ערב)

גל ווליניץ

 

מולטיטסקינג 

בדור ה"מולטיטסקינג" הנוכחי… אנשים נאלצים לחשוב פעמיים, או שלוש פעמים, באיזו מידה משהו שהם עושים בתחום אחד של החיים יתקבל בהבנה בתחום אחר של החיים. זאת, מכיוון שהכסף נמצא לרוב בידי אנשים שמרנים, והומוסקסואליות היא עדיין לא מקצוע שאפשר להתפרנס ממנו. כך עולות שאלות באיזה לבוש אפשר ללכת לעבודה; איזה עמדות מותר להשמיע בפינת הקפה; וכדומה.

לכן אני חושב שאנשים כמו גל ווליניץ שוכבים על הגדר בשביל כולנו… מאפשרים גם לסתם מישהו להגיע עם פירסינג לעבודה, או להגיד שהוא הומו במשרד, או להשתתף באירוע בלי שיצפו ממך לדבר על רכישת חיתולים או חלקי חילוף לרכב. הם מנכיחים את העובדה שלא כולנו אותו דבר, ושהמובן מאליו הסטרייטי והמהוגן הוא אשלייתי. צבוע ובדוי.

(מתוך: ההורים נגד הדובים: שיחה על מקרה גל ווליניץ, אורי גנני ועפרי אילני, ארץ האמורי)

צביעות ומוסרנות מינית

צביעות מינית היא בעיה חברתית… חלק ניכר מהאנשים שנחרדים מהיצירות של ווליניץ מצצו בעצמם פטמה בהזדמנות כזו או אחרת. חלקם, אני מעז לנחש, גם הסתכלו מתישהו על סרט שבו מישהו או מישהי מוצצת פיטמה.

למעשה אנו מתנגדים להבחנה הרואה בפרשה התנגשות בין קלות דעת מתירנית של הומואים ושוחרי טובתם מול אחריות מציבת גבולות – "עד כאן, סלקו את ציפורניכם מהנשמות הרכות ובנות העיצוב!".

(מתוך: ההורים נגד הדובים: שיחה על מקרה גל ווליניץ, אורי גנני ועפרי אילני, ארץ האמורי)

מיניות צריכה להיות דבר שמדובר עם ילדות/ים ואז מיניות תהיה פחות מבהילה. מה שמבהיל אותי זה שאם הממסד החינוכי הקיים ידבר על מיניות עם ילדות/ים הוא יעשה זאת באופן שמרני, מדכא, להט"ב-פובי, סקסיסטי, הטרונורמטיבי ועוד ועוד. אז מזל שיש גל ליצר שיח אחר, לפחות עבור בוגרות/ים.

(תגובה מאת יוספה מקיטון, ע' קווירית)

סטריליות תודעתית א- מינית. מתוך הבלוג "ארץ האמורי"

אתיקת המבוגר האחראי

הן עבודות האמנות עצמן והן התגובות להן חשפו שוב את אינסטינקט ההוקעה – ובה בעת הקריטיק –  שמעוררת ההומסקסואליות, וזאת כהוויה שבזה לאתיקת "המבוגר האחראי" (ומגולמת הן באידיאולוגית הוולדנות והן ברצון הפוליטי), מבעד לדימוי המטריד של ילד/ גבר שמנמן מיניק ילד/ גבר אחר. זוהי הוויה (אמנותית וסימבולית) מאיימת משום שהיא מציעה אוטרקיות גברית "פגומה" ומוזרה, שאיננה נזקקת לדמויות נשים .

(מתוך: ההורים נגד הדובים: שיחה על מקרה גל ווליניץ, אורי גנני ועפרי אילני, ארץ האמורי)

פורנוגרפיה

בניגוד …לפורנוגרפיה תעשייתית, בסרטים של ווליניץ אף בנאדם לא נוצל. ובנוסף, באותם סרטים מופיעים לרוב אנשים אנונימיים, או עם שמות בדויים, ואילו ווליניץ הזדהה והתייצב מאחורי הדמות שביצירה. ועוד הבדל: ווליניץ לא נראה כמו שחקן פורנו קלאסי. הוא קצת שמן, ויש אנשים שזה מגעיל אותם…

בין אם היצירה היא פורנוגרפית או לא, חשוב להדגיש שפורנו מהווה בעיה רק כשיש לו קרבנות. פשע בלי קרבנות הוא לא פשע

(מתוך: ההורים נגד הדובים: שיחה על מקרה גל ווליניץ, אורי גנני ועפרי אילני, ארץ האמורי)

גל שמן

משהו שכלל לא עלה בדיון: גל שמן. שמתןם לב לזה? זה חירמן אתכןם? זה דחה אתכןם? זה חשוב לכןם באיזשהו אופן לנפץ סטנדרטים מדכאים של "יופי"? לי כן… נראה לי דיון פוליטי משמעותי… לדעתי, זה שגל שמן ובכל זאת מעיז שתהיה לו מיניות (ועוד הומוסקסואלית ועוד עם אנשים רזים!! בלי להתבייש בזה שהוא שמן!) זה אחד הדברים שהפריעו לחלק מהמשתתפיםות בדיון בלי שזה עלה על פני השטח.

(תגובה מאת יוספה מקיטון, ע' קווירית)

גזענות

לצערי ניכר בו [בווידאו] יותר משמץ של נרטיב קולוניאליסטי של החפצת הגוף השחור…האימאג' הפותח, של הנער כהה העור המוחזק בידי האמן, הוא שמכריע לרעה את משמעות הקליפ … בו הגוף הכהה, שוכב נרפה, פסיבי, עם הגב אלינו ולכן הוא כמעט, או באופן מוחלט, חסר פנים, כשישבנו חשוף מופנה אלינו, השחור יונק מהשד השופע והכל יכול של הלבן האקטיבי, נח בזרועותיו כמו תינוק חסר אונים התלוי באופן מוחלט בגוף המניק לכל צרכיו, דימוי של סבילות כמעט אולטימטיבית. … אי אפשר להתעלם מהדימוי המגמתי שנוצר כאן, מניק מול יונק, תלוי, נחשל, מפגר.

(מתוך: גזענים וחיות אחרות, ע' קווירית)

תגובות

כתיבת תגובה

(לא יופיע בתגובה)

* שדה חובה