כללי

Who R You DI VA Lugassy?

דיוה לוגסי
יחצ"נית אירועי FFF, תרבות ואמנות

 

איך הגעת לתחום העיסוק שלך?

באופן טבעי ונכון הלילה הוא חלק ממני. כאילו אני בסלון הטבעי שלי. זה לא מרגיש כמו ללכת לעבוד. לשירזי הגעתי בפעם הראשונה בגיל 15 למסיבת Play Room  באלנבי 58. יצאתי לשם מתוך  רצון לחקור את המקום של המיניות והמגדר. חשבתי ששם אקבל תשובות לשאלות שהתחילו לצוף. היכה בי ה"וואו". הרגשתי כמו עליסה בארץ הפלאות. הכול צבעוני, תיאטרלי ושמח. תמים אך פורץ גבולות. הלילה הזה שינה אותי לחלוטין. שינה  את חיי. כמו חווה שטעמה מהתפוח. כאילו לא חייתי לפני. מאז רק רציתי שיגיע יום שישי. המעבר בין הססגוניות והחופשיות לעיר הקודרת אשקלון היה קשה. לא יכולתי לחזור יותר. בגיל 15 אמרתי לאמא שלי שאני עוזבת לתל אביב.
באלנבי 58 הסתכלתי על הבנות סביב וראיתי אנשים כמוני. כנערה, אף פעם לא הייתי במקום הטבעי שלי. תמיד הרגשתי שאני עוף מוזר. באלנבי פתאום הרגשתי שהגעתי הביתה וידעתי שהבית הוא כאן.
הייתי בליינית קבועה ונאמנה במשך שנים ולא פיספסתי אף מסיבה. כל יום שישי הייתי נוסעת מאשקלון בטרמפים עם שני חברים שגם הם מצאו את עצמם ואת המיניות שלהם במסיבות של שירזי. שלושתנו היינו עופות מוזרים. פתאום ראינו אנשים שדומים לנו והבנו לאן אנחנו שייכים. מבפנים תמיד הייתי אסירת תודה לשירזי, האדם המופלא,  שנתן לי תחושת שייכות ובית.

איך התחלת לעבוד עם שירזי?

תמיד רציתי לעבוד עם שירזי. השתחררתי מהצבא וחיפשתי את הכיוון שלי. חששתי שאולי הוא לא ירצה בי כי אני בחורה. יום אחד שירזי ניגש אלי ב"אוויטה" ואמר: את צריכה לעבוד איתי. וככה התחלנו לעבוד ביחד.

ספרי על תהליך העבודה שלך

כשהתחלתי לעבוד הרגשתי שאני חלק משבט מיוחד.  מבחינתי, הייתי נושאת דגל ואין אדם בעיר שלא הולך לדעת על העשייה של שירזי. הייתי מתהלכת בעיר כנושאת בשורה.  חנויות בגדים, אנשים, מעבירה את הבשורה לכל אדם. באופן מילולי, כמו חתול רחוב. חיילת מורעלת נושאת את הפוסטרים והפליירים של שירזי. הגעתי לקהלים שלאו דוקא ידעו על שירזי. קהלים יותר של אנדרגראונד. מבחינתי, שירזי הוא האנדרגראונד של המיינסטרים. כמו ששירזי פתח בפני עולם חדש , כך רציתי שכולם יטעמו מהעולם הזה.

מספר מילים על המחשבות שלך לגבי החיים שמתקיימים בלילה

אם רק היה אפשר להחליף את היום ללילה… הגעתי למקום הזה כי אני אדם של לילה. אף פעם לא ישנתי בלילה. באשקלון הייתי תקועה. מביטה מהחלון בלילה ושומעת תנים. דממה. שקט מושלם. דכאון. בשמונה בערב כולם הולכים הביתה.
השעות של הלילה הן שעות של יצירתיות. הכל מתעורר. אנשים מאפשרים לעצמם להיות פתוחים בלילה. החושך מקל עליך להתבטא. אין ספוט על הפנים. המועדון אפלולי, הדציבלים גבוהים ולאנשים יותר קל ליצור אינטראקציה, לתקשר ולהכיר אנשים מקרוב. יש תחושה משחררת וקל להיפתח לאנשים בחושך.

מה מייצג עבורך את אזורי הלילה?

הרחובות אלנבי ודרומה. רוטשילד, נחלת בנימין.

על איזה פרויקט את עובדת כרגע?

במקביל לעבודה שלי עם שירזי אני עובדת על פסטיבל קולנוע גאה, עם בית העיר ואירועי תרבות משתנים, וביום אני עובדת  כמדריכה עם שלושים ילדים בכיתה א. הם מטעינים אותי באנרגיה לכל שאר הדברים שאני עושה.

 

תגובות

כתיבת תגובה

(לא יופיע בתגובה)

* שדה חובה