שחר אטואן

בגדים שחותרים תחת הסדר הקיים באופנה העילית – כתבתו של שחר אטואן

הכתבה פורסמה במוסף גלריה של עיתון הארץ ב- 28.8.12

לא במקרה בחרו זואי בראוץ' ובריאן קירקבי לקרוא למותג שלהם על שם מלכה מורדת. לרגל תערוכה מעבודותיהם שתיפתח הערב בתל אביב, הם מסבירים מדוע חשוב להם לשמור על עצמאות

בילדותו בלונדון הוקסם בריאן קירקבי מפסל ברונזה של המלכה בודיקה ושתי בנותיה שועטות על מרכבת מלחמה, שניצב מאז 1905 ליד בניין הפרלמנט הבריטי. כשפגש את זואי בראוץ' לקראת סוף שנות ה 90 והשניים החליטו לייסד מותג אופנה, הם העניקו לו את שמה של המלכה המיתולוגית שהנהיגה מרד נגד השלטון הרומאי באיים בשנת 60 לספירה והחריבה את לונדוניום הרומית בשריפה. "בודיקה היא דמות מיתית, ואנחנו אוהבים את הרעיון של מיתוס, של דבר מה פרום שנתון לפרשנויות שונות", מסביר קירקבי בשיחת טלפון מהסטודיו של הצמד בלונדון.

עניין אחד לא נתון לפרשנות: ההערכה שבודיקה זוכה לה בתעשיית האופנה. ב-2001, ארבע שנים אחרי הקמת המותג, הזמינה המועצה הבריטית לאופנה את קירקבי ובראוץ' להציג את הקולקציה שלהם בשבוע התצוגות של לונדון. שש שנים מאוחר יותר הם כבר היו למותג הבריטי העצמאי הראשון שהוזמן להציג קולקציה בשבוע אופנת התפירה העילית בפאריס. כבוד זה שמור רשמית רק ל 13 בתי אופנה, בהם שאנל, דיור וולנטינו.

אבל קירקבי ובראוץ' לא רק יוצרים בגדים הפותחים לפניהם את דלתותיו של קודש הקודשים של האופנה. הם גם מקדמים מיזמים בינתחומיים המשלבים סרטים, פסלים ועיצוב מוצר. השבוע הם הגיעו לארץ כדי להציג פרויקט חדש ברוח זו בתערוכה שתיפתח הערב במוזיאון "בית העיר" בתל אביב. התערוכה, "רגע בודד במעגל", היא הרביעית במספר ב"שנה של אופנה" ¬ תוכנית שנתית של תערוכות אמנות ואופנה שיזמו איילת ביתן שלונסקי, האוצרת הראשית של המוזיאון, וקלודט זורע, המנהלת האמנותית. צמד המעצבים הבריטים יציגו בה סרטים, צילומים ואובייקטים שונים שיצרו, דגמים נבחרים שעיצבו ב-15 השנים האחרונות – וגם מתקן צילום מיוחד.

זואי בראוץ' ובריאן קירקבי

בין הומור לאקסטרווגנזה ואימה – דניאל פאלילו מגיע לתל אביב

לרגל פתיחת תערוכה של עבודותיו בתל אביב מספר המעצב הפיני איך יוצרים יומן אישי באמצעות פריטי לבוש, ומדוע אינו מצטער על התפנית המקצועית שנאלץ לעשות

הבגד הראשון שדניאלו פאלילו עיצב היה סוודר שחור גדול ממדים עם ברדס בגבו. זה היה בתחילת העשור הקודם, פאלילו היה אז סטודנט במחלקה לאופנה באוניברסיטה לאמנות ולעיצוב בהלסינקי, והוא נוצר במסגרת תרגיל שהנחיותיו היו לעצב בגד שמשקף את אישיות יוצרו בצורה הטובה ביותר.

"זה היה פריט מאוד בסיסי, אבל היתה לו צללית גדולה והוא היה עשוי צמר", הוא אומר כעת בשיחת וידיאו מביתו שבהלסינקי. "שחור הוא צבע שאני אוהב במיוחד, ופינלנד היא מקום חשוך". ייתכן שהקדרות שאפיינה את הסוודר נבעה גם מהאכזבה שחש באותה העת מכך שנאלץ לפרוש מהמחלקה לאמנות בעקבות אלרגיה שפיתח לטרפנטין. פאלילו, כיום בן 31, התמחה אז בציור, וחדל להגיע ללימודים לאחר שאובחנה אצלו רגישות לנוזל המשמש לדילול צבעי שמן. כשהוא מדבר על זה כעת הוא אינו נשמע מאוכזב מדי מהתפנית המקצועית שנאלץ לעשות.

תשובותיו לקוניות באופן כללי ("אנחנו בפינלנד לא אוהבים לדבר יותר מדי", הוא מציין בפתח השיחה). הן מפתיעות מעט על רקע הבגדים האקספרסיביים שהוא מעצב בשש השנים האחרונות – פריטים בגזרות גדולות ורחבות, בקשת גוונים בסיסית של כחול, אדום, צהוב, שחור ולבן, המשלבים גרפיקה הומוריסטית-מורבידית, תלת-ממדית בחלקה, ועולם דימויים סוער שמורכב בין השאר מסמלים של תתי-תרבויות וייצוגים של תרבות פופ ונעורים או כדורגל.

צילום: נעה יפה

 ….

ביום ראשון הקרוב יציג  דניאל פאלילו את "Nevermind" , קולקצית אביב- קיץ 2012 בתצוגת אופנה במוזיאון "בית העיר" בתל אביב, במסגרת התערוכה "BorderLine/גבולי". בתום ערב הפתיחה החגיגי, הבגדים יוצגו בחלל המוזיאון מעל גבי דחלילים שייבנו מפיסות עץ ופלסטיק וגולגולות.

קלודט זורע, המנהלת האמנותית של "שנה של אופנה" (סדרת תערוכות המשלבות עבודות של יוצרים מתחומי האופנה והאמנות, שנפתחה בנובמבר אשתקד ושתימשך עד לאוקטובר הקרוב במוזיאון "בית העיר"), מספרת שמוצאו של פאלילו היה חלק מהעניין שגילתה בעבודתו. "אנחנו בדרך כלל לא נחשפים למה שקורה שם מבחינה אופנתית", היא אומרת. "אני אוהבת מאוד את סגנון העבודה שלו על חולצת הטי, ואת האופן העקבי שבו הוא עובד על הפריט הבסיסי הזה. הוא משתמש במידה הכי גדולה שקיימת, XXL, ומשתמש בבגד כמו בקנווס, למעשה. יש לא מעט מעצבים שמתעסקים בדימויים מודפסים על חולצות טי, אבל מה שמייחד את פאלילו הוא ההתייחסות לגוף – גם חוסר ההפרדה בין נשים לגברים, גם המידה הגדולה, וגם היצירה של גרפיקה בתלת-ממד שמרחיבה את גבולות הגוף. כל הדימויים שהוא משלב נוצרים מפיסות בד קטנטנות שהוא גוזר ומחבר בטכניקת טלאים דקדקנית מאוד. לי באופן אישי זה מזכיר מסורות של תפירה עילית, ומי שמבין בתפירה יכול לזהות את המורכבות של התהליך".

כתבתו של שחר אטואן, גלריה, הארץ, פורסם ב-  23.03.2012 

לכתבה המלאה כאן