חדשות

בית העיר מארח | Crafted Technology

קולקציית תיקים שעוצבה באמצעות תוכנת מחשב ייחודית
כחלק מהתערוכה “החולצה שלי נושמת”

לקראת נעילת תערוכת החולצה שלי נושמת, יציג בית העיר את פרויקט Crafted Technology- שיתוף פעולה בין בצלאל לאוניברסיטה העברית, במסגרתו פותחו 8 אלגוריתמים שמשנים תבניות של ריקמה ותוכנה העוזרת להנגיש אותם למעצבים. זהו פרויקט עיצוב מחקרי ייחודי החוקר שיתופי פעולה בין אנשי מלאכה וטכנולוגיה שנעשה ע”י תמרה אפרת, מהמחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, מורן מזרחי וד”ר עמית צורן מהמחלקה למדעי המחשב באוניברסיטה העברית.

Crafted Technology עוסק בקשר שבין טכנולוגיות מתקדמות לבין טכניקות עתיקות במטרה לעגן את העיצוב והייצור ההמוניים בהקשר אנושי, קהילתי ותרבותי ובכך להעניק איכות ומשמעות ליחסים בין האובייקט והסובייקט.

בתערוכה יוצגו קטלוג קולקציית תיקים חדשה, שבהם לכל פריט אופי ומראה משלו, המשקפים את קבוצת הגורמים המרכיבים את הקוד הגנטי שלו. ההתאמה האישית של התיקים נעשית על ידי הטכנולוגיה עצמה המאפשרת לעצב בכל פעם חפץ ייחודי המתאים למטרות או להעדפות ספציפיות.

נעילת התערוכה ב-12 בנובמבר 2015.

שבוע האיור בבית העיר

במסגרת שבוע האיור הציג מוזאון בית העיר סקיצות ורישומים המשקפים תהליכי עבודה של מעצבים ואמנים רב-תחומיים מתחום הטכנולוגיה הלבישה המשתתפים בתערוכה "החולצה שלי נושמת" החוקרת את טשטוש הגבולות בין הגוף לבגד החכם. התערוכה שהורחבה במיוחד לשבוע האיור מאפשרת להתחקות אחר השלבים השונים ביצירה של האוביקט החכם החל משלב סיעור המוחות, פיתוח הרעיון, סקיצות עיצוביות בדו-ממד ובתלת-ממד ועד להוצאתו לפועל בעיצובו הסופי.

משתתפים: סבין שטארטז (הולנד), מורן קריגסמן (ישראל), עופר ברמן (ישראל), מליסה קולמן (הולנד, בריטניה) דניאל פאלילו (פינלנד), קים יונגהויי (ארה"ב, דרום קוריאה)

שבוע האיור חוזר במסגרת אירועי ״אוהבים אמנות. עושים איור״ של המחלקה לאמנויות בעיריית תל-אביב – יפו, ביוזמתו של מגזין העיצוב והתרבות המקוון פורטפוליובאצירתו של יובל סער ובחסות חברת Wix.  התקיים בין התאריכים 12-3 בספטמבר, במהלך עשרה ימים (ושני סופי שבוע)

דניאל פאלילו, רישום

עופר ברמן, "היתקלויות", רישום מתוך: מחברת הפרויקט

 המשך…

בית העיר מארח: מפגש אמן עם המעצבת והיזמית ההולנדית סבינה שטארטז

בית העיר מארח: סבינה שטארטז 

מפגש אמן עם המעצבת והיזמית ההולנדית

יום רביעי, 29 ביולי בשעה 20:30

באירוע יתקיים מיצג אופנתי- אמנותי- אינטראקטבי של קול ותנועה – שיתוף פעולה בין סבינה לאמן הרב-תחומי מתן ברקוביץ'.

כניסה: 20 שח

בית העיר מארח את מעצבת האופנה והיזמית ההולנדית סבינה שטארטז למפגש אמן בו תשוחח על הבחירה להיות מעצבת אופנה עצמאית  והאתגרים הניצבים נוכח הניסיון לקיים סטודיו יצירתי המצליח מבחינה כלכלית תוך כדי הצגת מבחר קולקציות בעיצובה לצד שיתופי פעולה אמנותיים ויצירתיים בהם היא לקחה חלק.

סבינה שטארטז סיימה לפני שלוש שנים את בית הספר לאומנויות בהולנד, התחילה כמעצבת אופנה ועם הזמן הפכה ליזמית בתחום האופנה, האמנות והתרבות. ב- 2012, השנה בה סיימה את הלימודים, פתחה סבינה את Studio Sabine Staartjes  באמסטרדם.  הסטודיו מתמחה ביצירת קולקציות ניסיוניות המתאימות לתערוכות ולתצוגות אופנה ויוצר שיתופי פעולה עם אמנים שונים מתחום המוזיקה, הקולנוע, אמנויות הבמה והמחול. לצד אלה, הסטודיו פועל כחנות, חנויות pop up  ברחבי אמסטרדם  ומפעיל חנותon line  בהן ניתן לרכוש את הקולקציות השונות, תכשיטים ואביזרים ייחודיים.

סבינה משייכת את עצמה לדור של מעצבים צעירים שבחרו לפתוח סטודיו עצמאי ומתמודדים באופן יומיומי עם האתגרים הניצבים בפני מי שמעוניין לקיים סטודיו יצירתי ומשגשג כלכלי. דור של מעצבים "שעושים הכל בעצמם" ומעורבים בכל תהליכי ופרטי הסטודיו: בהיבטים היצירתיים, המחשבתיים, העיצוביים, בניית התקציבים, ניהול החשבונות ועד לשליחת האימייל.

בשיחה בבית העיר תשוחח סבינה על המשמעות של להיות מעצבת צעירה עצמאית, לנהל סטודיו יצירתי ומצליח כלכלית, תוך כדי חשיפת תהליכי העבודה בקולקציות שלה ובפרויקטים יצירתיים שהיא היתה מעורבת בהם בשנים האחרונות.

הסטודיו של סבינה

כמו כן, במסגרת המפגש תציע סבינה הצצה לתהליכי העבודה על הקולקציה החדשה ERROR  הנמצאת בשלבי פיתוח ראשוניים ומבוססת על הטכנולוגיה החדשה והאקולוגית של GLOW IN THE DARK בשיתוף החברה ההולנדית ECO. בקולקציה תעסוק סבינה ב"סתירות שבהתבגרות והגדילה ועל הרצון לאתחל מחדש את המוח" ולצאת לדרך עצמאית תוך כדי עיצוב שתי מערכות לבוש: האחת לשעות היום והשנייה לחשיכה.

בעבודה כמעצבת מייחסת סבינה חשיבות רבה לסיפור ולנרטיב כבסיס ליצירה. עבורה "הסיפור הוא שווה ערך לעיצוב". מפגש בבית העיר תציג סבינה את העבודות השונות שלה ואת הסיפורים שמאחורי כל קולקציה.

ביקורה של סבינה  בבית העיר מתקיים במסגרת התערוכה "החולצה שלי נושמת" בבית העיר, בה מציגה  שטאראז את המיצב SmartPhocus שנוצר כהתייחסות למטרד של שימוש אובססיבי בטלפון החכם

המיצג SMARTPHOCOUSE בבית העיר

צנטריפוגה | תערוכת בוגרי 2015 של בית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי במתחם ביאליק

נושא העל של פרויקטי הגמר בשנת הלימודים תשע"ה היה תשתיות.

בהרבה מובנים, התשתיות עליהן מוקמים ערים ובניינים מכתיבות את גבולות הפיתוח האדריכלי והעירוני. לדוגמא, עיר בעלת תשתיות תנועה ותעבורה מצומצמים תגביל את היקף הבנייה בתחומה. אילו המתכננים והאדריכלים היו מתעלמים מיכולות קיבולת התנועה והתעבורה של אזור מסוים, התשתיות היו קורסות והעיר לא הייתה מתפקדת. לכן תשתיות עומדות בבסיס היצירה האדריכלית והעירונית.

אולם תשתיות אינן מצטמצמות אך ורק לממד הפיזי והתפקודי של ערים ובניינים. לתשתיות משמעות תרבותית, חברתית ופוליטית. לדוגמא, חברה לא יכולה להתפתח ללא תשתיות חינוכיות. במצבים אלו, האדריכלות משמשת כפלטפורמה עבור יצירת תשתיות מופשטות ותורמת את הממד הפיזי להיווצרותן בצורת גני ילדים, בתי ספר, אוניברסיטאות וכדומה. בתפקידה זה, האדריכלות, כתשתית, תורמת לקביעת אופי הפעולה החינוכית. בית ספר אחד אינו דומה למשנהו.

פרויקטי הגמר של בית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי בחנו בדרכים שונות את שאלת התשתיות האדריכליות והעירוניות. מתוך עמדה ביקורתית על תשתיות קיימות, הפרויקטים מבקשים להציע תשתיות חדשות.

פרויקטי הגמר מוצגים בחמשה בניינים במתחם כיכר ביאליק. הצגת הפרויקטים במתחם הכיכר ממנה צמחה העיר תל אביב, כיכר שבהרבה מובנים משמשת כתשתית רעיונית לעיר תל אביב, מאפשרת לבחון בסמיכות כיצד תשתיות שונות פעולות: הכיכר כתשתית עירונית מקומית, הכיכר כתשתית רעיונית והכיכר כתשתית לתערוכת הבוגרים.

התערוכה, צנטריפוגה, מבקשת להשתמש בפעולה כאנלוגיה לתהליך אותו עברו הסטודנטים במהלך הלימודים. זהו תהליך של הפרדה, מיון, זיכוך ולסוף פיזור מעצם הכוחות שפעלו על הסטודנטים במהלך הלימודים.

לילה לבן במתחם ביאליק | עלייתו לגרדום של הליצן X

בכורה למופע קרקס פרוע, אורבני ועכשווי

בהשתתפות: ג'טה מונטה, יובל אורן, אלדד פריבס ועוד.

יום חמישי, 25 ביוני, החל משעה 19:00

הכניסה חופשית

בלילה הלבן תהפוך הכיכר היפה בעיר לממלכה פיקטיבית.

בטקס חגיגי יכריז המלך על תחילת טקס ההוצאה להורג השנתית של ליצן החצר שלו, הליצן X.

מה שמתחיל כהוצאה להורג שגרתית בכיכר העיר יהפוך עד מהרה למהפכה של הליצנים, מלווה בתזמורת חיה, אקרובטים, יורקי אש וזיקוקים עד לשחרורו של הליצן X, מפלתו של המלך וניצחון הליצנות.

התפאורה במופע היא הלוקיישן עצמו – במרכז כיכר ביאליק תוקם במה מיוחדת עליה תוצב גיליוטינה! מרפסת בית העיר תהפוך לגזוזטרת ארמון המלך והקהל המתגודד יגלם את העם אשר מגיע לצפות בהוצאה להורג.

משתתפים:

ג'טה מונטה, יובל אורן, בני אלדר, נתנאל רחבי, אריאל ברונז, ג'ניפר כהן, קטי טריפונוב, אורי יניב, עודד אבינתן, עירית רוהטין, אורית מרמוד, מתן יניב, מאיר זרמי, אלדד פריבס.

צמד אומני האוויר מגרמניה –  Jochen and Avital Poschko

אומנית הג׳אגלינג הפריזאית –  Francoise Marie Rochais

בשיתוף מיטב נגני התזמורת של שבט צופי לוד.

במאי וניהול אומנותי: אלדד פריבס ׀ כתיבה: טל זאגרבה ׀ הפקה והפקה טכנית: קרקס ריאקשן ׀ מפיק: אלירן פז | מפיק בפועל: יוגי דקל ׀ מוזיקה מקורית וסאונד: MALOX  אייל תלמודי ורועי חן ׀ עיצוב תלבושות: פולינה אדמובה ׀ עיצוב תאורה: שי שטרקר ׀ עיצוב ובניית במה: ידיד כהן ׀ איפור: קטי טריפונוב

רבקה פיילס-פרידמן בבית העיר | מפגש אמן וחשיפת פרויקט

השקה וחשיפת הפרויקט החדש  BioWear בבית העיר

ומפגש אמן "מספורטאים לאסטרונאוטים" עם המעצבת רבקה פיילס-פרידמן

יום שלישי, 9.6.2015 בשעה 20:00

בית העיר מרחיב את התערוכה "החולצה שלי נושמת" ומארח בשיתוף השגרירות האמריקנית את רבקה פיילס-פרידמן, מומחית עולמית מובילה בעיצוב טכנולוגיה לבישה באמצעות לבוש חכם. פיילס-פרידמן תחשוף את BioWear –  פרויקט חדש עליו עבדה בשנה האחרונה, שעוסק וחוקר את הגבולות שבין הרגשות והלבוש שלנו. הפרויקט יושק באירוע חגיגי בבית העיר בו יתקיים המפגש "מספורטאים לאסטרונאוטים: טכנולוגיה לבישה מנקודת מבטה של מעצבת" עם פיילס- פרידמן.

בשיחה תחשוף פיילס-פרידמן –  מעצבת, חוקרת, מרצה בפראט בברוקלין ומייסדת Interwoven Design – את הפרויקט BioWear המציג אביזרים קינטיים שעובדים יחד עם הגוף כדי לחוש ולהביע רגשות, ותספר על עיצוב ופיתוח פרויקטים מחקריים שהיא מבצעת יחד עם סוכנות החלל NASA. לדבריה, "אנו רק מתחילים להבין את המשמעות של אפשרות הגישה למידע המאוחסן בגופינו". בקרב ספורטאים מובילים, מדענים ואסטרונאוטים, מקובל לנטר נתונים ביומטריים על מנת לשפר ביצועים, התנהגות ותקשורת. כיום, אותם המנהגים נעשים מקובלים אצל כולם, מהספורטאי החובב ועד לאנשים המודעים לבריאותם. מכאן, שואלת פיילס-פרידמן, כיצד תתפתח רמה חדשה זו של אינטראקטיביות בינינו לבין גופינו? פרויקט BioWear המוצג בחשיפה עולמית ראשונית בבית העיר חוקר קונספציה ובנייה של אובייקטים אינטראקטיביים עם הגוף והסביבה.

במהלך שהותה בארץ תקיים רבקה סדנאות, הרצאות, מפגשים ושיחות עם סטודנטים, תבקר בבצלאל ותעביר סדנאות לבני נוער בכפר מג'דל כרום בכפר הבדואי חורה שבנגב ובמדעטק בחיפה .

רבקה פיילס-פרידמן היא מומחית מובילה בעיצוב טכנולוגיה לבישה באמצעות טקסטיל חכם. הניסיון שלה כמעצבת תעשייתית, חוקרת, סופרת ומרצה במכון פראט בברוקלין הובילו אותה לפיתוח היוזמה האחרונה שלה – Interwoven Design Group, המטשטשת את הגבולות בין האופנה והטכנולוגיה. חברת Interwoven נבנתה על העקרונות המכוננים של RPF Industrial Design, סטודיו רב-תחומי המשלב מחקר, לימוד ויישום. לפיילס- פרידמן מעל ל-25 שנות ניסיון בעיצוב מוצרי ביגוד ספורט אקטיבי, והיא מילאה תפקידים כמו מנהלת העיצוב בחברות Fila, Champion ו-Nike. היא גם המנהלת והמייסדת של מעבדת (IMARI Intelligent Materials Applied Research & Innovation) במכון פראט, ברוקלין, ניו-יורק, והינה עמיתת מחקר ב-T-Lab, מעבדת הטכנולוגיה הלבישה במאיץ היזמות Brooklyn Fashion + Design.

הדיבוק בבית העיר | אופרת רוק

בכורה לאופרת רוק על-פי חוני המעגל, קבוצת סמרטוט ולהקת אנרגיה חולנית

יום חמישי, 21 במאי, בשעה 20:3

הכניסה חופשית!

עיבוד מחודש ל "הדיבוק", המחזה הנודע  מאת ש. אנ- סקי. התפישה האמנותית של המחזה, בגרסתה החדשה, יוצרת מפגש בין אלמנטים נפשיים, מיסטיים ופיוטיים המעלים את המופע המוסיקלי לרמות של כישוף ואפלה, אל עבר הלא-נודע…

דינמיקה משוחררת, נטולת רסן, קצבית, תוססת וססגונית, פורצת גבולות, בעלת מסרים חבויים, סממני מאגיה שחורה, ממאפיינים שמרניים מימי הביניים ועד למשמעות חדשה ואוניברסלית בת זמננו.

אופרת הרוק נוגעת בקודש הקודשים: חזיון חדש לסיפור ישן; פרקי חזנות נעלים, ספוגים ברוק רך וכבד באינטראקציה, מדגישים פערים תרבותיים.

מפגש דייני בית דין של מטה ושל מעלה, דרך המדיום הקולנועי בעולם הזה ובעולם הבא, תרבות פופולרית והמונית של אמונה ברוחות, כשפים, טקסי נידוי ונידה, קמעות, גירוש שדים, מים קדושים ומים מינרליים.

אופרת הרוק הדיבוק – עפ”י חוני המעגל, קבוצת סמרטוט ולהקת אנרגיה חולנית, היא עדות שטנית בעלת מוטיבים פולחניים-פגאניים המוטמעים עמוקות במסורת היהודית, הנוצרית והמוסלמית. מן הכאוס צפה ועולה יצירה הרמונית, הומוגנית ומונומנטלית של קיטש ומוות.

מופע הבכורה במעמד רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב – יפו ואיילת ביתן שלונסקי, אוצרת ראשית ומנהלת מתחם ביאליק

תסריט וצילום: חוני המעגל

מולטימדיה ועריכת וידאו: רוני אהרון הרמן

להקת אנרגיה חולנית, סולניות:  רוני דותן,  גלה בורובסקי

מוסיקה מקורית ושירה: אריה פיין, שעיה פלדמן, ליסה מסיקה

פרקי חזנות: מרדכי הרשמן

מחול: מירי קריספין, קרן אור שרעבי, מריו ביטנקור, בת חביב

עיצוב חלל ותלבושות: מיכל גרוב

סטיילינג: מירי קריספין

הפקה: עפרה פינק

שיחת אמן עם מליסה קולמן | הפוליטיקה של הלבוש החכם | יום חמישי, 26.3

שיחת אמן עם מליסה קולמן

הפוליטיקה של הטכנולוגיה הלבישה

יום חמישי, 26.3, בשעה 20:00

כניסה: 20 ש"ח

מליסה קולמן, אמנית מדיה, חוקרת ואוצרת שעוסקת  ביחסים בין הגוף והטכנולוגיה באופן ביקורתי. קולמן מגיעה לארץ במסגרת השתתפותה בתערוכה "החולצה שלי נושמת"  בבית העיר העוסקת בטשטוש הגבולות שבין גוף האדם והחומר החכם.  בביקורה היא תקיים ביום חמישי, 26.3, בשעה 20:00 שיחה בנושא "הפוליטיקה של הטכנולוגיה הלבישה".

על פי קולמן, השיח סביב חדשנות טכנולוגית הוא אופטימי ברובו. הטכנולוגיה החדשה תעשה את חיינו לקלים יותר, יעילים יותר ומהנים יותר. למרות שלעתים אנו חוששים ממה שיקרה למידע האישי שלנו בתוכנות ביג דאטה, רק לעיתים נדירות אנו טורחים לחקור זאת באופן מעמיק יותר, שכן לרוב נדמה לנו שהאפשרות הריאלית היחידה הפתוחה לפנינו היא לבחור להתנתק ובזאת גם להסתכן בכך שנשאר מאחור בזמן שהחברה מתקדמת.

מהי הפוליטיקה שמובילה חדשנות? האם טכנולוגיה אכן משרתת אותנו או שאולי אנחנו משרתים אותה? מה הן ההשלכות כאשר המרחבים הציבוריים הדיגיטליים שלנו מנוטרים ונמצאים בבעלות חברות פרטיות? והאם הטכנולוגיה מצליחה להכיל את כלל האנשים, או שהיא משאירה אנשים מסוימים מאחור? את שאלות אלה ניתן לשאול בנוגע לכל טכנולוגיה חדשה. עם זאת, קולמן טוענת כי  הן רלוונטיות במיוחד במצב בו הטכנולוגיה נמצאת על גופנו בעודה אוספת נתונים אינטימיים ביותר על חיינו  כשמצופה שהיא תפעל כל יום, כל הזמן.

האם נוכל לתכנן טכנולוגיה לבישה אתית ומוסרית? מה הם  האידיאלים שעל הטכנולוגיה הלבישה להביע בנוגע לעולמנו (אם בכלל)? כיצד יכולות טכנולוגיות לבישות להעצים אותנו?

לצד ההשפעה הגוברת של טכנולוגיה וחברות טכנולוגיה על החיים שלנו, יצירת חומרה חדשה היא כעת קלה יותר מאי-פעם. אמנים, מעצבים, האקרים, סטודנטים ומייקרים (makers) – אנשים הפועלים מחוץ למערכות המסחריות הקפיטליסטיות – נעשים יותר ויותר ביקורתיים ומציעים רעיונות אלטרנטיביים בנוגע לפונקציות הרצויות בגלים הבאים של הטכנולוגיה הלבישה.

בהרצאה ביום חמישי מליסה קולמן תתבונן בקולות הנגד בעולם הטכנולוגיה הלבישה ותבחן אסטרטגיות לביקורת הטכנולוגיה דרך אמנות ועיצוב.

המשך…

"בת המקום" כנס נשים בתעשיית המוסיק

בית העיר מארח את "קפה גיברלטר" –  אתר העוסק בתרבות ובחברה בהקשר הפריפריאלי בפאנל עם יוצרות, מפיקות ועיתונאיות.

יום רביעי 11 במרץ   20:30

מחיר כרטיס 20 ₪ 

גוסטב דורה. עיבוד: איתם טובול

מוסיקאיות ונשים בתעשיית המוסיקה הישראלית יוצרות מוסיקה ייחודית, יש להן היסטוריה משלהן ולעתים גם מאבקים שמשקפים את האתגרים איתם הן מתמודדות. באירוע המיוחד לכבוד יום האישה, נעסוק בנושאים אלו ונביא אל קדמת הבמה את הקול הנשי של המוסיקה הישראלית.

משתתפות:

איה כורם, מובילת מאבק למען זכויות יוצרים

שירה אוחיון, מנהלת המחלקה החינוכית של התזמורת האנדלוסית

דפנה ארד, כתבת מוסיקה, הארץ

נועה מלמד-וזאנה והגר שיזף, עורכות ״בת המקום״

בהנחיית: לבנת בן חמו, עיתונאית ומנחה גלגל״צ

בערב יושק האוסף ״בת המקום״, אלבום אוסף שיוצא זו השנה השניה על ידי קפה גיברלטר, במטרה לקדם מוסיקאיות מכל התחומים ולחגוג את העושר המוסיקלי המקומי.

לשמיעת רצועת המוזיקה של אוסף בת המקום 2014 לחצו כאן 

Post Global Game Jam Gala

Post Global Game Jam Gala

יום שלישי, 24 בפברואר בשעה 20:00

הכניסה חופשית

No wifi

בית העיר בשיתוף עמותת GameIS מזמינים את הקהל הרחב לצפות, לחוות ולשחק במשחקי מחשב, טבלט ומובייל שפותחו ע"י מפתחים ומעצבים ישראלים בכל הגילים- במהלך 48 שעות בלבד!

בחודש ינואר אירח בית העיר את האקטון משחקי המחשב העולמי – GLOBAL GAME JAM – האקטון פיתוח משחקים רב-מוקדי של תעשיית המשחקים במטרה לפתח משחקי מחשב, טבלט ומובייל, בנושא סודי בינלאומי שנמסר רק בתחילת האירוע.

למעלה מ- 200 מפתחים, מתכנתים, מעצבי משחקים, גרפיקאים ואנשי סאונד הגיעו למוזיאון בית העיר– האתר הגדול בישראל בו התקיים השנה הGlobal Game Jam  – . לצד הנושא הסודי המרכזי שנבחר השנה:

What Do We Do Now?  הוזמנו המשתתפים לפתח משחקים גם בזיקה לעיר תל אביב – יפו.

באירוע, שהינו חלק מהתערוכה אימרסיה בבית העיר– החושפת את הקהל לעולמו של הגיימר- יוקרנו הדגמות של המשחקים, חלקם אף יהיו זמינים למשחק ויוצגו החל מערב זה במסגרת התערוכה במוזיאון.

One Button To Rule Them All

למשחק One Button To Rule Them All

המשך…

Global Game Jam בבית העיר

המרתון העולמי לפיתוח משחקי המחשב יתארח בבניין העירייה הישן של תל אביב – יפו

שישי- שבת, 24-23 בינואר

במסגרת התערוכה "אימרסיה בבית העיר" העוסקת בעולם משחקי המחשב, יארח בית העיר, יחד עם עמותת GameIS, את ה-Global Game Jam, מרתון פיתוח משחקי המחשב הגדול בעולם. במשך 48 שעות ברציפות, אלפי מפתחים, מתכנתים, מעצבי משחקים, גרפיקאים, אנשי סאונד ועוד יפתחו משחקי מחשב סביב נושא עולמי משותף לכולם. בית העיר הינו האתר המרכזי בישראל בו יתקיים המרתון.

גלובל גיים ג'אם 2014. צילום: ניר מירצקי

לצד הנושא המרכזי שיקבע השנה ע"י ה-Global Game Jam, בבית העיר יוזמנו המשתתפים לפתח משחקי מחשב בזיקה לעיר תל אביב-יפו, כאשר המשחקים שיפותחו בנושא תל אביב-יפו יזכו לחשיפה במסגרת התערוכה "אימרסיה בבית העיר".

אימרסיה בבית העיר. צילום: נטע אלונים.

זוהי השנה השביעית ש GameIS עמותת תעשיית המשחקים הדיגיטליים בישראל מארגנת את האירוע, במסגרת ה- Global Game Jam, כשבשנה שעברה האתר הישראלי היה לאתר הגדול בעולם. לצד האירוע המרכזי בבית העיר, יערך הג'אם במקביל במספר אתרים בארץ בשיתוף פעולה עם מוסדות אקדמיים, חברות הייטק, מוזיאונים, עמותות ועוד.

"קפה גיברלטר" ו"העוקץ" בבית העיר

ישבי חשך – ערב על כליאה 

עורכי הערב : זהר אלמקייס, תמי ריקליס ואופיר טובול 

יום רביעי 14 בינואר בשעה 20:30

כניסה: 20 ₪.

בית העיר מארח את אתר "קפה גיברלטר" – העוסק בתרבות פריפריאלית, ואת אתר "העוקץ" – במה ביקורתית מזרחית, באירוע משותף.

הערב " ישבי חשך – ערב על כליאה"  יעסוק בנושא הכליאה. בישראל ממלאים את בתי הכלא 20 אלף איש. בערב זה תבחן העמדה המבקרת את הכליאה כברירת מחדל  – האם זו "דרך נורמלית" להתמודדות עם שולי החברה הישראלית.

בתוכנית:

אתי רחמים קרימינולוגית שיקומית, מנהלת פורום צדק מאחה – על הליכי צדק מאחה כחלופה לשיטת הכליאה

אדר' מיכאל יעקובסון בלוג "חלון אחורי" – על תכנון בית הסוהר החדש לנשים בישראל

חיים ויצמן קבלן פיגומים, אסיר משוחרר – מה צריך אסיר לעשות כדי לזכות בשיקום בין כותלי הכלא ומחוצה לו.

אנטון קוצ'ר מוסיקאי, "קרימינל פרוג'קט", "דולי בנד" – על ז'אנר שירי בתי הכלא בברית המועצות לשעבר

אופיר טובול עורך קפה גיברלטר, יוזם הקמפיין "כליאה זה לא פתרון" – לחשוב מחדש על שיטת הכליאה

כמו כן, יוקרנו קטעים מתוך הסרט הדוקומנטרי "סגורות" של ליאת מר, שעוקב אחרי שלוש אסירות בכלא נווה תרצה.

סדנת פיתוח משחקי מחשב לילדים בחנוכה

סדנת פיתוח משחקי מחשב לילדים בחנוכה בבית העיר
ימים ראשון – שלישי, 23-21 בדצמבר בשעה 11:00

במסגרת התערוכה 'אימרסיה בבית העיר' יקיים בית העיר סדנת מבוא לפיתוח משחקי מחשב בתוכנה Scratch – סביבת פיתוח המיועדת לילדים המאפשרת פיתוח משחקים, סיפורים אינטראקטיביים, סרטונים ואנימציה. הילדים ירכשו כלים ראשוניים ויתנסו ביצירת מיני משחק קצר.

הסדנה בהנחיית גל פסטרנק, תיכוניסט "אמן רחוב של משחקי מחשב", יזם ומפתח משחקים עצמאי מגיל 10, מרצה על יצירה ופיתוח משחקים ופעיל בקהילת יוצרי משחקי האינדי בארץ.

הסדנה בבית העיר תתקיים במסגרת התערוכה 'אימרסיה בבית העיר' – מה שבין העולם הממשי לעולם הווירטואלי: עשרות משחקי מחשב וטריילרים, ויטראז'ים של גיבורי-על, וידאו ארט ויצירות אמנות של אמנים מקומיים ובין לאומיים, בהשראת עולם משחקי המחשב.

משך הסדנה כשעתיים וחצי. גיל: 12-9

כל סדנה בת 10 משתתפים.

מחיר: 60 ₪, כולל כניסה לבית העיר.

רצוי להירשם מראש | מספר המקומות מוגבל בטלפון: 03-5253403

בניין המוזיאון במהלך התערוכה "אימרסיה בבית העיר", צילום: תום פורת

איך אומרים לודולוגיה בעברית?

כנס הלודולוגים הראשון בישראל

יום רביעי 19 בנובמבר בשעה 19:00, 20 ש"ח

עורכים: עמרי רוזן ושלו מורן.

דן הרננדז

במסגרת התערוכה "אימרסיה בבית העיר'" יקיים המוזיאון את כנס הלודולוגיה הראשון בישראל  שיחשוף בפני הקהל הרחב את תחום חקר המשחקים הדיגיטליים בכלים הלקוחים ממדעי הרוח, מתוך הקשרים תרבותיים, אמנותיים, חזותיים, ספרותיים ועוד. במפגש שני חלקים – האחד: הרצאות ודיון, והשני "משחק חי" חוויתי המתווך את התחום לקהל הרחב.

בחלק הראשון ישתתפו שלושה דוברים/ חוקרים ישראלים, מתחומי הספרות, הקולנוע, וחקר התרבות שיציגו את מחקרי הדוקטורט שלהם העוסקים במשחקי מחשב מזוויות שונות, בשילוב הדגמות לקהל.

עדו שטרן

דודי פלס מייסד ומנכ"ל Free Time Academy; מייסד Jivy Group ועמותת ״משחקים לשלום״. מרצה על יזמות, הוראה ומשחקים בסמינר הקיבוצים, במרכז הבינתחומי הרצליה ובבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. פלס ידבר על ״היש הטכנו-נרטיבי״, המאתגר את התפיסה הרווחת לפיה התפתחויות בעולם משחקי המחשב מובלות על ידי ״אנשי מפתח״ יצירתיים. כאלטרנטיבה, הוא מציע תיאוריה של הבניה חברתית.

ניעה ארליך, חוקרת אנימציה תיעודית בעידן הניו-מדיה וכותבת בתחומי האנימציה, גיימינג, אינפוגרפיקה ותיעוד באמנות עכשווית, בוגרת אוניברסיטת אדינבורו בסקוטלנד ומרצה באוניברסיטת תל אביב. ארליך תדבר על הקשר שבין עליית הפופולריות של תחום הגיימינג בימינו לבין השינויים בתיעוד ותפיסת האמת בראיה תרבותית רחבה יותר. באמצעות בחינת הגבולות המטשטשים שבין עולמות הגיימינג ל"עולם האמיתי", תבחן ארליך גם שאלות על האופן בו תחום הגיימינג מיוצג ונלמד כתחום מחקר אקדמי.

דן הרננדז

שון אדרי, דוקטורנט במחלקה לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב, מתמקד בנרטיבים אינטראקטיביים וספרות בעידן הדיגיטלי. מאמריו פורסמו באוספים: McFarland, Rodopi, Interdisciplinary Press ו-Praeger; האחרון שבהם עסק בביטויים הגופניים של הרוע במשחקי מחשב פופולריים. במפגש יתייחס אדרי לז׳אנרים שונים של משחקים וישאל עד כמה יכול השחקן להשפיע בפעולותיו על עלילת המשחק  או להלביש עליו נרטיב חדש פרי יצירתו.

אלירן ויג

בחלקו השני של הערב יערך "משחק חי", פורמט ייחודי שפיתח שלו מורן עבור פסטיבל "פרינט סקרין" במדיטק חולון, בו יוקרן משחק המחשב Gone Home בשליטת גיימר מקצועי, תומר בלושינסקי, שישחק לפי הוראות בימוי שתוכננו מראש. ההתרחשות תודרך על ידי פרשן מקצועי, ארז רונן, עיתונאי משחקים ותיק החוקר משחקים במסגרת התואר השני במכון כהן בתל אביב. לצד השניים, חוקרי הלודולוגיה יציעו פרשנות לנעשה על המסך מתוך עולמות הידע שלהם. התוצאה היא מפגש על התפר שבין הצגת תיאטרון, להקרנה קולנועית, ולבין אירוע ספורט.

המשחק  Gone Home הוא יצירת הביכורים של הסטודיו האמריקאי Fullbright Company. זהו סיפור התבגרות נוגע ללב שבמרכזו משפחה מצפון-מערב ארה"ב בשנות התשעים של המאה העשרים. קורות הגיבורים נחווים דרך סיור אינטימי בבית המשפחה על חפציו, חדריו והמטען האישי שהם נושאים. Gone Home הושק באוגוסט 2013 ונבחר ל"משחק השנה" במספר מגזינים נחשבים ובפרס BAFTA למשחק ביכורים

Vietnam Romance : "מי ששנא את המלחמה אבל אהב סרטי קולנוע – יאהב את המשחק הזה!"

במסגרת התערוכה אימרסיה בבית העיר מוצג טריילר למשחק מחשב Vietnam Romance מאת עדו  שטרן הצפוי לצאת בקרוב  .

Vietnam Romance  הינו משחק פעולה-הרפתקה המלווה ארבעה אספנים של פרטי מלחמה בסיור בווייטנאם. רופא גרמני, חייל שהשתתף במלחמת וייטנאם, גיימר צעיר של משחקי מלחמה ומנכ"לית חברה, זוכים במבצע אינטרנטי לסיור אספנים בווייטנאם. הסיור הוא בסיכון גבוה אך עם פרס מתגמל ומאורגן על ידי חברת Vietnam Romance המסתורית. סיפור המשחק מלווה את הדמויות מרגע הגעתם לווייטנאם של ימינו, דרך רמיקס פופי של סיפור המלחמה כפי שהוא מוכר היום בדמיון הקולקטיבי שלנו. המשחק כולל נהיגה, איסוף פריטים, פרשנות, ירייה, ריצה במנהרות, עישון, הימורים, תקלוט, קריוקי, התקפות אוויריות, מבצעים פסיכולוגיים ושוד. זהו משחק תלת ממדי העשוי מציורים של טקסטורות בצבעי מים ומלווה בפסקול מוסיקה דיגיטלי.

עדו שטרן, ישראלי, חי ועובד בארה"ב. אמן רב תחומי המשלב פיסול, מיצג, עיצוב משחקי מחשב ועבודות אינטראקטיביות. שטרן מצביע על הקשר ההדוק בין תוצרי המדיה והטכנולוגיה הנתפסים כאשליה לבין המציאות, ובוחן את הקשרים הבעייתיים שבין הקיום הגשמי והדמיה אלקטרונית. עבודותיו עוסקות בעיצוב ניסיוני של משחקי מחשב, פנטזיות של טכנולוגיה, היסטוריה וייצוגים חוצי תרבויות במשחקי מחשב, קולנוע ומדיה אינטרנטית. הציג בין היתר ב- Tate Liverpool, The New Museum בניו יורק, בפסטיבל סאנדאנס ועוד. מרצה במחלקה לעיצוב, אמנות ומדיה ב- UCLA, ומייסד ה-C-Level, מרכז מדיה ללא מטרות רווח בלוס אנג'לס.

המשך…

לילה לבן שחור וצבעוני בבית העיר

מוריס אל מדיוני / A-WA (האחיות חיים) / גרוב אמבסדורז / לייב ביט טייפ / ועוד

בחגיגה של מוסיקה חיה בשיתוף פורס מאז'ור (קבוצת התדר וקזינו סן רמו)

יום חמישי, 26 ביוני, החל משעה 18:00 – 24:00

הכניסה חופשית!

כחלק מאירועי לילה לבן של עיריית תל אביב – יפו, בית העיר בשיתוף קבוצת פורס מאז'ור, חוגגים לילה לבן, שחור וצבעוני בערב הופעות חיות בכיכר היפה בעיר:

הפסנתרן האלג'יראי האגדי, מוריס אל מדיוני (שבקרוב יחגוג יום הולדת 85) יופיע בכיכר, מלווה בטריו נגנים משובחים, ויציג את היכולות הפנומנאליות שלו על הפסנתר.

אחריו יעלו A-WA, תאיר, לירון ותגל חיים, סוד קטן שבקרוב ייחשף לקהל הרחב. שלושת האחיות מפליאות בפיוז'ן של שירה תימנית עממית עם ביטים אורבניים מרקידים ומוסיקה אלקטרונית עדכנית. האחיות, שגדלו בכפר שחרות בערבה, מביאות עימן רוח מדברית, קולות קסומים וגרוב טבעי אל תוך שירי אהבה ומחאה בערבית-תימנית. שירי נשות תימן שנשתמרו ועברו כמסורת שבעל-פה מאם לבתה, והוקלטו לראשונה בישראל בשנות ה-60-50, בביצוע הזמר והיוצר שלמה מוקעה.

הקולקטיב הרב סגנוני והרב שפתי –  גרוב אמבסדורז, שמונה לא פחות מעשרה נגנים, יביא את הצבעים והצלילים של היבשת השחורה: אפרו-ביט, היי-לייף, רגאיי, מאקוסה, גוספל ועוד. ההופעה תלווה בתלבושות אפריקאיות מסורתיות ובשיתוף מתמיד של הקהל בשירה, בריקוד ובגרוב.

לייב ביט טייפ הם תריסר חברים: נגני על, צמד זמרות וצמד רפארים שובבים שיוצרים חגיגה אמיתית על הבמה. החבורה העליזה תסגור את החגיגות בהופעה פראית שנעה על הציר שבין פאנק, היפ-הופ, ביטים חיים ובועטים.

לפני, אחרי ותוך כדי, יתקלטו שגרירי הגרוב המקומיים: סקול מאסטר וצח בר (פורטונה).

חגיגת לילה לבן בבית העיר נערכת כחלק משבוע הפתיחה של העונה החמישית של התדר.

GayM BOY | ייצוגים גאים במשחקי וידאו | יום שלישי, 10 ביוני

GayM BOY

ערב בנושא ייצוגים גאים במשחקי וידאו

 יום שלישי, 10 ביוני, בשעה 20:00

הכניסה חופשית!

כחלק מאירועי שבוע הגאווה של עיריית תל אביב – יפו, ובמסגרת התערוכה "אימרסיה בבית העיר", העוסקת בטשטוש הגבולות שבין העולם הממשי לעולם הווירטואלי, יקיים בית העיר, בשיתוף עם שנקר, פאנל בנושא ייצוגים גאים במשחקי הווידאו.

דמויות לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים כבר הופיעו במשחקי וידאו עוד בשנות ה– 80, לדוגמא: דמות מעניינת במשחק "Moonmist״ שהוציאה חברת Infocom בשנת 86, כלל סצנה בה אחת הדמויות מקנאה כי חברתה לשעבר התחתנה עם גבר. דמות נוספת ומעניינת, מופיעה בסדרת משחקי סופר מריו (סדרת המשחקים הגדולה והנמכרת בעולם), בירדו, דינוזאור ורוד המתנהג באופן נשי ולראשו סרט אדום. ההתייחסות הלשונית בסדרת המשחקים אל בירדו היא בלשון זכר, ובכך, עוד בשנת 88, הציגה נינטנדו את הדמות הטרנסג'נדרית הראשונה בעולם משחקי הוידאו. דמויות נוספות הן POISION מסדרת המשחקים Final Fight של חברת Capcom, בוס הומוסקסואל במשחק Street of Rage 3 שיצא לקונסולת הג'נסיס של Sega ועוד.

הדמות בירדו מתוך סדרת משחקי המחשב " האחים סופר מריו"

בהיסטוריה של משחקי הווידאו, תוכן להט"בי היה כפוף לכללים משתנים ולתקנות אשר נבעו ברובן מהבחנה בין הטרוסקסואליות כנורמאלית בעוד הומוסקסואליות זכתה לצנזורה חמורה ולהשמצה. אלו התבטאו בכך שדמויות בעלות מאפיינים להט"בים היו במשבצת ה״דמויות הרעות״ במשחקים או צונזרו בגרסאות שונות ברחבי העולם. בשנים האחרונות, אוריינטציה וזהות מינית החלו להוות תפקיד משמעותי בעולם משחקי הווידאו והמגמה היא נראוּת רבה יותר של הזהות הלהט"בית בתחום זה. כך ניתן למנות את סדרת המשחקים הפופולרית "The Sims״ המופצת ע"י ענקית המשחקים EA, אשר מציעה אפשרות לקיים אורך חיים להט"בי במהלך המשחק. 

The Sims

רק לאחרונה התקיים מאבק סוער כנגד חברת נינטנדו שלא אפשרה קיום אורך חיים להט"בי במשחק סימולציית-חיים חדש בשם "TomoDacHi Life״ שזכה להד תקשורתי רחב. התפתחות נוספת של ייצוג הקהילה הגאה במשחקי הווידאו ניתן לראות בלהיט הטלביזיוני החדש והגאה של HBO, הסדרה ״Looking"  בה גיבור הסדרה, הומו מוצהר, עובד כמפתח משחקי וידאו תחת בוס, מוצהר גם הוא. 

הערב יתחיל בפאנל בהנחיית ד"ר ורד פנואלי, ראש המסלול לעיצוב משחקים דיגיטליים והמסלול לעיצוב ספרים דיגיטליים, לימודי חוץ, שנקר – בי"ס גבוה להנדסה ולעיצוב. לאחר הפאנל יוקרן הסרט "Gaming in color".

משתתפי הפאנל:

 המשך…

Lose Cntrl בבית העיר | יום שלישי 13.5 בשעה 20:30

משחקי מסיבה ברוח הפאנק ו- D.I.Y

עורכים: עמרי רוזן ושלו מורן

על עמדת ה- D.J  אייל גולדמן 

ממשקי מחשב יכולים להרחיק אותנו אחד מהשני, אך באותה מידה הם מסוגלים לקרב אותנו זה לזה.  בערב פתיחת התערוכה יציגו עמרי רוזן ושלו מורן שלושה ממשקי משחק אלטרנטיביים שנוצרו ברוח הפאנק ותרבות "עשה זאת בעצמך" (DIY) המקדמים אינטראקציה פיזית, חושית ובעלת משמעות בין אנשים. הקהל מוזמן להשתתף!

DrunkMan

משחק שתייה\פק-מן.

מבוסס על משחק של Namco

כל שחקן שולט בכיוון אחד: שמאלה, ימינה, למעלה, למטה. השחקן החמישי משמש כמנצח וצועק לשאר השחקנים לאיזה כיוון עליהם לשלוח את הגיבור הצהוב המפורסם.

כל שחקן אוחז בבקבוק משקה אלכוהולי, אשר מחווט אל המחשב. כשהשחקן לוקח שלוק קטן – פק-מן זז לכיוון שאליו הבקבוק מחווט.

DrunkMan  הוא משחק שעוסק בשיתוף פעולה. בניגוד לרוב המשחקים, ככל שמשחקים בו יותר, כך נהיים פחות ופחות מיומנים בו.

 

HugGods

מבוסס על משחק מאת בנט פודי

משחק על סקס, חיבוקים ועבודת צוות.

בנט פודי יצר משחק מוזיקלי קצר, המבוסס על שיר של Cut Copy, הלהקה שבה היה חבר. המשחק חוקר את התפקיד של תקשורת ושיתוף פעולה בסקס. במשחק, שני השחקנים צריכים לפעול יחד על מנת להגיע לפורקן.

בקרי המשחק עשויים משני סוודרים, שעל גבם נתפרו כיסים מיוחדים ובהם מוטמנים אמצעי השליטה במשחק. רק באמצעות חיבוק, ליטוף ותיאום של התנועה המשותפת יכולים השחקנים להצליח במשחק ולהגיע לאורגזמה וירטואלית.

HugGods

B.U.T.T.O.N

מאת Copenhagen Game Collective

המשך…

אימרסיה בבית העיר | תערוכה חדשה | יום שלישי 13.5


אימרסיה בבית העיר

יום שלישי , 13 במאי בשעה 20:30

הכניסה חופשית בערב הפתיחה!

אימרסיה, על פי הפסיכולוגיה מוגדרת כהיטמעות, אובדן של תחושת העצמי בעולם האמיתי והעברתה אל תוך עולם המשחק.

בתערוכה החדשה, במסגרת שנת התקשורת בבית העיר בוחר המוזיאון לעסוק בטשטוש הגבולות שבין העולם הממשי לעולם הווירטואלי על ידי בחינת תופעת ה'גיימינג' כתוצר מרכזי של המהפכה הדיגיטלית. התופעה על משמעויותיה הרחבות תיבחן בהיבטים פילוסופיים, חברתיים, טכנולוגיים וקיומיים, ולאור יחסיה עם עולמות האמנות והתרבות.

התערוכה אימרסיה בבית העיר מאתגרת את התפיסה הרואה בגיימרים אנשים פאסיביים הנטמעים במשחק עד כדי אובדן העצמי ומצביעה על האפשרות לקיום חיים פעילים במרחב הווירטואלי, כאשר המשחק הופך למרחב לכינון והופעה של זהות חדשה.

משחק הווידאו הוא יצירה הנבראת מחומרי הגלם של המציאות, כשלכל אחד ואחת הזכות לפרש את החוויה בעולם המשחק כמציאותית או כמדומיינת על פי בחירה. הטכנולוגיה הגבוהה המשפיעה על יצירת המשחקים הדיגיטליים ועיצובם מקצינה את החוויה האימרסיבית והופכת אותה שכיחה בקרב אנשים רבים. התערוכה תציג עולם חדש המתפתח בקצב דוהר ומסחרר, ובמקביל תתייחס למציאות הגולמית של תודעת האדם המשתמש בטכנולוגיה הגבוהה בכדי לחזור למקום ראשוני, קדום ומשחקי.

 עולם היצירה של משחקי הווידאו מורכב מדיסציפלינות שונות ורבות: עיצוב, תכנות, אמנות, אנימציה, קולנוע ועוד. בתערוכה יוצגו משחקי מלחמה, הרפתקאות, משחקים חברתיים, אמנותיים, משחקי תפקידים, ארקייד, משחקים מסחריים ואינדיים – כל אלה מהווים מגרש להגשמת פנטזיות וליצירה.

 לא אחת מופנים חיצי ביקורת המאשימים את המשחקים בהתמכרות ו"בבריחה מהמציאות", ויש שיטענו כי בריחה זו מציעה למעשה חיים אלטרנטיביים. בית העיר מציע תפיסה אחרת המציגה ז'אנר שלם של משחקי וידאו המעודד ביקורת ואקטיביזם חברתי לשינוי העולם בו אנחנו חיים והפיכתו לעולם טוב יותר. דוגמא לכך היא פעילות העמותה  Games for Change  והמשחק   Half the Sky  המעודד טיפוח והעצמת נשים במדינות העולם השלישי. 

התערוכה בבית העיר מתמסרת לאימרסיביות, הן בעיצוב החלל והן באופני התצוגה, כך שלמבקר במוזיאון לא ברור האם הוא מוזמן לשחק במשחק וידאו, להתבונן בעבודת אמנות, לצפות בסרט קולנוע או פשוט לבהות בחלל.

בתערוכה יהפוך חלל המוזיאון למעין קתדרלה חילונית המזמינה את הציבור להצטרף לקהילת הדת החדשה ולהיטמע בעולם משחקי הוידאו.

חלונות בית העיר יכוסו בויטראז'ים של גיבורי על ותיקים ועכשוויים, בעוד תקרת בית העיר תהפוך למגרש משחקים אינטראקטיבי של משחק וידאו חדש אותו פיתח במיוחד עבור התערוכה אמן הוידאו ליאור שדה. במרכז החלל יוקם מיצב אמנותי של למעלה מ-30 מסכי מחשב המקרינים משחקי וידאו שונים מהארץ ומהעולם. 

המשך…

בית העיר מארח: 100 אמנים: מרתון הקרנות של הסדרה ארט:21

100  אמנים: מרתון הקרנות של הסדרה ארט:21

100 Artists: Art: 21 screening marathon  

יום חמישי, 31 באוקטובר, מהשעה 14:00 עד 23:00 בלילה , כניסה חופשית 

בית העיר מארח במסגרת "אוהבים אמנות" את מרתון סרטי הסדרה "ארט:21" באוצרות רותם רוף.

ארט:21 הינה סדרה ייחודית ועטורת פרסים מבית הערוץ האמריקאי PBS, המזמינה את הצופים להכיר מקרוב אמנים בינלאומיים מובילים.

הסדרה מתמקדת בתהליכי היצירה, "אחורי הקלעים"  של האמנים בסטודיו, בבית ובקהילות בהן הם פועלים, וחושפת את מקורות ההשפעה, הרעיונות והטכניקות שבבסיס יצירותיהם.

החומרים המרתקים והאינטימיים מאפשרים לצופים להתבונן בעבודתם וחייהם של כמה מהשמות הגדולים ביותר בשדה האמנות הבינלאומית העכשווית, ללוות אותם בתהליך המורכב של הפיכת רעיון מופשט לאמנות קונקרטית ולהבין איך הם מצליחים להתמודד עם אתגרים ויזואליים ופיזיים במטרה לממש את חזונם האמנותי.

באירוע יוצגו סרטים על האמנים: וויליאם קנטרידג', סינדי שרמן, ג'ף קונס, גבריאל אורוסקו, לואיס בורז'ואה, מרינה אברמוביץ', ברוס נאומן, פול מקארתי, קארה ווקר, ג'ני הולצר ועוד.

הבחירה נעשתה בשיתוף אנשי תרבות מקומיים אשר יציגו במהלך האירוע את הסרטים הנבחרים של האמנים האהובים עליהם. ביניהם: רותי דירקטור אוצרת ראשית, מוזיאון חיפה לאמנות, דוד פולונסקי, מאייר (ואלס עם באשיר, כנס העתידנים), אייל דה ליאו, מנהל שבוע האופנה, חולון ובלוגר אופנה, כנרת רוזנבלום, סופרת ועיתונאית , אבנר ברנהיימר, תסריטאי, סופר ועיתונאי.

הקרנת סרטי ארט 21  תתחיל בשעה 14:00

22:00-17:00 אנשי תרבות מציגים את בחירותיהם 

הספר: אמנות וספרי אמן | תערוכה חדשה

Il Libro: d'Arte e d'Artista
ART  AND  ARTIST  BOOK

לראשונה בישראל: יצירת המופת הבדומרוס מאת ג'ורג'ו דה קיריקו

התערוכה תפתח ב- 17 באוקטובר 2013 במוזיאון בית העיר ותנעל ב- 16 בינואר 2014

הכניסה חופשית בערב הפתיחה

ג'ורג'ו דה קיריקו, מתוך: הבדומרוס

מוזיאון בית העיר, והמכון האיטלקי לתרבות בתל אביב, יעלו תערוכה חדשה של ספרי אמן, באוצרות כָּרְמִינֵה סִינִיסְקָלקוֹ (סטודיו S – אמנות עכשווית, רומא), המבקשת ליצור התבוננות מכופלת על אופני הייצוג של ה"ספר" – כמיכל ספרותי מחד וכיצירת אמנות מאידך.

במרכז התערוכה יוצגו ליטוגרפיות מקוריות וטקסט שנכתב על-ידי האמן הנודע ומי שנחשב למבשר הסוריאליזם ולאבי המטאפיסיקה באמנות ג'ורג'ו דה קיריקו.  מעל 20 ליטוגרפיות מתוך יצירת המופת הבדומרוס (HEBDOMEROS) של האמן, יוצגו לצד כ- 40 יצירות מאת אמנים עכשוויים איטלקיים מובילים, בהשראת ספרים.

המשך…

ללכת לעבודה עם פיג'מה

פוסט לקראת חודש ספטמבר – חודש האופנה הבא עלינו לטובה.

מי מאיתנו לא חווה את רגע ההשכמה ליום עבודה שגרתי שלווה בתחושה של רצון עז להישאר בפיג'מה בבית. קולקצית אביב קיץ 2014 של מעצב האופנה הפיני דניאל פאלילו מתייחסת לרגע זה ולדומים לו, משתעשעת עד כדי מימוש ונותנת לגיטימציה לרעיון הבטלה ולימי עבודה קצרים. בקולקציה "אני נגד העולם" פאלילו קורא לבטלנים לצאת לעבודה לבושים בפיג'מות שלהם ולעשות בעצם את מה שהם אוהבים לעשות.

 בפראפראזה לאמירה הסוציאליסטית הידועה "פועלי כל העולם התאחדו", פאלילו מייצר  את האמירה "בטלני כל העולם התאחדו!". בשונה מרוח הפועלים והמחוייבות האידיאולוגית הסוציאליסטית, פאלילו אינו מתחייב לשום אידיאולוגיה או רעיון על, ולדבריו הוא עיצב את הקולקציה בהשראת תת תרבות ה Slacker (הבטלנים) שהתפתחה בשנות ה- 90 בארצות הברית בקרב צעירים שאופיינו באדישות, בהתחמקות מעבודה ומאמץ ובחוסר תכלית.

בקולקציה , פאלילו יצר סידרה של בגדים שמשלבים דימויים פופיים כגון: עב"מים, סמל פיס, סמל היין והיאנג, מסיכת אנונמיוס והסיפרה 13. את מרבית ההדפסים שהוא השתמש בהם ניתן לזהות עם הדפסי פיג'מה וחלק ניכר מהקולקציה מלווה בכיתובים כגון: work sucks , have a good day , I hate my job ו slackers. אחד הקווים המעניינים שפיתח פאלילו הוא קו חליפות אובר סייז בהדפס של פיג'מה המייצר אמירה הומוריסטית אך גם חזקה. ראויה לציון היא שמלת חליפה בצבע כחול, סמי פועלים, המזכירה שמלות טוויד אנגליות מחד ומצד שני זורקת אותנו לעולם ותרבות הגראנג' של שנות ה- 90.  לצד זאת, יש לציין כי מרבית הבגדים מעוצבים מבד הטי שפאלילו מרבה להשתמש בו ומעניק תחושה של נוחות לצד חוסר רשמיות.

בהמלצתו של דניאל פאלילו הסרט suburbia

 המשך…

לשתול תגובה- ראיון עם טל ועומר גולן

ראיון עם עומר וטל גולן על עבודתם "שיח גלריה" המוצגת בתערוכת הקבע במוזיאון המדע בירושלים

OMTA הם טל ועומר גולן, זוג אמנים, נשואים לאמנות וזו לזה שיוצרים יחד בעשור האחרון. השניים שפועלים בדיסציפלינות שונות בשדה האמנות מערבבים בעבודותיהם אמנות, מדע, טכנולוגיה לצד בחינת ההתנהגות האנושית  והחברתית.

בעבודה "שיח גלריה" , יצירת רשת שעברה אדפטציה ל- Google Galaxy , יוצרים השניים עולם תלת ממד בו מחשבות גדלות לכדי עצים העשויים מטקסטים ביטויים כתובים של מחשבות ודעות המנותחים באופן סמנטי. בעבודה מוזמנים המבקרים במוזיאון ואלה שמחוצה לו לשתול תגובות ורשמים ולהשתתף בשיח גלריה אלטרנטיבי. 

כיצד מתקיים תהליך העבודה במפגש בין האמנים ובין המתכנתים? 

אני מניח שלנו קצת קל יותר במפגש עם מתכנתים, כיוון שהעולם שלהם לא זר לנו לחלוטין. טרחנו ללמד את עצמנו הרבה מאד אודות העולם של הקוד, ואת מרבית היצירות שלנו אנחנו מתכנתים בעצמנו, free style, ללא ידע פורמלי במדעי המחשב.  אנחנו מתייחסים לקוד כמדיום, וביצירה משותפת עם מתכנתים מקצועיים צריך ללמוד לדבר איתם בשפתם, גם עם היצירתיים שביניהם. מתכנתים לרוב אוהבים לקחת את הרעיון של האמן למקום שבו נוח להם לבנות את היצירה מבחינת עולם הידע והניסיון שלהם. אנחנו תמיד מנסים לדחוף את הגבולות, גם של עצמנו וגם של שותפנו ליצירה, לאתגר אותם ואותנו, ובמפגשים שלנו מתרחשת הפרייה הדדית שמאד מהנה לכולם, זה מרגיש קצת כמו להקה שכותבת מוסיקה יחד. לכל אחד יש את הרעיון שלו ואת הדרך שבה הוא שומע את היצירה מתקדמת ובאמצעות משא ומתן לא פורמלי ובירה, כל אחד מנסה לדחוף יותר לכיוון החזון שלו. 

מתוך: "שיח גלריה"- עבודת רשת מאת עומר וטל גולן

האם תוכלו לספר על העבודה שלכם עם מילים כחומר גלם וכצורת תקשורת להעברת מסרים?

 מילים הן חומר מרתק ורב משמעויות. המראה הצורני שלהם מעלה בנו אינספור אסוציאציות, זכרונות וסמלים, עוד לפני שאנחנו בכלל מספקים להגיע לתוכן שלהם. ב"שיח גלריה" המטרות של המילים רבות, והמסרים שעברו גם הם רבים. דעת הקהל כפי ש"שיח גלריה" משקפת אותה, היא דינמית, כזו שלא מפסיקה להשתנות, תהליך ה"שקיעה" ביצירה מתרחש כל x טקסטים שמתקבלים על מנת לחדד את המסרים ולסווג אותם מחדש, על מנת ליצור מראה מדויקת יותר של המציאות. היתרון שמצאנו  בשימוש במילים מבחינה ויזואלית ב"שיח גלריה" הוא שהצורה שלהן צפויה, אם כי התוכן לא. מבחינה צורנית הן אפשרו לנו לעצב את העולם הוירטואלי שלו, ולקבוע כללים להופעת המילים, בשפות שונות ורבות, למרות שלא היה לנו מושג על מה אנשים מתעדים לכתוב לנו. בעבודות אחרות השתמשנו במילים שהמטרה שלהן היתה צורנית בלבד, ואפילו התאמצנו מאד שלא תהינה קריאות, כך למשל, נוצרה עבודת הוידיאו הקצרה Religion, שהסתובבה בין עשרות פסטיבלים של וידיאו ארט ברחבי העולם. ויצירה כמו "טקסטורה", שהיא וידיאו חי המתרגם אנשים לטקסט חופשי, מרצד ובלתי קריא.

המשך…

מחברת Invaders

פרויקט פושטית המוצג במסגרת התערוכה נוטבוק ,מציג ניסוי אמנותי מרתק. אוצר הפרויקט, גיא מורג צפלביץ', מצא בביתו מחברות חומות "פושטיות", כאלו ששימשו את רובנו בימי בית הספר היסודי ללימודי חשבון, תרגול הא'-ב' וקשקושים אמנותיים יותר ופחות. הוא החל לשלוח את המחברות הללו ורבות נוספות אל מגוון אמנים מהארץ ומחו"ל : בהם אמנים מהשורה הראשונה בביאנלה בונציה, סטודנטים לאמנות  ותלמידים בתיכונים תלמה ילין ובגימנסיה הרצליה. הוא שלח אותן ללא הוראות והעניק לאמנים יד חופשית בעיצוב המחברת. למרות שצפלביץ' לא הבטיח דבר לאמנים- לא פרסום ואף לא תשלום על המשלוח- המיזם זכה להיענות רבה ולהשתתפות של
יותר מ- 350 אמנים מרחבי העולם.

אמנים רבים שינו את צורת המחברת עדי נחשון לדוגמא הפך את המחברת לקנה באקדח עשוי פוליאטילן בעוד שחווה מחותן צירפה את המחברת לזרדים שקוששה ליד ביתה ויצרה מהמחברת בית צבוע שחור. בתוך כל היצירות מתבלטת עבודתו של תלמיד "הגמנסיה העברית הרצליה" בתל אביב דניאל רורברגר. בעבודה משתמש רורברגר במחברת בהתאם לייעודה המקורי ומצייר בתוכה. הוא לא משנה את  כריכת המחברת, ופרט לכתיבת שמו והדבקת ציורים של שניים מגיבורי הסיפור על העטיפה לא מבצע בה שינוי כלשהו. הסיבה לייחודיות המחברת, מבחינתי, נעוצה בשימוש שלה במדיום שפחות נוכח בתערוכה : קומיקס.

דניאל רורברגר, מתוך: פרויקט "פושטית" באוצרותו של ד"ר גיא מורג צפלביץ'. צילום: דב שכטר

המשך…

ערב רב בבית העיר| מפגש רביעי: הפרטי, הציבורי והחללים ביניהם

שערוריה בלב העולם: "ערב רב" בבית העיר
מפגש רביעי: הפרטי, הציבורי והחללים ביניהם
יום רביעי 17 ביולי, בשעה 20:30, כניסה: 20 ₪

חן תמיר, פרויקט בשיתוף עם דין באלדווין ב"וייט בוקס", 2010

בשנים האחרונות מסתמן שינוי מהותי במקומם ובתפקודם של חללי תצוגה פרטיים וציבוריים. כשההבדלים בין יריד לתערוכה מטשטשים, כשלמוסדות ציבור נכנסים שיקולים הנוגעים לאספנים ולסוחרים ומנגד חללים פרטיים מתפקדים כמרכזי מחקר וחינוך, נשאלת השאלה כיצד מוסדות תרבות ואמנות שונים – מסחריים וציבוריים – ממלאים את תפקידם ובוחרים להגדירו מחדש.

המפגש הרביעי בסדרה שערוריה בלב העולם יעסוק בתחומי האחריות של מוסדות אמנות שונים והעומדים בראשם, בפערים שהם מצויים בו בין הרצוי למצוי וכיצד כל זה משפיע על קהילת האמנות ועל האמנות עצמה.

דיון בהשתתפות:

חן תמיר, אוצרת במרכז לאמנות עכשווית. תמיר תציג את פעילותה בניו יורק כמנהלת  הפלאקס פקטורי, כמייסדת תכנית רזידנסי, כמנהלת פרויקטים של ארטיס וכאוצרת של עשרות תערוכות.

ד"ר איה לוריא,  אוצרת ראשית ומנהלת אוסף ותערוכות במכון שפילמן לצילום.

צבי אלחייני,  מייסד הארכיון לאדריכלות ישראל

מנחה: רונן אידלמן

עורכי הסדרה: רותם רוף ועורכי "ערב רב"- יונתן אמיר ורונן אידלמן.

 

אמנות התעתוק

דימויים מסוג זה ודימויים אחרים הנפוצים ברשתות החברתיות מעוררים את השאלה האם ניתן בכלל ליצור בעידן הדיגיטלי דימוי מקורי? אפשר לשאול מי הייתה אותה בחורה שהחליטה לצלם את כפות הרגליים שלה, או מי היה הבחור שהעלה לראשונה את הצלחת שלו לאינסטגראם, אבל בכנות זה לא מעניין. בעידן הדיגיטלי בו הדימוי המצולם הוא נחלתו של הכלל, הדיון איננו במקור או בראשוניות כי אם בתימרון ובייצוג המחודש של דימויים קיימים. כאשר וולטר בנימין דיבר על אובדן ההילה בעידן השעתוק הטכני, הוא לא ידע עד כמה הוא צדק. במציאות חיינו בניגוד למציאות של בנימין, אין שום דרך לאתר בכלל את יצירת האמנות המקורית, והשאיפה לייצר משהו חד פעמי וחד ערכי נראית נאיבית.

המשך…

Beautiful | חופשת קיץ בביירות

האמנית נעמי בוהלמן שמשתתפת בתערוכה Not Book בבית העיר במכתב לאוצר פרויקט "פושטית" ד"ר גיא מורג צפלביץ' בו היא מספרת  על  המחברת שיצרה.

16.09.11

הי גיא,
הקיץ נסעתי לביירות ל"חופשה" .
זה היה מעניין לראות ולהרגיש את הדומה והשונה בין תל אביב וביירות. חשבתי שזה יכול לעניין אותך, במיוחד מאחר ואינך יכול לבקר שם.
הכותרת של הספר היא  >>Beautiful  << מאחר וכשציירתי ברחבות האנשים כל הזמן אמרו:  >> ! Beautiful <<
כל טוב,
נעמי משוויץ.

המשך…

הייתאם צ'רלס בונדליזם ערבי | Not Book

המעצב והאמן הייתאם צ'רלס שמשתתף בתערוכה Not Book בבית העיר מספר על  "ונדליזם ערבי"- המחברת שיצר במסגרת פרויקט "פשוטית" באוצרות ד"ר גיא מורג צפלביץ'

הייתאם צ'רלס, ונדליזם ערבי, 2013, מתוך: פרויקט "פושטית", צילום: דב שכטר

נולדתי בבית חולים רמב"ם בחיפה וגדלתי עד כיתה ה' בכפר פקיעין שבגליל המערבי.
הילדות המוקדמת חולקה בין ריצות במסדרונות מחלקת א.א.ג בצפת ובין משחקי כדורגל והבית.
היסודי:תקופה שהתחלקה בין המשפחה הערבית והמסורתיות המסוימת שביצענו
לבין היסודי הפתוח (העברי) באזור תעשייתי תפן שלימד בצורה שמסרבת להתעסק בלחצים
ובחינות אלא הערכות שנתיות שבאות מהתקדמות אישית של התלמיד.

האוטופיה הדמוקרטית נגמרה כשחזרתי אחרי שיעור אקטואליה ואמרתי לאמא
"הערבים לוקחים לנו את האדמות, וצריך לזרוק עליהם אבנים" (!!!)
בכיתה ו' עברנו לחיפה (עד עכשיו) לתיכון הנזירות האיטלקי (הארדקור)
שממנו סיימתי במגמת פיזיקה מדעי מחשב (לא יודע למה) וכולם חשבו שאהיה הרופא הבא של האזור
רק שזה לא קרה

המשך…

מפגש אמן עם קנת' גולדסמית' | יום רביעי 10.4

9 ביולי 2013, בשעה 20:30 – פתיחת תערוכה ראשונה של שנת התקשורת

10 ביולי 2013, בשעה 20:30  – מפגש עם קנת גולדסמית' לקהל הרחב 

"העולם מלא בטקסטים, יותר או פחות מעניינים; אינני מעוניין להוסיף עליהם עוד טקסטים " (קנת' גולדסמית').

בית העיר מזמין לפתיחת שנת התקשורת את קנת גולדסמית' – המייסד והעורך הראשי של ubuweb –  הארכיון המקוון הגדול בעולם לאמנות אוונגארד. גולדסמית' נחשב לאחד האמנים החשובים כיום, ולדמות מפורסמת ונערצת בחוגי האקדמיה והאוונגרד הבין-לאומי בזכות תפיסותיו החדשניות.  גולדסמית' אוצר אירועי שירה בMOMA, משמש כעורך הבכיר של PennSound, מלמד כתיבה באוניברסיטת פנסילבניה היוקרתית ומחברם של עשרות ספרי שירה.

גולדסמית' יליד 1961 מוביל זרם תרבותי עכשווי ומהפכני: הוא מתייחס ליצירה בעידן הדיגיטלי ככלל ובטקסט בפרט, ושואל מה משמעותם של  האמנות והאמן בעידן האינטרנט? גולדסמית' מטיף לכתיבה לא יצירתית – uncreative writing, ומקדם רעיונות כגון יצירה לא מקורית, התמודדות עם עודף וריבוי מידע, איסוף מידע כפעולה יצירתית, עידוד לתרבות חופשית, שפה וטקסט מוחשיים ועוד. בקורס הנחשב של גולדסמית' "כתיבה לא-יצירתית" במחלקה לספרות באוניברסיטת פנסילבניה, נוהג גולדסמית' להוריד ציון לסטודנטים שמגלים מקוריות ואף כופה עליהם שימוש חוזר ביצירות של אחרים. על פי תפיסתו, יצירתיות גלומה במעשה בחירת הטקסט ועריכתו מחדש, ו"חשיבה לא מקורית" הינה ביקורתית וחדשנית.

 בשנת 2011 השתתף גולדסמית' בחגיגות השירה האמריקאית בבית הלבן שם פרש את רעיונותיו בפני הנשיא ברק אובמה ורעייתו אודות תרבות חופשית.

שנה של תקשורת בבית העיר | פתיחת התערוכה Not Book

 תערוכה ראשונה : נוט בוק   Not Book

בהשתתפות אורח מיוחד:  קנת' גולדסמית' (ubuweb \ NY )   

בית העיר, יום שלישי, 9.7.13  בשעה 20:30

טוקיו מרויאמה, פרויקט "פושטית" באוצרות ד"ר גיא מורג צפלביץ', צילום: דב שכטר.

בית העיר פותח שנה בה תיבחן המשמעות הרחבה של המושג תקשורת בהקשר עכשווי, מקומי וגלובלי, באמצעות אמנות, מדע ופילוסופיה.

בתערוכה נוט בוק ננסה ליצור עולם שיקיים בו זמנית  את הארכאי וההיפר מודרני – שני קטבים שיעלו שאלות מהותיות בתחום היצירה בעידן הדיגיטלי. לשם כך הזמין 'בית העיר' את קנת' גולדסמית' – המייסד והעורך הראשי של ubuweb –  הארכיון המקוון הגדול בעולם לאמנות אוונגארד. גולדסמית' נחשב לאחד האמנים החשובים כיום, ולדמות מפורסמת ונערצת בחוגי האקדמיה והאוונגרד הבין-לאומי בזכות תפיסותיו החדשניות. גולדסמית' יליד 1961 מוביל זרם תרבותי עכשווי ומהפכני: הוא מתייחס ליצירה בעידן הדיגיטלי ככלל ובטקסט בפרט, ושואל מה משמעותם של האמנות והאמן בעידן האינטרנט? גולדסמית' מטיף לכתיבה לא יצירתית – uncreative writing, ומקדם רעיונות כגון יצירה  לא מקורית, התמודדות עם עודף וריבוי מידע, איסוף מידע כפעולה יצירתית, עידוד לתרבות חופשית, שפה וטקסט מוחשיים ועוד.

במקביל ליצירתו של קנת' גולדסמית', תעמיד התערוכה נוט בוק במרכזה את פרויקט "פושטית" באוצרות ד"ר גיא מורג צפלביץ' המוקדשת למחברת החומה. המחברת המזוהה עם מערכת החינוך בתחילת דרכה של הציונות הסוציאליסטית הארצישראלית, מעין אובייקט פוליטי, שכמו האידיאולוגיה- עומדת גם היא להיכחד מן העולם, הופכת למצע יצירתי בינלאומי המזמנת חיבור תת הכרתי ליצירה חופשית ומשוחררת. המחברת החומה המוכרת לנו משנות לימודינו הראשונות, עוברת טרנספורמציה קיצונית כאשר היא מוצאת מההקשר הישראלי האידיאולוגי ומועברת לעידן הנוכחי המקדש בינלאומיות ואינדיווידואליזם. הפרויקט מציע מודל מרענן ליצירה קולקטיבית בינתחומית ואוניברסלית, המאגדת מאות יוצרים  מרקעים שונים ומבטלת היררכיות מקובלות שהוגדרו על ידי הממסד האמנותי.

בפרויקט רחב היקף זה משתתפים למעלה מ- 350 אמנים מ- 45 מדינות, ביצירות ייחודיות במגוון טכניקות: דו מימד, פיסול ותלת מימד, עבודות וידאו ומיצבים בחלל. בין האמנים הבולטים המשתתפים בתערוכה: מארק אולריקסן מסן פרנסיסקו, מוכר כמאייר הרשמי של הניו יורקר משנת 1993, רוג'ר באלן, צלם אמריקאי המצלם בעיקר תושבים באיזורים כפריים בדרום אפריקה, שהציג במרכז פומפידו, מוזיאון ויקטוריה ואלברט, וב-MoMA . שטיינגרימור אייפיורד  מאיסלנד, הציג בביאנלה בונציה ב-2007, נליני מלאני מהודו, אמנית ידועה שעבודותיה מושפעות מחוויותיה כפליטה בהודו. בין האמנים הישראליים הבולטים: דוד טרטקובר, אניסה אשקר, דורון רבינא, דניאל לנדאו, יאיר גרבוז, קרן שפילשר, דינה שנהב, איציק רנרט, עבודות וידאו חדשות של שחר מרקוס ואריאלה פלוטקין, וכן תלמידים מתלמה ילין וגימנסיה הרצליה ביניהם  רועי פלנט, מאיה פולק ושני רועה מכיתה י' שיצרה חוברת מרהיבה ממחברת המתמטיקה שלה מקורס הקיץ לנכשלים.

המשך…

קול קורא לניסיון הראשון בעולם להדפיס את האינטרנט

גלריית LABOR, האתר Ubuweb וקנת' גולדשמית' מזמינים אתכם להצטרף לניסיון הראשון להדפיס את כל האינטרנט. הרעיון פשוט: הדפיסו את תכני האתרים שתרצו, שלחו את ההדפסות ל- LABOR  ואלה יוצגו כחלק מהתערוכה שתתקיים בגלריה בין התאריכים 26 ביולי עד ה- 30 באוגוסט. יוזמי הפרויקט מדגישים כי התהליך הוא פשוט: אם זה קיים ברשת ומודפס זה יתקבל, כשכל התורמים ירשמו כאמנים משתתפים בתערוכה.

אתם אלה שמחליטות ומחליטים מה להדפיס. כל עוד זה קיים ברשת, התוכן יוצג. המארגנים מדגישים כי הם  לא מחפשים פרשנויות יצירתיות של הפרויקט. הם לא מעוניינים באובייקטים. הם מעוניינים רק בדפים עליהם מודפסים תכני האינטרנט. גולדשמית' מספר כי ברשותם חלל של יותר מ- 500 מטר רבוע בגובה של מעל לשישה מטרים אותו ניתן למלא בדפים המודפסים. אופני הפעולה מגוונים. ניתן לפעול לבד ולהדפיס את הבלוג הפרטי שלך, תיבת הדואר או תיבת ה – spam שלך, או שניתן להתארגן כקבוצה של חברים ולהדפיס פינה קטנה באינטרנט, לדוגמא: ויקיפדיה, עיתון או כתב עת. הרעיון הוא שככל שיהיו יותר תכנים מודפסים כך יהיה טוב יותר.

פרויקט הדפסת האינטרנט הוא לזכר אהרון שוורץ, ממיסדי  Reddit ופעיל פוליטי ברשת שהתאבד לאחר שנאסר על פריצה למערכת כתב העת האקדמי  JSTOR   והוריד כמעט את כל תוכן הספרייה במטרה להנגישו לקהל הרחב. לדבריו של גולדשמית' "כמות החומרים ששוורץ שחרר היתה עצומה – אנחנו לא יכולים להתחיל להבין את סדר הגודל של הפעולה שלו עד שאנחנו נתחיל לממש את הפעולה בעצמנו…"

 את ההדפסים יש לשלוח ל LABOR- עד ה-15 ביולי.

Print out the internet. Post it to Mexico City.

LABOR

Francisco Ramírez #5

Col. Daniel Garza

Del. Miguel Hidalgo 11830

México D.F

 

כדורגל. 100 ספרים. 200 עטיפות.

שבוע הבא יתקיימו שני אירועים בבית העיר:
ביום שני, 17 ביולי "עושים כוחות" עם קפה גיברלטר
ביום שלישי, 18 ביוני "100 ספרים. 200 עטיפות" עם יובל סער בפורטפוליו לייב

"עושים כוחות" עם קפה גיברלטר

אתר התרבות קפה גיברלטר יקדיש את המפגש הקרוב לכדורגל.  הערב בעריכת עידן רינג ואופיר טובול יעסוק ב"משחק" האהוב שמלווה אותנו כל החיים ומבטא את מי שאנחנו . לערב אחד, הרחק מאולפני הטלוויזיה הנוצצים ואצטדיוני הכדורגל החדישים, ננסה להיזכר למה הכדורגל הוא המשחק המרגש והאנושי ביותר וננסה להסתכל דרך הכדור על עצמנו.

המשך…

דיאן פרנה והביאנלה בארנהם בקול קורא: תחרות סרטי וידאו קצרים בנושא פטיש.

דיאן פרנה, העיתונאית והאישה שמאחורי הבלוג ASVOF, בשיתוף עם הבינאלה החמישית בארנהם מכריזה על תחרות סרטי וידאו קצרים בני 30 שניות עד חמש דקות בנושא פטיש.  התחרות תתקיים ב- 5 ביולי במסגרת התערוכה Fetishism in Fashion.  לצד התחרות,  התערוכה תכלול תוכנית מיוחדת המוקדשת לאמנית אורלאן בה תראיין פרנה את האמנית בשידור חי.

למעוניינים כדאי למהר.
את ההצעות יש לשלוח עד ה- 23 ביוני למייל fetishsubmissions@ASVOFF.com
לפרטים נוספים לחצו כאן.

מחוץ לשיח: סיפורו של גן העצמאות בתל אביב

חוף ימה של תל אביב מהווה מראשיתה איזור חיץ וממשק בין טבע לתרבות, המאפשר פריקת עול וחריגה מהפרוטוקול התרבותי המקובל. עולים חדשים יכלו להשיל את בגדיהם ועמם את הנורמות והסמלים של העולם "הישן" ממנו באו. בחוף גברים שהו במחיצת נשים, אנשים בחליפות לצד עירומים למחצה, ונשים מוסלמיות רעולות לצד נשים אמריקאיות בבגדי ים אופנתיים. 

מתנה בן יוסף וחברותיה, 1957, אוסף "העיר הנגלית לעין", מוזיאון בית העיר

 

המשך…

בית העיר אהבה/ פאנק לצד אימפרסיוניזם במטרופוליטן

בימים אלו מוצגת במוזיאון המטרופוליטן התערוכה   "PUNK: Chaos to Couture " הסוקרת את השפעת תרבות הפאנק על אופנת העילית.  בית העיר אהבה וממליצה למי שיספיק לבקר גם  בתערוכה "Impressionism, Fashion, and Modernity" המציגה את מערכת היחסים המפרה בין אופנה, אמנים אמפרסיוניסטים, הוגים וסופרים מודרניים במאה ה- 19.   

המשך…

ליאורה לופיאן במכתב פרידה

בס"ד

היום חמישה וארבעים יום, שהם שבעה שבועות ושלושה ימים לעומר.

תפארת שבמלכות.

רות

הפוסט הזה נכתב בשעת צפייה ברסיסי זבלוני טלוויזיה בריטית ממוחזרת בטלוויזיה 17 אינץ' שלי, בחסות הוט, לבקשת רות גרון, המפיקה והאישה מאחורי כל הפרוקט הזה.

רות ואני מכירות בוודאי משהו כמו 11 שנה, מהשתכשכות באותה ביצה ירושלמית שולית ובועטת, שעמדה בין הדהודי פיגועים לעשייה רדיקלית בכיוון ההפוך לגמרי, בלב סביבה שחושבת ומרגישה אחרת לגמרי. ימים קשים , מסוכנים ואלימים, אבל ימים שהיו בהם משמעות, אדרנלין, הרבה הרבה אמנות טובה ואמיתית בשוליים הכי מדממים ופרומים של החברה.

המשך…

Bi-national, Bi-sexual

רגע לפני הערב הראשון במיני סדרת המפגשים "מאחורי השיחים: רגעים מושכחים ופנטזיות מודחקות", פוסט מרתק מאת עפרי אילני,עורך הסדרה,  בו הוא מציע להקים מדינה בי-סקסואלית .

את הפוסט המלא ניתן לקרוא בבלוג "ארץ האמורי" .

ליותם

אחד ההישגים המרשימים שכבר השיגה המדינה הדו-לאומית – הידועה גם בשם "המדינה האחת" או פשוט "המדינה" או "הרפובליקה"  – הוא הפתח שהיא פתחה לניסויים מחשבתיים ולרעיונות פוליטיים יצירתיים. שמעתי פעם הרצאה שבה הוצע שהמדינה הדו-לאומית תהיה טבעונית ואנרכיסטית... אני לעומת זאת רוצה להציע הצעה ריאלית יותר, שנוגעת דווקא לתחום המיניות: המדינה הדו-לאומית תוגדר על פי חוקתה כמדינה בי-סקסואלית, והסטרייטיות וההומוסקסואליות יוצאו בה מחוץ לחוק. בפשטות, אפשר להעניק לחזון הזה את הכותרת "מדינה בי-לאומית".

מה שנאמר עד כה נשמע אולי תלוש, או אירוני בצורה קיצונית. אבל אין שום דבר תלוש בחזון הזה. להיפך: נראה לי שהוא מאפשר להתגבר על אחת ההתנגדויות הגורמות לרעיון הדו-לאומי להישמע דמיוני ותלוש…

אחת השאלות שעולות בשנים האחרונות בחוגים ליברליים-פרוגרסיוויים בתגובה לכל הצעה לביטול מדינת ישראל היא: "ומה יעשו ההומואים?" …. זה מוזר, כי פתאום מתברר שאחד היסודות המרכזיים כיום של הציונות ושל זכות הקיום של מדינת ישראל הוא הגנת ההומו – עיקרון שלמיטב זכרוני לא מופיע בשום סעיף במגילת העצמאות.

ציור של פול קדמוס. מתוך הבלוג "ארץ האמורי"

המשך…

מאחורי השיחים: ערב ראשון: "מהתשוקה למזרח ועד תשוקות מזרחיות"

מאחורי השיחים: רגעים מושכחים ופנטזיות מודחקות

ערב ראשון: "מהתשוקה למזרח ועד תשוקות מזרחיות"

יום שני,13 במאי בשעה 20:30

עורך, דובר ומנחה: ד"ר עפרי אילני – עיתונאי, חוקר ועורך שותף של הבלוג "ארץ האמורי"

בית העיר בשיתוף "ארץ האמורי" יצר 2 מפגשים מיוחדים לכבוד שבוע הגאווה והתערוכה "שירזי בבית העיר"  העוסקים במיניות וזהות מינית מכיוון שונה.

כיצד התייחסו לעצמם הומואים כאשר מין בין גברים היה מחוץ לחוק? כיצד נראו חייהן של טראנסיות בשנות החמישים של המאה שעברה? איזה סוג של שירים הומו אירוטיים חיברו משוררים אירופים שביקרו בפלשתינה בתקופת המנדט? אילו אמנים וכותבים להט"בים פעלו בארץ בעידן שבין דוד המלך לעברי לידר? ואיך כל זה נוגע לחיים שלנו היום?

TYP בכיכר הבימה בקמפיין לשבוע הגאווה 2012. צילום: זיו שדה

TYP בכיכר הבימה בקמפיין לשבוע הגאווה 2012. צילום: זיו שדה

צעירים וצעירות להט"בים שמגלים את נטייתם המינית בתקופה הנוכחית, בעיקר כאלה שחיים בתל אביב וסביבתה, יוצאים לעולם שבו קל יותר מבעבר להיות גיי. אבל הסובלנות כלפי לא-סטרייטים היא שברירית וקצרת ימים. מיני-סדרת הערבים "מאחורי השיחים: רגעים מושכחים ופנטזיות מודחקות" תעסוק ברגעים, דמויות וצדדים נשכחים בתולדות הלהט"ביות המקומית, ובקשר בינם לבין ההווה והעתיד של כולנו.

הערב הראשון, "מהתשוקה למזרח ועד תשוקות מזרחיות" יעסוק בקשר בין מיניות, מקומיות ומזרחיות. בשנים האחרונות, מדינת ישראל מתגאה בשגשוגה של קהילת הלהט"ב שלה, וביחס הסובלני של רשויות המדינה כלפיה. חייהם הנוחים של הומואים בתל אביב מוצגים כהוכחה להשתייכותה של ישראל למדינות המערב הליברליות. בכל רחבי העולם, היחס ללהט"בים נחשב לאחד הביטויים העיקריים להבדל בין עולם האיסלאם השמרני והחשוך לבין המערב הליברלי והנאור. גם בעולם הערבי יש המתארים את ההומוסקסואליות כתופעה מערבית.

וילהלם פון גלדן, "הנערים עם העור של הנמר"

אבל עד לפני כמה עשורים, הומוסקסואליות נחשבה דווקא לתופעה מזרחית. מומחים אירופים טענו שתשוקה לגברים היא מאפיין של המיניות האוריינטלית הפרועה, המושפעת מהאקלים החם במזרח התיכון. גם במדינת ישראל רבים קישרו בין הומוסקסואליות למגע עם ערבים. לא במקרה הכינוי להומו היה "נבלוסי", על שם העיר נבלוס (שכם). מתברר, אם כן, שהזיהוי בין הומוסקסואליות למערביות אינו מובן מאליו.ובינתיים, בשנים האחרונות נראה שהתרבות הלהט"בית המקומית עוברת "התמזרחות". ליינים של מוזיקה מזרחית נפתחים במועדוני הומואים; אקטיביסטיות קוויריות מזרחיות משמיעות את קולן; וגם בחברה הפלסטינית מוקמות התארגנויות להט"ביות. הלהט"בים נפרדים מאירופה ומגלים מחדש את המרחב המזרח תיכוני.

מתוך הקמפיין Tel Aviv Gay Vibe

בערב נדבר על דימוי "המיניות המזרחית", הרווי סטריאוטיפים ופנטזיות, מתקופת הקולוניאליזם הבריטי ועד תקופת התיירות הגאה. נשוחח על המשמעויות של קוויריות ערבית ומזרחית, ועל האופקים העתידיים של האוחצ'ה המזרחית.

הדוברים:

ראג'י בטחיש – סופר ופעיל קווירי

ד"ר יעל משעלי – חוקרת מגדר, מיניות ואתניות

דיג'יי יותם פאפו – ממייסדי הליין "אריסה"

ליאורה "אורסולה" לופיאן – עיתונאית תרבות ואשת חברה

שתי הערות על "פדיון הבן" של מנחם כהן- לקראת המפגש "שומר כשרות"

מנחם כהנא, פדיון הבן, מאה שערים

 * מדינת ברית מילה

"זוהי", מישהי צעקה, "מדינת ברית מילה.
לקטנים חותכים
והגדולים אוכלים עוגות"
(רוני סומק, מתוך: כוח סוס)

המשך…

"נמנום המורה"- רועי חפץ בתערוכה חדשה ב -Künstlerhaus Bethanien

האמן רועי חפץ מסיים בקרוב שנה של רזדנסי ב – Künstlerhaus Bethanien   בברלין. בימים אלה מוצגת התערוכה  "The teacher's Nap"  ב-K.B, כשבמרכזה  ניצבת העבודה The Teacher’s Nap  משנת 2011. בראיון Kneeling To Madness , מתייחס חפץ לאישה המופיעה בעבודה שהתערוכה נושאת את שמה ומספר: "הדמויות מאוד מוכרות לי… עם זאת, בנוגע לאישה זו, ציירתי אותה והיא עמדה שם בסטודיו, מתבוננת אלי. הרבה מהדמויות הללו [המופיעות בתערוכה] הן ייצוגים ואופנים שונים של אותה אישה חזקה".

 מחר, יום שישי,3.5, תתקיים שיחת אמן בשעה 16:00 בגלריה.

התערוכה תוצג עד יום ראשון, 5.5.

לראיון המלא לחצו כאן

המשך…

סופשבוע חגיגי במתחם ביאליק במסגרת אירועי "מגלים את העיר הלבנה"

 במסגרת אירועי סופשבוע של אדריכלות ואמנות בתל אביב- יפו, יתקיימו במתחם ביאליק מגוון אירועים: ביום חמישי עם רדת החשיכה יתקיים האירוע Gerila Lighting TLV, ביום שישי יתקיימו פאנל של Greening the white city וכנס של  עיר אפורה– כנס אדריכלות העיר בשנות ה-50 וה-60.  ביום שבת יתקיימו בבית העיר ובבית ביאליק סיורים במסגרת  אירועי בתים מבפנים.

Gerila Lighting TLV

הגרילה לייטינג מגיעים לתל אביב!!! האירוע האלטרנטיבי שמאיר את הבניינים המיוחדים ביותר בעולם בתאורה אדריכלית ייחודית, במטרה לשנות את החוויה העירונית יתקיים בפעם הראשונה בתל אביב במסגרת "בתים מבפנים". עשרות אורות יאירו את המבנים במתחם ביאליק בפנסים צבעוניים ורבי עוצמה על פי כוריאוגרפיה מתוכננת מראש.

סיור במתחם ביאליק יתקיים ביום חמישי, 2 במאי בשעה 20:30

נקודת מפגש: רחוב ביאליק פינת רחוב אלנבי מול קפה ביאליק

המשך…

האדם הפראי: סדרת צילומים של צ'ארלס פרייזר /דיווח מהשטח/ N.Y

Charles Fréger , laufr (jumper) trebic, Czech Republic, 2010- 2011

בימים אלו מוצגת בגלריה  Yossi Milo הממוקמת בצ'לסי התערוכה "האדם הפראי" של האמן הצרפתי צ'ארלס פרייזר.  במהלך השנים  2010   ו -2011, יצא פרייזר לחיפוש אחר האדם הפראי בשמונה עשרה מדינות באירופה, ביניהן: איטליה, פולין, סקוטלנד וצ'כיה. דמותו האגדית בת מאות השנים של האדם הפראי מסמלת מעברים ומזוהה עם פסטיבלים המציינים את הדפוסים המחזוריים של החיים: חילופי העונות, חגים דתיים מיוחדים, טקסי מעבר, חיים והמוות.

בדיוקנאות שצילם פרייזר מופיעות הדמויות בתלבושות מסורתיות המורכבות משכבות של עורות בעלי חיים, צמחים מקומיים, עצמות וקרניים. שכבות אלה הופכות את המחופשים לדוב צמרי, לתיש ארוך קרניים, לשד או לאיש קש . פרייזר בחר לצלם את היצורים הדמיוניים בנוף מולדתם ובוחן את ההיקסמות האנושית ממיתוסים, פולחן ומסורת. במובן זה, סדרת "האדם הפראי" מהווה חקירה אנתרופולוגית שמצביעה על הקשר בין תרבויות ומסורות לאדמה ולקצב המחזורי של החיים. הסדרה בוחנת את  מערכת היחסים המורכבת של האדם עם הטבע וכיצד שרידים של תלבושות וטכסים ממשיכים להשפיע על החיים העכשוויים.

המשך…

מדע על הבר בבית העיר

מדע על הבר בבית העיר

יום רביעי 24.4 בשעה 20:30

מרצה: אור כהן
האם אפשר לחזות חילופי אופנה באמצעות נוסחאות?

שיטות מתקדמות בפיסיקה משמשות לחיזוי התנהגות משותפת של חלקיקים, בין אם אלה מיליארדי מולקולות המרכיבות טיפת מים, או מיליארדי כוכבים המרכיבים גלקסיה. האם אפשר להשתמש בשיטות אלה כדי לתאר את התנהגותם של בני-אדם, ולחזות תופעות כמו פקקי תנועה, קריסות של שוק ההון וחילופי אופנה?

בית העיר – ביאליק 27; כניסה חופשית על בסיס מקום פנוי

"מפגש באינסוף" המקרה של אנסמבל הרצליה- היסטוריה לא כל כך רחוקה

לקראת המפגש  "משטר אמנות"- מפגש שני בסדרה "ערב רב בבית העיר", יום שלישי, 9 באפריל בשעה 20:30

"מפגש באינסוף" הוא מופע תיאטרוני שהגה דורון תבורי והוצג בתיאטרון הרצליה בשנת  2011. במופע התוודע הקהל למפגש דמיוני, שהיה יכול להתקיים, בין הסופר והאינטלקטואל קלאוס מאן ובין השחקן, הבמאי ומנהל התיאטרון גוסטב גרונדגנס על רקע השנים של טרום מלחמת העולם השנייה ואחריה.

המפגש המדומיין בין שני הגיבורים הגרמניים מבוסס על עבודת תחקיר מקיפה על שתי הדמויות והתקופה בה הן חיו. הדמויות נבדלות זו מזו הן באופיין והן בבחירותיהן. קלאוס מאן מייצג את איש הרוח, האינטלקטואל, שבחר לעזוב את מולדתו ולצאת לגלות. לעומתו, גרונדגנס, השחקן, שבחר להישאר בגרמניה הנאצית, הפך בן חסותו של הרמן גרינג והתקדם לתפקיד המנהל האמנותי של התיאטרון הממלכתי בברלין.

"מפגש באינסוף" נוצר בעקבות  מפיסטו, רומן על קריירה ברייך השלישי, שכתב מאן ב- 1936 בגלותו באמסטרדם. הרומן מתכתב עם דמותו של גוסטב גרונדגנס לאור הדילמות המוסריות שהציבה התקופה בפני אזרחי גרמניה ואמניה. הרומן מספר את סיפורו של אמן גדול, שחקן ובמאי, שבעבור קריירה מוכר את נשמתו לשטן, לשלטון בארצו, למשטר הנאצי. ואכן, סוגיה מרכזית שמלווה את המופע היא שאלת היחס שבין האמנות והפוליטיקה.

"מפגש באינסוף" כפרויקט תיאטרוני עוסק בשאלות החורגות מהמציאות הקונקרטית שבה חיו מאן וגרונדגנס ומייצר הזדמנות לחשוב על היחס בין האמנות והפוליטיקה המופיע בדמות שאלת היחס בין התיאטרון לסיטואציה החברתית והפוליטית בה הוא פועל; תפקידו של האינטלקטואל בעת משבר ואופני התמודדותו עם מציאות זו; אפשרות הביקורת ומיקומו של המבקר כפנימי או חיצוני לחברה ועד עיסוק בסוגיית הגלות ככלי ביקורתי.

מאן וגרונדגנס חורגים מעבר לקיום האישי שלהם והמופע מבקש מהקהל למקם את עצמו ביחס לבחירות ולפעולות שנעשו. במקרה של "מפגש באינסוף" לרקע ההיסטורי תפקיד משמעותי. אף שהמילה "שואה" לא מוזכרת, הצופה אינו יכול לנתק את עצמו מהשואה, או במילותיו של  תבורי "אני מניח שהקהל שיבוא לראות את ההצגה ייכנס לאולם עם ששת המיליונים".

בספרו תיאוריה של האוונגרד מציין פיטר בירגר כי הפרויקט של תנועות האוונגרד ההיסטוריות הוגדר כהרס ממסד האמנות המנותק מחיי המעשה- הם החיים הפוליטיים. חשיבות הפרויקט לתפיסתו, אינה בכך שממסד האמנות בחברה הבורגנית יפורק ושבכך תימסר האמנות ישירות לחיי המעשה, אלא בחשיפת חשיבותו של ממסד האמנות עבור ההשפעה החברתית הממשית של היצירות הפרטניות.

המשך…

ערב רב בבית העיר- מפגש שני: משטר אמנות

"חמש מצלמות שבורות" על השטיח האדום בטקס האוסקר

משטר אמנות

יום שלישי 9 באפריל בשעה 20:30

תגובת ראש הממשלה ושרת התרבות למועמדותם של הסרטים "שומרי הסף" ו"חמש מצלמות שבורות", חשפו את תפיסת עולמם בנוגע ליחס בין האמנות למשטר.

המפגש הקרוב יעסוק ביוצרים וביחסם למדינה. כיצד הם תופסים את עצמם- פרקטית ואתית- כשעבודתם ממומנת על-ידי גוף שמדיניותו מנוגדת לתפיסת עולמם? האם התנערות מייצוג וסירוב לתמיכה אפשריים בעולם התרבות של ימינו?

אנשי אמנות וקולנוע יציגו מגוון עמדות בנושא, הנעות על ציר משיתוף פעולה מלא עם מוסדות המדינה, שיתוף פעולה חלקי ומסוייג, עד חרם מבפנים.

דנה יהלומי מנהיגת תנועה ציבורית תספר על פעילות הקבוצה מ-2012

דיון בהשתתפות:

גלעד רטמן, אמן ומרצה בבצלאל שייצג את ישראל בביאנלה לאמנות בוונציה בקיץ 2013.

גיא דוידי, יוצר סרטים ,ביניהם: הסרט המועמד לאוסקר "חמש מצלמות שבורות".

המשך…

עושות סדר: קריאה נשית בהגדה

אחת חכמה, אחת כועסת, אחת תמה ואחת שאינה יודעת לשאול…

 "עושות סדר": קריאת הגדת פסח עם מדרש נשי "והיא שעמדה", יום רביעי, 27.3, בשעה 18:30

חברות כנסת, יוצרות , סופרות ונשות רוח תספרנה על רגע החירות הנשית הפרטי שלהן. בין המשתתפות: אגי משעול, יוכי ברנדס, נרי לבנה, סי היימן,  ענת לב אדלר, שהרה בלאו, יערה בר און, יפעת ביטון, אסתי ג חיים, ח"כ תמי זנדברג, אילת ביתן שלונסקי, נעם פרתם  ועוד.

 

שימו לב לנשמה- קפה גיברלטר בבית העיר

ביום שלישי הקרוב, 19.3, יתקיים ערב בנושא "קולנוע מזרחי" במסגרת סדרת המפגשים "קפה גיברלטר בבית העיר". במפגש יעלו שאלות אודות מהו קולנוע מזרחי? האם ניתן לשרטט את גבולותיו? האם מדובר ביצירה של מזרחים או בקולנוע העוסק בזהות מזרחית- אמיתית או מדומיינת? את המפגש עורכים זהר אלמקייס, עורכת מדור הזירה הקולנועית באתר קפה גיברלטר ורפאל בלולו, קולנוען ופעיל חברתי.

לקראת המפגש ורגע לפני ביקורו של הנשיא אובמה עמית הכט מבקש מאיתנו לשים לב לנשמה. בפוסט שהתפרסם בקפה גיברלטר, מתייחס הכט לשלושה סרטים שחורים: Middle Of Nowhere (2012), Yelling To The Sky (2011) ו-Pariah (2011), ומנסה לחשוב למה פספסנו אותם והם אותנו. הכט מעלה את האפשרות שאולי אנחנו הולכים לקולנוע לראות סרטים על שחורים (ועל סינים, ואיראנים, ואפילו על יהודים) ולא לראות סרטים שחורים?

שימו לב לנשמה/ עמית הכט

אני רוצה לשאול מה זה אומר להיות שחור היום בארה"ב? בעולם? 

במאמרה המדהים על הנשיא ברק אובמה "Speaking in Tongues" טוענת הסופרת הבריטית זיידי סמית שהמונח הזה אולי עבר מהעולם. היא משווה את זה ליהדות. האם שחורה כמוה, שגדלה בשכונה, בערך, אבל גם למדה באוניברסיטה יוקרתית ומדברת היום במבטא בריטי גבוה (פוש, קוראים לזה) היא לא שחורה? האם היא פחות שחורה מאחרים? האם עליה לאמץ תכונות תנאי ל"שחורות אותנטית" על מנת להיות נאמנה יותר לעצמה ולמקור שלה, אותו אסור לה להשיל אם ברצונה לשמור על זהותה האמיתית? דיבור שכונה, דגש על תחושות קיפוח ואותנטיות, אובססיה פרנואידית של 'אנחנו' השחורים מול 'הם', כל האחרים? או שבעצם זה הדבר המזויף באמת? מצד שני, האם לא לעשות זאת זה לבגוד בזהותה? להעמיד פנים שהיא יכולה לברוח מעצמה. להעמיד פנים שהיא יכולה להיות מישהו או משהו אחר. או שצריך היום להגדיר מהו שחור כמשהו הרבה יותר חמקמק, נסתר וכולל, מעבר לעובדה האם גדלת בשכונה או רואה את עצמך כצאצא לעבדים? ואם כן, מהי ההגדרה?

zadie smith

…סרטים שחורים היום, כמו זיידי סמית ומושאה נשיא ארה"ב הארבעים וארבעה, אינם עוד שם. הם במקום אחר. עמוק יותר. בשבילם להיות שחור, נשיא שחור, סופרת שחורה, סרט שחור, אינו יכול להיות קשור עוד למלבוש בלבד. כי המלבוש היום אינו עוד רק מלבוש אחד. לא עוד. והמקום אליו הסרטים האלה חודרים אינו מקום שעוד קשור לסביבה או נסיבות, אלא לתודעה. לתודעה שחורה שהיא אחרת ושונה מהתודעה האירופאית המערבית והיא הייתה כזאת ונשמרה כזאת עוד מימי היבשת. אפריקה. זה המקום בו התרבות השחורה האמיתית של ימינו נמצאת. זה החיפוש שהיא מנהלת. וזה מעניין. אם רק נפקח עינינו לכך. מה זה אומר להיות שחור בלי שום קשר לכך שאני כושי. חוץ מצבע העור שלי כמובן, ממנו אי אפשר להתחמק. כמו פעם, "האף היהודי הזה והעור השמנוני והכהה".

ווילי ג'ונסון:" שר ושותה את הנשמה שלו החוצה מבעד לבוץ ההוויה השחורה של ארצות הברית".

המשך…

קפה גיברלטר בבית העיר l קולנוע מזרחי l יום שלישי 19.3

במסגרת הסדרה קפה גיברלטר בבית העיר יתקיים  מפגש שיעסוק בקולנוע מזרחי.  במפגש יעלו שאלות אודות מהו קולונוע מזרחי? האם ניתן לשרטט את גבולותיו? האם מדובר ביצירה של מזרחים או בקולנוע העוסק בזהות מזרחית- אמיתית או מדומיינת?

 יום שלישי, 19 במרץ בשעה 20:30

"ערב רב" בבית העיר / מפגש ראשון: אמן! מורה?

 

ביום שלישי, 5.3.13, בשעה 20:30 יתקיים המפגש הראשון בסדרה  " ערב רב בבית העיר- שערוריה בלב העולם"- סדרת מפגשים על קונפליקטים באמנות בעריכת רותם רוף ועורכי "ערב רב" יונתן אמיר ורונן אידלמן.

הפרסומים סביב הפסקת עבודתו של גל ווליניץ בביה"ס החדש בחולון לאחר שתלמידיו נחשפו לעבודותיו ברשת, יצרו דיונים סוערים אודות היחס בין עבודתו של אמן בסטודיו לדמותו בכיתה, התנגשות בין גבולות היצירה, חינוך וחופש ביטוי, חינוך ומיניות, טובת הילדים או רווחת ההורים ועוד.
בדיון בבית העיר ישתתפו אנשי חינוך ואמנים שעוסקים גם בהוראה, אשר ידונו בשאלות העולות מן המקרה, בדרכים שונות להתמודדות עם דילמות הנובעות מן הציפיות והדרישות השונות של כל תחום, ובעצם החיבור ביניהם.

אמנית מציגה: ורה קורמן
דיון בהשתתפות:
ליאב מזרחי – אמן, אוצר ומורה
נציגת בית הספר החדש בחולון
מנחה: ד"ר גילה אמיתי, חוקרת ומרצה בביה"ס לחינוך, האוניברסיטה העברית

קפה גיברלטר בבית העיר- פרויקט הבוז- יום שלישי 19.2

ביום שלישי, 19.2, בשעה 20:30 מפגש קפה גיברלטר בבית העיר על פרויקט הבוז.

פרויקט הבוז, אוסף מקוון של תשעה טקסטים העוסקים בתופעות הבוס לתרבות, למוסיקה ולאדם האחר. שיתוף פעולה בין קפה גיברלטר וכתב העת הכיוון מזרח.

בערב הבוז הגדול יתייחסו לנושא מזוויות שונות שבעה כותבים , 15 דקות כל אחד דרך דיבור , מוסיקה ווידאו.

בערב ישתתפו: תומר גרדי, נדב אפל, שירה אוחיון, אופיר טובול, נדב הבר, אורטל בן דיין ועמית חי כהן.

לפרויקט הבוז באתר של קפה גיברלטר לחצו כאן.

 

פורטפוליו LIVE – חותמת לילה- יום שלישי 12.2

ביום שלישי 12.2 בשעה 20:30 יתקיים מפגש נוסף של פורטפוליו לייב בביץ העיר. המפגש יתייחס לתעורכה "חותמת לילה- שירזי בבית העיר" המוצגת במוזיאון, למסיבות של שירזי ולמקום המהותי שיש לעיצוב בחיי הלילה.

משתתפים: ירון טל- מעצב פנים המתמחה ביצירת חללים מסחריים, עידית פרנקל- מעצבת ודי ג'יי וניסן שור- עיתונאי, תסריטאי ובמאי.

Magic Black Box / קלודט זורע

על חירות, לילה ואופנה מאת קלודט זורע המנהלת האמנותית של "שנה של אופנה בבית העיר". מתוך: מפגש אמן עם שירזי , 10.1.13

ובעצם על מה כל הסיפור?
מה זה בכלל אופנה ? ומדוע לסגור איתך שירזי?
ההחלטה הזו היתה שלפני הכל אופנה זה לא בגדים. אופנה זה הרבה יותר מזה.  במילה אופנה יש את  המילה אופן
a manner  It's
A manner to be
A manner to live
אנחנו מדברים עכשו על שירזי שהוא הלב של הסיפור היום.
דרכך, שירזי , אנחנו נחשפים לאזור של הלילה, שהוא קודם כל איזור חסוי, שמעטים מגיעים אליו בסופו של דבר, אך עדיין אנחנו מסמנים אותו כאזור שקיים בתוך העיר. אזור שהוא מוחבא. אזור שמדברים עליו ברמזים. שפוחדים ממנו. שמדמיינים עליו סיפורים.
האיזורים הסגורים שהרבה מאוד פעמים האנשים שנמצאים בהם הופכים לנשאים של איזורים אסורים של החיים. האיזורים האלה מעניינים אותנו כי שם בסופו של דבר מתרחשות תופעות של חירות. בתוך החושך אפשר לחיות ביתר קלות את מי שאתה. המעניין הוא שזה קורה דווקא במקום שהוא סגור.
מקום סגור, סוג  של Black Box
Magic magic black box
שבו אתה יכול פתאום לחיות את עצמך ולחיות את עצמך זה קודם כל לחיות את הגוף. הגוף הוא שמעניין אותנו באופנה. זה מרכז הסיפור פה.
(היינו מאוד אינטרסנטים איתך. ניצלנו אותך למעשה)
ומעבר לכל, ישנו כמובן, כל הסיפור על הג'נדר. על פולחן הג'נדר ואיך אתה חי את זה .

 click to claudette speech

בעבודה עם שירזי מה שהיה חשוב לנו זה לכבד את הזהות הקריאטיבית של שירזי כאמן. אני חושבת ששירזי הוא יוצר לכל דבר ולא כפי שיכולים לחשוב עליו אנשים מסוימים  "אמרגן מסיבות". הכישרון האמנותי שלו מתבטא בהרבה אופנים. הוא קודם כל מלך של קונספטים. רבים יכולים להתעסק עם תעשיית הבידור בצורה יבשה ולהביא more of the same.  במשך כל שנות פעילותו שירזי ידע לחדש ולהביא את הזרמים המאוד אישיים ואינדיבידואלים שלו. הפורמט שלו הוא לא שיגרתי. כל השנים הוא עובד עם אבא שלו. הוא מעצב תפאורות שבנויות במו ידיו של אביו מעץ צבוע בצבע בעידן דיגיטלי שמאפשר לעשות הדמיה של כל דבר. בעיני זה דבר גדול.
לצד זאת, יש את הירושה של החומרים ששירזי יצר במהלך השנים. בעבודה על התערוכה התחלנו לעבוד עם  שקים של הזמנות מעשרים שנות פעילות, שעם כל הזמנה נדהמנו מחדש עד כמה הכל מרשים ועוצר נשימה. בנוסף, ישנה תשומת הלב לקופיי רייט . לכותרות- איך להעביר במעט מילים ווייב שעומד להתרחש עוד רגע.
כל אלה הם כישרון שהוא הרבה מעבר למושג של הבידור Entertainment . 

צילום: נטע אלונים

 

שירזי, יש בדרך עבודתך הבנה ורגישות מאוד גדולה למה שסובב אותך ועובדה היא שהתופעה הזאת סוחפת אלפי אנשים, מדי שבועיים, שנים רבות. סביב כל העשייה שלך יש הרבה מאוד אנשים שאיתך – אתה סוחף איתך צוות שלם. זה פשוט לא יאומן. איפה שאנחנו לא מדברים מגיעים אנשים בהמונים. התקבצויות גדולות של יוצרים, של מעצבי תלבושות: דני בר שי, קיי לונג, המוזיקאים, התאורנים, התפאורה עם אבא, כל האנשים שעושים את היח"צ.
זה נשמע מאוד ולגרי שאתה שומע את המילה יח"צ . אבל לא.  יח"צ זה בעצם קשר יומיומי עם אנשים ברחוב. זה יצירת קשר עם אדם בכך שאתה נותן באופן ידני את ההזמנה. מגע ישיר עם הרחוב, עם אנשי העיר כדי לדבר על דבר שעומד לקרות. אני אישית מאוד התרגשתי מכל מה שאתה… אנחנו מאוד אוהבים אותך .

'קפה גיברלטר' בבית העיר

בית העיר מארח את 'קפה גיברלטר' בסדרת מפגשים חדשה
הסדרה תעסוק בנושאים שונים: דיוות מהמזרח התיכון,מוסיקה מהפכנית  מאמרקיה הלטינית  ומקורות המוסיקה השחורה ועוד.
ביום חמישי הקרוב נחגוג את השקת האתר החדש של  'קפה  גיברלטר' ופתיחת סדרת המפגשים בבית העיר.
 יום  חמישי , 17.1 בשעה 20:30
כניסה: 20 ש"ח

 

 

כיתת לילה עם שירזי ומשפחת ה- FFF

כיתת לילה עם שירזי ומשפחת ה- FFF  

משתתפים: קיי לונג, טל כהן, מיקי אגי, דניאל זקן, ראובן כהן, דוד עדיקא ואורחים מפתיעים
מראיין: גל אוחובסקי
אורחת מיוחדת: אמנדה לאפור

לכבוד פתיחת התערוכה "חותמת לילה –שירזי בבית העיר", יערך במוזיאון מפגש מיוחד בו ישוחח גל אוחובסקי עם אושיות לילה ותרבות מובילות שלקחו חלק פעיל בעיצוב פני תרבות הלילה והתרבות העכשווית בתל אביב ומחוצה לה.

יום חמישי, 10 בינואר, בשעה  20:30מוזיאון בית העיר, רח' ביאליק 27, ת"א

 

AMANDA LEPORE / אייקון אופנה, מוזה ואמנית מיצג

אמנדה לאפור היא אייקון אמריקאי של חיי לילה ואופנה, דמות ציבורית מתוקשרת, אמנית מייצג וטרנסג'נדרית.

לאפור ידועה בתור המוזה של הצלם דיוויד לה שאפל ומופיעה כמודל באופן קבוע בעבודותיו. הדימויים שיצרו השניים עוסקים בשאלות הבוחנות את הקשר בין מין, מגדר, זוהר ומעמד חברתי והפכו עם השנים לדימויים מיתולוגיים.  

אמנדה לאפור, צילום: דיוויד לה שאפל

בין השאר השתתפה לאפור בפרויקט Artists and Prostitutes 1985-2005 של לה שאפל.

בנוסף ללה שאפל עבדה לאפור עם צלמים ואמנים רבים, ביניהם צלם האופנה טרי ריצ'רדסון.

המשך…

חותמת לילה- שירזי בבית העיר

פתיחת תערוכה שישית ואחרונה במסגרת: F? –  שנה של אופנה בבית העיר

יום ב', 7 בינואר, בשעה  

20:30  הכניסה חופשית בערב הפתיחה

באירוע פתיחת תערוכת חותמת לילה –  שירזי בבית העיר– חגיגת יום ההולדת של שירזי,  יארח המוזיאון במיצגים חיים את אייקון חיי הלילה והאופנה אמנדה לאפור (NY), הרקדן הספרדי לה מנור וצוות ה- FFF. מוסיקה: אסי קוג'ק, טל כהן, מוטי S.

בית העיר בוחר לחתום את שנת האופנה בתערוכה יוצאת דופן שתציב במרכזה את האייקון והאיש שעיצב את חיי הלילה של תל אביב, שמעון שירזי. באמצעות סרטים, מוצגים, פרטי אופנה ושפה ויזואלית ייחודית – תחשוף התערוכה את פעילותו הסוערת של שירזי, המתקיימת למעלה משני עשורים.

AFTER PARTY PURIM  צילום: שמיה לוי, איסוף ועריכה: עמרי היילברונר

Amanda Lepore. Photographer: David Lachapelle

המשך…

מפגש מעצבים וקבוצות מלאכה בבית העיר

ביום שלישי ה- 11.12.12 התקיים בבית העיר מפגש היכרות מקצועי בין מעצבים ועמותות נשים העוסקות במלאכת יד מסורתית. האירוע שהתקיים במסגרת התערוכה  manoAmano  העוסקת באופנה, חברה וסביבה, נוצר מתוך רצון ליצור במה לשיתופי פעולה מקצועיים בין הקבוצות ומעצבים עכשויים.

במפגש הציגו קבוצות הנשים בפני מעצבי אופנה וטקסטיל, מעצבים תעשייתיים, מעצבי רהיטים ומעצבי פנים את עבודתן והטכניקות הייחודיות להן באופן בו יוכלו המעצבים למצוא את ההקשרים המקצועיים אותם הם מעוניינים לשלב ולפתח בעבודתם.

במפגש השתתפו עדיטל אלה, בעלת הסטודיו "עיצוב חושב סביבה" ומרצה במכון הטכנולוגי בחולון שהציגה את האפשרויות הגלומות בעבודה עם קבוצות העוסקות במלאכת יד מסורתית ושילוב טכניקות מסורתיות בעיצוב עכשווי; לקיה ירדני ממרכז אהטה בקרית גת העוסקת בריקמה ומלאכת יד אתיופית; הדר צוקרמן, מעצבת תעשייתית, שהציגה פרוייקט משותף שיצרה עם קבוצת הנשים האתיופיות מקרית גת; עודה אבו- עבייד מסידרה- לקיה אריגה וריקמה בדואית בנגב ; קוצ'ינטה קליעה ושזירת סלים והופכות את היוצרות המשלבות נשים שיצאו ממעגלי הזנות בתעשיית האופנה. 

בית העיר מודה לכל המשתתפות והמשתתפים ומקווה שהמפגש יהווה צעד ראשון במפגש אנושי ומקצועי מרתק ומפרה.

עודה אבו -עבייד מסידרה- לקייה , צילום: נטע אלונים

בית העיר משדכת/ TYP & Jean- Charles de Castelbajac

TYP  -הרכב האלקטרו של עברי לידר וג'וני גולדשטיין- השיק את הקליפ החדש   "Be with You Tonight" .  בקליפ משתתפות עשרות דוגמניות הלובשות בגדים בעיצובו של המעצב האייקוני ג'אן שארל דה קסטלבז'ק. בית העיר ששידכה  בין TYP וקסטלבז'ק ב אירועי הלילה הלבן מתחילה לבסס את מקומה בגן עדן.

 

לכתבה שפורסמה ב"ערב טוב עם גיא פינס"  (4.12, דקה 26) לחצו כאן

בית העיר ממליצה/ "גוף הדברים" במוזיאון תל אביב

ביום שלישי 27.11.12 נפתחה התערוכה "גוף הדברים" באגף החדש של מוזיאון תל אביב. בחלל התערוכה מוצגות שלוש סביבות אופנה: בודיקה, בלס וסנדרה אקלונד. בית העיר התרגשה פעמיים: בפעם הראשונה נוכח המפגש המחודש עם בודיקה שרק לפני שלושה חודשים הציגו בתערוכה "רגע בודד במעגל" בבית העיר. פעם שניה, על הזדמנות הפז לבקר בתערוכה שהוצגה עד לא מזמן בשיקגו תחת השם  "Fashioning the Object " במכון לאמנות בשיקגו.

גוף הדברים

אוצרת: זואי ריאן, המכון לאמנות שיקגו
אוצרת אחראית: מאירה יגיד-חיימוביץ

BOUDICCA

BOUDICCA

 

המשך…

ג'סיקה מיטרני זכתה בפסטיבל הסרטים ASVOFF5 עם עבודה שיצרה עבור בית העיר

ג'סיקה סופיה מיטרני זכתה עם עבודתה "כיסוי ראש לשלום" בפסטיבל הסרטים ASVOFF5 באצירתה של אייקון האופנה דיאן פרנה שהתקיים שבוע שעבר במוזיאון פומפידו בפריז. העבודה "כיסוי ראש לשלום" נוצרה במיוחד עבור התערוכה  inSALLAM inSHALOM   שפתחה את "שנה של אופנה בבית העיר".

הווידאו מציג את אחד -עשר חברי ארגון "כיסויי ראש לשלום" בנסיעותיהם למען השלום ברחבי המזרח התיכון.

ג'סיקה סופיה מיטרני, מתוך: "כיסוי ראש לשלום", 2011

המשך…

אופנה חברתית

מדברי הפתיחה שנשאה אסתר עילם , נציגת תנועת "אחותי", בפתיחת התערוכה manoAmano

כבר לפני עשר שנים נשים בתנועת "אחותי" יצרו קשר עם יזמת אתיופית בקרית-גת שהיה לה חלום להקים מפעל יצירה של נשים הכולל דברי רקמה, תפירת מלבושים, והכנת כלים מקש ומחמר.כל זה התגשם במהלך העשור שחלף, ולמדנו רבות במרוצת התהליך. היום אנו משתפות פעולה עם קואופרטיבים של נשים ברחבי הארץ ובתי אופנה כמו קום-איל-פו, שמלווה אותנו שנים רבות.

נשות מרכז "אהטה" קרית- גת, מתוך אתר "אחותי"

 המשך…

בית העיר אהבה/ פסטיבל הסרטים ASVOFF5

בסוף השבוע האחרון התקיים במרכז פומידו בפריז פסטיבל סרטי האופנה החמישי   ASVOFF שייסדה עיתונאית, בלוגרית ואייקונית האופנה דיאן פרנה. זהו פסטיבל הסרטים הראשון העוסק באופנה, סטייל ויופי. הפסטיבל מתייחס למעבר מסטילס לווידאו- לתמונה הנעה, מציג מנעד רחב של סרטים בין אם סרטי קלט, תיעוד, הקרנות וידאו או יצירות חדשות  ומציג 80 סרטים מ- 50 מדינות.

בהתייחס לשאלה "מהו סרט אופנה?" עונה פרנה שהדרך הקלה ביותר להגדירו תהיה כסרט שבו אופנה היא הגיבור, ולא אבזר.

המשך…

פורטפוליו בבית העיר/ אופנה. חברה. סביבה

ביום שלישי 20.11 בשעה 20:30, מפגש של פורטופוליו live בעריכתו של יובל סער. במפגש השנים עשר  שיעסוק ב"אופנה. סביבה. חברה" יתארחו מעצבת האופנה, תמרה יובל ג'ונס; עדיטל אלה, בעלת הסטודיו "עיצוב חושב סביבה" ונעם גל, מרצה לתרבות חזותית וסביבתנות.

המפגש יעסוק בשאלות כגון: האם עולם האופנה והעיצוב צריכים בכלל לשאת את הדגל החברתי? האם אפשר בכלל לשאת את שני הדגלים, גם האופנתי וגם החברתי? איך אפשר לשלב בכל זאת בצורה חכמה בין עולם הצריכה העכשווית לבין האחריות הסביבתית? והאם לפרויקטים מסוג זה יכול להיות קיום כלכלי עצמאי מבלי להסתמך על תרומות ותמיכה ממשלתית? האם יש למוצרים  המוצגים כ"ירוקים" או "חברתיים" באמת כיסוי?

 

 

אמל ושמלת הדמעות/ הופכות את היוצרות

הופכות את היוצרות הינו מיזם חברתי הפועל להעצמה אישית וכלכלית של נשים היוצאות ממעגל הזנות. במרכז הפרויקט עומד סטודיו אופנה שהינו מרכז שיקום תעסוקתי, המספק מעטפת של הכשרה מקצועית, יצירה ופרנסה, לנשים הנאבקות שלא ליפול שוב למעגל הזנות ההרסני.

במקביל לתערוכה manoAmano,ילווה הבלוג את הסיפורים האישיים לצד הדגמים שעיצבו הנשים שלקחו חלק בפרויקט והחליטו להפוך את עולמן באמצעות יצירה.

 אמל 

המעצבת ענת ברמן (Biantika) הנחתה את אמל, אשה שהחלה תהליך שיקום במסגרת ההוסטל של סלעית, בקורס שהתקיים בסטודיו שש בי. יחד הן עיצבו את שמלת הדמעות של אמל שהבד זולג בה מלפנים ומאחור כמו הדמעות על שתי לחייה. על התקופה הזו כתבה ענת:

"… בחודשים האחרונים התחלתי את השבוע בסטודיו של B6 יחד עם שותפתי מסלעית, הוסטל שקומי לנשים ממעגל הזנות. נפגשנו במטרה לעצב ביחד שמלה…

צילום: כלנית גרינברג; דוגמנית: אורטל בן דיין

המשך…

בית העיר אהבה/ The Telavivian Look

                                                                         בית העיר שמחה לגלות שחברתה דיאן פרנה מפרגנת למראה התל – אביבי  ולדור הצעיר של המעצבים בעיר

בית העיר מפרגנת בחזרה.

 

המשך…

Winter By DJ Ophir Toubul

לכבוד התערוכה manoAmano  הזמין בית העיר את  אופיר טובול ,עורך הבלוג קפה גברלטר, ליצור עבודת סאונד שתלווה את התערוכה. בערב הפתיחה ביום שני  ב- 29.10,  ינגן אופיר וריאצייה ב LIVE.

 

בינתים, עד הפתיחה,  כמה צלילים להיכנס לוייב…

Marocca, 1920', from: Flicker

manoAmano- אופנה. חברה. סביבה

 יום שני, 29.10, בשעה 20:30

הכניסה חופשית בערב הפתיחה

באירוע הפתיחה תתקיים תצוגת אופנה של בית האופנה קנג'ארי

מוסיקה: אופיר טובול (קפה גיברלטאר)

התערוכה החמישית במסגרת שנת האופנה בבית העיר, שתפתח ביום שני 29.10 עוסקת באופנה ככלי לשיקום וקידום חברתי. התערוכה  manoAmanoמבקשת לחקור כיצד משמשת אופנה ככלי מגשר חברתי ופוליטי בין אוכלוסיות שונות. דרך למידת המסורת ועבודת מלאכת היד מתאפשר תהליך שיקומי של שכבות הנמצאות מצוקה. התערוכה תעמיד במרכזה את בית האופנה האיטלקי קנג'ארי, מותג אופנה אשר הוקם תחת חסותו של סנטו ורסאצ'ה ,  במטרה לשפר את התנאים הסוציו-אקונומים של אזור קלבריה בדרום איטליה..

בתערוכה יוצג תהליך העבודה של קנג'ארי – חומרי גלם מקומיים כגון צמר ומשי, רקמה ואריגה הנעשות על פי מסורת קלברזית עתיקה ששורשיה בתקופה היוונית והביזנטית, יוצגו כלי עבודה ואביזרי אריגה, וכן התוצר הסופי: בגדים בעיצוב עכשווי באיכות גבוהה ובמלאכת יד המוצגים בשבוע האופנה האיטלקי.

קנג'ארי הינו מותג האופנה הראשון והיחידי בשדה האופנה הגבוהה באיטליה הפועל על פי ערכים אתיים. קנג'ארי יצר מודל ייחודי הדוגל באחריות חברתית: שיקום הקהילה המקומית על ידי מתן פרנסה לקהילות מוחלשות, ייצור מקומי, אורגני וביולוגי, לצד פעילות קבועה בזירת האופנה המסחרית. בית האופנה קנג'ארי זכה במספר פרסים על פעילותו הידידותית לסביבה כגון Paris Sustainable Luxury Fair  על ייצור ירוק, זכויות אדם וערכי עבודה.

המשך…

שביתה בסדנא לקרמיקה

אגנישקה פולסקה וגלית אילת תשוחחנה ביום רביעי על תהליכי העבודה של פולסקה תוך כדי התייחסות לשיכתוב ההיסטוריה ולתהליכי יצירה של ההיסטוריה של האמנות, השפעות התיעוד על העבודה המקורית ומנגנון איכסון הטובין האינטלקטואלים בארכיון.

אי הבנות או פרשנויות שגויות- מהוות גורמים שדוחפים את האמנות ליצור ערכים חדשים ומעלים שאלות חדשות. ארכיון- כמו כל אורגניזם חי- נתון לשינויי בלתי פוסק ומכפיל את הדימויים של עצמו לנצח. הרכיבים שוללים ודוחים את עצמם תוך כדי התהליך הארכיוני, מה שיראה מאוחר יותר כחומר האפל של התודעה שלנו.

 בעבודה (How the work is done" (2011" מעלה פולסקה, מארכיון הזיכרון של עולם האמנות הפולני, שביתה של סטודנטים מהאקדמיה לאמנות גבוה בקרקוב בשנת 1956. הסטודנטים השובתים נעלו את עצמם בתוך סדנא לפיסול ולקרמיקה, סרבו לצאת מהבניין או לעבוד והפכו את הסדנא- מקום ליצירה ועבודה יומיומית- למרחב של קיום פאסיבי. בעין דוקומנטרית ופרשנית, פולסקה מחוללת מחדש את השביתה והחוקיות הפאסיבית שלה ומעלה שאלות אודות אפשרות ההשפעה החברתית של מעשה האמנים.

לצפיה בווידאו לחצו כאן

Agnieszka Polska, from: "How the work is done", 2011
Agnieszka Polska, from: "How the work is done", 2011

Agnieszka Polska, from: "How the work is done", 2011

 

 

דימוי, תיעוד, מניפולציה,אוונגרד והיסטוריה- אגנישקה פולסקה לקראת מפגש אמן

במסגרת "שנה של האופנה במוזיאון בית העיר" יתקיים ביום רביעי, ה- 17 באוקטובר, מפגש עם האמנית אגנישקה פולסקה, המציגה עבודת וידאו חדשה, "צללית כפולה", שנוצרה במיוחד עבור התערוכה "רגע בודד במעגל" בבית העיר.

Agnieszka Polska , Double Shadow, 2012

המשך…

BOUDICCA- שבוע האופנה בפריז – מאחורי הקלעים

 בית העיר מתגעגעת  לBOUDICCA  ולשיחות מעוררות ההשראה עם צמד המעצבים זואי בראוץ' ובריאן קירקבי. לשימחתה Diane, חברה טובה שלה, ביקרה בחלל התצוגה של BOUDICCA  בשבוע האופנה בפריז ושלחה לה כמה תמונות.

המשך…

TORNADO DRESS by BOUDICCA / שמלת הטורנדו של בודיקה

הדרישה לתגובה רגשית לעולם בו אנחנו חיים.

לא עוד בגדים כבריחה מהעולם, אלא בגדים כביטוי לו.

התפתחות תמידית בין אור וחושך, חום וקור, רוך וקושי, השגוי והנכון, יום ולילה, נשי וגברי, עשיר ועני, מהיר ואיטי, עכשיו ולעולם לא.

המשך…

סדנא עם אנדריאה צ'אבס

 בבוקר יום שישי, יומיים לאחר פתיחת התערוכה, נפגשה מעצבת הנעליים אנדריאה צ'אבס עם 45 סטודנטים ומעצבים. אנדריאה שיתפה אותם בתהליכי עבדותה, ה"אני מאמין" שלה, חשפה אותם לטכנולוגיות חדישות בהן היא משתמשת ואף נתנה מספר טיפים ל"מעצב המתחיל".

אנדריאה צ'אבס בערב פתיחת התערוכה :"בודיקה- רגע בודד במעגל" בבית העיר

קצת על אנדריאה: אנדריאה צ'אבס מעצבת הנעליים סבורה כי אנחנו חיים בעידן ש"טוב לאופנה". היא משתמשת בטכנולוגיה חדישה  של 3D ומשלבת מסורת של עבודת יד ומלאכה. חשוב לה להיות מעודכנת, אך היא לא עובדת לפי לוח הזמנים של עולם האופנה. הסטודנטים והמעצבים שוחחו עם אנדריאה ולאחר מכן התייעצו איתה באופן אישי.

כיצד את ממקמת את עצמך ביחס לרפרטואר של סגנונות? עם מי את מנהלת דיאלוג? מי מושא להשראה עבורך?

אין לי "איידול". לרוב, בעיצוב שלי אני חושבת על הטבע ועל האמנות. אני מאמינה שחשוב להיחשף לאמנות, לבקר במוזיאונים ובגלריות. החשיפה לאמנות פותחת את הראש ומאפשרת תובנות שמשפיעות על העיצוב.לדוגמא: עבודה עם חומרים חדשים בשיטה שונה.

עיצוב נעליים הוא בין עיצוב המוצר לאופנה. יש מקום לחזון יצירתי וטכנולוגי, אך יש לזכור שמדובר גם במלאכה ושהנעל צריכה להיות לבישה. ב  Goldsculpt series  לדוגמא, העיצוב הראשוני היה  מאוד דרמטי ובטכנולוגיה מתקדמת. עם זאת, היה ברור לי שאחרי  Invisible shoe series, אני לא רוצה להציג עוד עבודה גיאומטרית ושהנעל צריכה להיות נוחה יחסית. רציתי להפתיע ולהציג משהו זורם יותר. עידון העיצוב הראשוני לווה בעבודה של בעלי מלאכה בעבודת יד מורכבת בעיקר בחיבור בין המתכת והעור והתנועתיות שביניהם.

Andreia Chaves, Goldsculp series

מהו החזון שלך לגבי עיצוב?

המשך…

העין השלישית של threeASFOUR

 לייבל האופנה  threeASFOUR  שפתח את שנה של אופנה בבבית העיר עם הקולקציה  inSALLAM inSHALOM    הציג ממש בימים אלה את  קולקצית אביב 2013 בשבוע האופנה ב- N.Y . הקולקציה הצבעונית בהשראת שדות מגנטיים ואנרגיה זוכה לשבחים רבים. לנו זה הזכיר שבדיוק לפני שנה בית העיר פגשה אותם בשבוע האופנה. אנחנו ממשיכים לעקוב… 
 
threeASFOUR, spring 2013 collection
threeASFOUR, spring 2013 collection

תודות לשותפינו לפרויקט:

לאחר פתיחה מוצלחת  של התערוכה "רגע בודד במעגל"  ומפגשים מופלאים עם  צמד   BOUDICCA זואי בראוץ' ובריאן קירקבי, אנחנו רוצים להודות לאנשים שנתנו מזמנם ומכישרונם להצלחת הפרוייקט.

בית העיר רוצה להודות ל:

דיוה לוגסי על הפצת  ויח"צ  ברחבי העיר וחשיפת הבית לקהלים חדשים

טל שירי– סיוע בהפצת הפרוייקט

נטלי יצחקוב– סיוע בהקמת התערוכה

המועצה הבריטית– במיוחד לנעמי מיכאלי

המכון הפולני ויפעת זוירין

שגרירות ברזיל וקתיה פינס

רפי גמזו ויוסי באלט מ אגף קשרי תרבות ומדע במשרד החוץ – תודה מיוחדת על תמיכה והבעת אמןן לאורך כל "שנה של אופנה" בבית העיר.

וכמובן תודה רבה לקהל המבקרים והמבקרות שמגיע לאירועים ולתערוכות.

ולמי שטרם הגיע,התערוכה תוצג במוזיאון עד ה- 20.10.

בגדים שחותרים תחת הסדר הקיים באופנה העילית – כתבתו של שחר אטואן

הכתבה פורסמה במוסף גלריה של עיתון הארץ ב- 28.8.12

לא במקרה בחרו זואי בראוץ' ובריאן קירקבי לקרוא למותג שלהם על שם מלכה מורדת. לרגל תערוכה מעבודותיהם שתיפתח הערב בתל אביב, הם מסבירים מדוע חשוב להם לשמור על עצמאות

בילדותו בלונדון הוקסם בריאן קירקבי מפסל ברונזה של המלכה בודיקה ושתי בנותיה שועטות על מרכבת מלחמה, שניצב מאז 1905 ליד בניין הפרלמנט הבריטי. כשפגש את זואי בראוץ' לקראת סוף שנות ה 90 והשניים החליטו לייסד מותג אופנה, הם העניקו לו את שמה של המלכה המיתולוגית שהנהיגה מרד נגד השלטון הרומאי באיים בשנת 60 לספירה והחריבה את לונדוניום הרומית בשריפה. "בודיקה היא דמות מיתית, ואנחנו אוהבים את הרעיון של מיתוס, של דבר מה פרום שנתון לפרשנויות שונות", מסביר קירקבי בשיחת טלפון מהסטודיו של הצמד בלונדון.

עניין אחד לא נתון לפרשנות: ההערכה שבודיקה זוכה לה בתעשיית האופנה. ב-2001, ארבע שנים אחרי הקמת המותג, הזמינה המועצה הבריטית לאופנה את קירקבי ובראוץ' להציג את הקולקציה שלהם בשבוע התצוגות של לונדון. שש שנים מאוחר יותר הם כבר היו למותג הבריטי העצמאי הראשון שהוזמן להציג קולקציה בשבוע אופנת התפירה העילית בפאריס. כבוד זה שמור רשמית רק ל 13 בתי אופנה, בהם שאנל, דיור וולנטינו.

אבל קירקבי ובראוץ' לא רק יוצרים בגדים הפותחים לפניהם את דלתותיו של קודש הקודשים של האופנה. הם גם מקדמים מיזמים בינתחומיים המשלבים סרטים, פסלים ועיצוב מוצר. השבוע הם הגיעו לארץ כדי להציג פרויקט חדש ברוח זו בתערוכה שתיפתח הערב במוזיאון "בית העיר" בתל אביב. התערוכה, "רגע בודד במעגל", היא הרביעית במספר ב"שנה של אופנה" ¬ תוכנית שנתית של תערוכות אמנות ואופנה שיזמו איילת ביתן שלונסקי, האוצרת הראשית של המוזיאון, וקלודט זורע, המנהלת האמנותית. צמד המעצבים הבריטים יציגו בה סרטים, צילומים ואובייקטים שונים שיצרו, דגמים נבחרים שעיצבו ב-15 השנים האחרונות – וגם מתקן צילום מיוחד.

זואי בראוץ' ובריאן קירקבי

Wode by Boudicca

Wode : פראיות, תזזיתיות, עוצמה, טירוף, קנאה, אכזריות, נלהבות .

Wode by BOUDICCA

הבושם  wodeשל בית האופנה הלונדוניBoudicca , תרסיס ריחני כחול בבקבוק ספריי מותיר עקבות כחולות עם ההתזה. לרגע נראה כי מדובר בתרסיס צבע לגרפיטי על הגוף, אך הצבע מתפוגג באיטיות וכל שנותר הוא עקבות הריח.

Wode by BOUDICCA

המשך…

BOUDICCA בבית העיר: "רגע בודד במעגל"

אוצרת ראשית ומנהלת מתחם ביאליק: איילת ביתן שלונסקי
מנהלת אמנותית: קלודט זורע

יום שלישי, 28.8, בשעה 20:30

הכניסה חופשית

כחלק משנת האופנה שהכריז מוזיאון בית העיר בנובמבר 2011, תיפתח התערוכה רגע בודד במעגל המציגה סרטים, חפצים, חומרים מודפסים, צילומים, סאונד, פסלים ואובייקטים שונים שנוצרו ע"י זואי ברואץ' ובריאן קירקבי, המעצבים והמייסדים של בית האופנה הבריטי "בודיקה".
כמו כן, יציגו צמד בודיקה עיצובים מהקולקציה העכשווית וקולקציית ארכיון.

התערוכה  רגע בודד במעגל נוצרה במיוחד עבור המבנה המעגלי של בית העיר וכיכר ביאליק, ותעסוק במחזוריות הקיום האנושי ובמצבו של האדם כיום.

בית האופנה בודיקה נוסד בשנת 1997 כבית אופנה רב-תחומי ששם דגש אמנותי והתפרס על תחומי הקולנוע, הפיסול והעיצוב.

המשך…

מקלפים את השכבות

אחד הרגעים היפים והמעניינים של הבית הוא התקופה שבין חילופי תערוכות. תערוכה יורדת. תערוכה עולה. ומה קורה בין לבין? הבית משנה את פניו, פושט את בגדיו ומתכונן.

בימים אלה, בית העיר מתכונן לתערוכה החדשה "רגע בודד במעגל"  של  בית האופנה הלונדוני Boudicca. הטפטים שכיסו את קירות הגלריה, התצלומים, עבודות הוידאו, המייצגים, בובות המניקן ובגדי המעצבים שהוצגו בתערוכה BorderLine – הוסרו. הבית פשט את בגדיו.

 לפני שדלתות הבית נפתחות לתערוכה החדשה, מתרחש במוזיאון משהו שמעורר מחשבות על מצבי הביניים שבין התערוכות, ומעלה את השאלה האם המצב הנוכחי של הבית לא פחות מעניין מהתערוכות המוצגות בו ? הקירות המקולפים חושפים את השכבות השונות של תערוכות העבר המתערבבות זו עם זו:  דן רייזינגר לצד ויין הורס וקסטלבז'ק. משהו מעניין נוצר.

המשך…

עיצובים מאוסף הארכיון של קסטלבז'ק

בימים אלה מוצגים בתערוכה במוזיאון "בית העיר" בגדים מהארכיון ההיסטורי של מעצב האופנה הצרפתי ז'אן שארל דה קסטלבז'ק על רקע ציורי קיר שיצר במיוחד עבור התערוכה הנוכחית. הבגדים המוצגים במוזיאון עוצבו בשנות ה- 80 במסגרת פרוייקטים אמנותיים לא מסחריים, בהם יצר קסטלבז'ק שיתופי פעולה עם אמנים שונים, ביניהם האמן ומעצב הטקסטיל הישראלי הרב -תחומי אליקים (Eliakim) , והצייר הצרפתי הרווי די רוזה (Herv'e Di Rosa). 

בין הבגדים שעוצבו בהשראת תרבות הפופ והקולנוע ניתן לראות שמלות משי, עליהן מצויירים דימויים מהסרט "מלחמת הכוכבים", E.T, תקליט וניל ועוד. לצידן מוצגות שמלות כמחווה לחיות הספארי שקסטלבז'ק דואג להיכחדותן ולאפשרות שנכדיו לא יזכו להכיר ולראות, לצד דימויים סוריאליסטיים כדוגמת שמלה בהשראת "השעונים הנוזליים" של סלבדור דאלי. 

 

 

לצד התערוכה של קסטלבז'ק מוצגת במוזיאון התערוכה BorderLine"/ גבולי".

התערוכות תינעלנה ביום רביעי 8.8.2012.

ראיון עם האמן ההולנדי לוי ואן וולו

לוי ואן וולו

 עבודות האמנות שלך מבריקות. לא רק שאתה צלם, אתה גם אמן מיצב. כיצד הגעת לעיסוק בשני התחומים האלה? מה היה תחום ההתמחות שלך בלימודים?

למדתי במחלקה לאמנויות אוטונומיות. זוהי מחלקה עצמאית בה אפשר לעבוד בכל מדיום שרוצים.

ספר לי על אוסף העבודות  Origin of the Beginning""  המוצגות במוזיאון. מה עמד מאחורי הרעיון? איך הגעת אליו?      

חשבתי על הדיוקנות העצמאיים שלי וניסיתי להבין מהיכן מגיע הקיבעון שלי לחומרים ולמבנים. החלטתי לחזור לתקופת הנעורים שלי וליצור מחדש את האוירה האישית בה האובססיה התחילה.

כמה זמן עבדת על המיצב? האם עבדת לבד? האם תוכל לספר על התהליך עצמו?

עבדתי על הפרוייקט במשך שבעה חודשים, כשבמהלך חלק מהתקופה היתה לי עזרה, אך את רוב העבודה עשיתי  בעצמי. זה היה קשה  מאחר והייתי צריך לעמוד בזמנים לפתיחת  התערוכה.

העבודה מבוססת על זכרון הילדות שלך בגילאי 8-14. מדוע בחרת דווקא בתקופה זו? האם היתה בה חוויה יוצאת דופן?

בתור ילד נהגתי לבלות הרבה זמן לבד בחדר שלי ותמיד הייתי עסוק בניסיונות עם חומרים. לקחתי שלוש יסודות מהזכרונות האלה ובניתי את שלושת החדרים סביבם.

בצד אחד של החדר הכדורים שיוצרים מבנה מושלם, אך בהדרגתיות התבנית הופכת לכאוטית. זה מזכיר לי סיוט שרדף אותי על כדורים מתגלגלים בתבניות מסודרות שבהדרגתיות הופכים לתוהו ובואו. בחלום כל הזמן ניסיתי להכניס מצבים לתוך תבניות, אך ללא הצלחה. הסיוט היה על איבוד שליטה.  התחושה הזאת עדיין קיימת אצלי: אני תמיד רוצה להיות בשליטה. זה הנושא של העבודה: השגת שליטה על הסביבה, ועל ידי כך גם  השגת השליטה על החיים שלי.

 המשך…

הסוריאליזם של ז'אן שרל דה קסטלבז'ק

בימים אלה מוצגת במוזיאון בית העיר תערוכה המציגה את קולקציית שנות השמונים של מעצב האופנה והאמן ז'אן שרל דה קסטלבז'ק. המעצב, שהגיע לארץ במסגרת "שנה של אופנה בבית העיר" והופיע עם ההרכב המוזיקאלי "נוובל ואג" באירועי הלילה הלבן, ידוע בתור מי שמטשטש את הגבולות בין השדות של עולם האופנה, האמנות והמוזיקה. במובן זה, יצירותיו מהוות זירה לבחינת הקשר בין אופנה לאמנות והמסרים העולים מהיחסים ביניהן.

מעצב האופנה הצרפתי נודע בעיקר כאמן גלאם ופופ ארט שמתכתב בעבודותיו עם אמני פופ כאנדי וורהול וידוע בעיצוב תלבושות ראוותניות עבור כוכבות פופ עכשוויות (שמלת הצפרדעים של ליידי גאגא היא הדוגמא הבולטת ביותר). בנוסף לפן הזוהר, ביצירותיו נוכחים גם יסודות סוריאליסטיים ובהם סמלים הנראים כלקוחים מעולם חלומי ולא הגיוני.

 באחת מעבודותיו מתרחש חיבור בין ידיים עטויות כפפה שאוחזות בשדי הדוגמנית תוך כיסוי הפטמות שלה לבין חצאית בגזרה גבוהה ועליה הדפס של אחת מעבודותיו המפורסמות של האמן הסוריאליסטי Man Ray, "כינורו של אנגר" (Le Violon d'Ingres). בעבודה זו קסטלבז'ק בוחן מחדש את הסימונים של הגוף הנשי. ההצבה המשונה של הידיים היא סוריאליסטית: מאיפה הן הגיעו ? כיצד הן מחוברות ? יש משהו מכובד בכפפות השחורות, אבל גם אלמנט מאיים שנראה לקוח מתוך חלום.

הכינור של אינגר, 1924

 בחשיבה הפמיניסטית, פעולת כיסוי החזה על ידי הידיים מסמנת את השדיים כאתר למבט הגברי; המיקום המדויק של אחיזתן, שמסתיר את הפטמות בכל זווית הסתכלות, מנכיח אותן כדבר שאותו אנחנו רוצים לראות.  במובן זה, קסטלבז'ק מעלה את השאלה התרבותית בדבר היחס בין האומנותי לפורנוגרפי; בעוד מתווה השדיים נחשב עדין ואומנותי, הצגת פטמות נחשבת גסה ולא הולמת. העבודה של קסטלבז'ק מעלה שאלה שרודפת את עולם האמנות ואת התיאוריה הפמיניסטית עשורים רבים : מה ההבדל בין אמנות לבין פורנוגרפיה?

 

גם הגזרה של החצאית מעצבת את ההתבוננות בגוף הנשי בכך שהיא חונטת אותו בחיטוב הרצוי, ובכך מתכתבת עם הסטנדרטים ה"נורמטיביים" של עולם האופנה ואידיאל ה 90-60-90.  על החצאית מודפס צילום משנת 1924 ובו נראית הדוגמנית והמאהבת של מאן ריי, קיקי דה מונפרנס,  בגבה מופנה אל המצלמה כשעליו משורטטים חורי F של כינור. (חורים שמאפשרים לצליל להדהד מהכינור לסביבה) מאן ריי סימן את הגוף כבעל תכלית מוגדרת והפך אותו לכלי נגינה שמחכה ליד הגברית שתפרוט עליו.

מטרת חורי ה F בכינור הם לאפשר לצליל להדהד באופן חופשי יותר : אך האם דימויי נשים בעולם האופנה הפכו ל"חופשיים" יותר ושחרר אותן מההחפצה? האם יש שינוי חיובי בייצוגי נשים באמנות מאז 1924 ועד היום ? למרות שהקולקציה המוצגת במוזיאון הינה משנות השמונים, נראה שהפריטים של קסטלבז'ק הם חסרי זמן. ההתכתבויות שלו עם דימויים מוכרים מעולם האמנות והצבתם באופנים חדשים מבחינה חזותית ורעיונית מהדהדת תהיות שמעסיקות וימשיכו כנראה להעסיק את עולם האמנות ואת תרבות הפופ בכלל עוד זמן רב.

פורטפוליו בבית העיר / זהות וגאולה

ביום שלישי 10.7 בשעה 20:30, מפגש של פורטופוליו live בעריכתו של יובל סער. במפגש התשעי ישוחחו הצורפת שירלי בר אמוץ, פרופ' אווה אילוז ופרשן האופנה שחר אטואן על "זהות וגאולה".

המפגש יעסוק בתפקידים של זכרונות שנמחקו, של רומנטיקה ושל נוסטלגיה בתרבות החזותית ; בסוגיות של זהות מקומית ובהשפעתו של  השיח הטיפולי הפסיכולוגי על חיינו ועל תפיסת הזהות שלנו.

לירון סיני כתבת ynet מראיינת את נובל ואג

לירון סיני כתבת y net ליוותה את חברי הרכב "נובל ואג" בחזרות לקראת המופע "The Down of Innoccence"  שיתקיים במסגרת אירועי "לילה לבן" ו"שנה של אופנה בבית העיר".

נובל ואג: "הגיע הזמן שנעשה מוזיקה מקורית"

הרכב הקאברים הצרפתי "נובל ואג" יופיע במסגרת אירועי "לילה לבן בתל אביב" וישלב בין מוזיקה, אמנות ואופנה. בראיון מיוחד ל-ynet הם מספרים על ההתרגשות להופיע בישראל, ועל הכוונה להתחיל להקליט חומרים משלהם. צפו בהם בחזרות להופעה

אולי זה בגלל ששתי הזמרות שמובילות את המופע הן חברות חדשות יחסית בהרכב עם זמרות וזמרים מתחלפים, או שזה שיתוף הפעולה עם המעצב ז'אן שארל דה קסטלבז'ק איתו יצרו את המופע, אבל "Dawn of Innocence" מוסיף נגיעות של פילם נואר לרכות הרגילה של ההרכב. אי אפשר לשכוח שמדובר בפס קול בתי הקפה האולטימטיבי, אבל נראה שהפעם מישהו הכפיל את מנת האספרסו והפחית את הסוכר.

בכיכר ביאליק בתל אביב במסגרת אירועי לילה לבן, חוזרים חלק מחברי ההרכב לישראל בפעם השנייה, אחרי שביקרו כאן ב-2004, ביניהם מארק קולין, מקים הלהקה וה"מוח" היצירתי מאחוריה. הוא שב אלינו כמה חודשים לפני שנובל ואג תחגוג עשור של פעילות.

את המופע מובילות מארבה גלנטה, ילידת טהיטי שחיה בצרפת, וליזט אלאה, ילידת קובה. השירים הם אותם שירי אייטיז אפלוליים, אבל ההגשה, אינספור התלבושות, הנגנים שמנגנים גם על גיטרה חשמלית לפרקים, קטעי המחול והווידאו ארט משווים לביצועים אווירה יותר דרמטית. 

"זה נוצר מתוך שיתוף הפעולה שלנו כאמנים שונים", מספרת בראיון ל-ynet אלאה, "אלו כל ההשפעות השונות שלנו, כולל השפעות אפלות יותר שאהבנו. נתנו מקום גם לזווית הזו. מדובר בניסיון לאזן בין אור לחושך".

המשך…

מפגש אמן עם מעצב העל והאמן ז'אן שארל דה קסטלבז'ק

קאסטלבז'ק , הוא אמן, יוצר ומעצב אופנה משפיע, שנמנה על חבורת אמנים-מוסיקאים פורצי דרך, ביניהם: אנדי וורהול ומלקולם מקלרן. בעבודותיו ובבגדיו הוא מתעמת עם התרבות הקלאסית ומשתעשע איתה על ידי יצירת עירוב של דימויים יומיומיים בין אם אלה הדפסי  בקבוקי קוקה קולה, דמויות מצוירות וסמלי קדושה. קאסטלבז'אק מציג במוזיאונים ובגלריות ברחבי העולם ותצוגותיו מהוות אחד משיאי שבוע האופנה בפריז כשהן מושכות אליהן את בכירי עולם האופנה וכוכבי הפופ. בין הכוכבים שלובשים את בגדיו: ליידי גאגא, ביונסה, קייטי פרי ועוד.

במפגש שיתקיים  ביום שלישי 26.6 בבית העיר יחשוף האמן ומעצב העל את השקפת עולמו כיוצר רב תחומי, הדוגלת במחיקת הגבולות שבין אופנה ואמנות ואת פעילותו כאמן ומעצב פורץ דרך מזה ארבעים שנה. מראיין : שחר אטואן

צפי סער כותבת על נילי ברויאר – בעקבות המפגש "ייצוגים של גוף" בבית העיר

האם נכות היא בעצם מגדר ?

מתוך "גברת מג'ונדרת", גלריה, הארץ. פורסם ב- 12.6

"האדם האוניברסלי", כפי שנתפש בעבר, לא היה רק גבר לבן, אלא גם בריא

אחת ההשפעות המעניינות, והמדוברות פחות, של הפמיניזם ­ המחשבה המנחה אותו והמאבק הפוליטי הכרוך בו ­ מצויה בתחום של לימודי ביקורת המוגבלות (Disability Studies). מדובר בתחום מחקר ופעילות חדש יחסית, המגדיר את הנכות כהבניה חברתית-תרבותית-פוליטית. כמו ההבחנה בין מין למגדר בהגות הפמיניסטית, כך בתחום זה נעשית הבחנה בין לקות למוגבלות ­ לקות כזו או אחרת בגוף של אדם היא נתון אובייקטיבי, אך המוגבלות המיוחסת לה היא כבר עניין שהחברה מבנה.

כך מסבירה הבמאית וחוקרת התיאטרון נירה מוזר, שביימה את ההצגה "היפה והחיה" בליהוק המשלב סטודנטים עם אנשים בעלי מוגבלות פיסית (היום ומחרתיים תועלה ההצגה בירושלים במסגרת הכנס "תיאטרון כתיקון עולם" של החוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית). מדובר בפרויקט שיצר וביים לראשונה עוד בשנות ה‑80 הפרופסור לתיאטרון יהודה מורלי.

מתוך ההצגה "היפה והחיה"

המשך…

מניפולציות על הגוף – פורטפוליו live בבית העיר

בית העיר הזמין את יובל סער וד"ר עמרי הרצוג לערוך סדרת מפגשים שילוו את תכני התעורכה BorderLine  המוצגת בימים אלו במוזיאון.  ביום שלישי 19.6 בשעה 20:30  יתקיים המפגש השני בו ידברו  הכוריאוגרפית והרקדנית יסמין גודר, חוקר התרבות ד"ר עמרי הרצוג ועורך מגזין "ביד",דרור אמסלם,  על מניפולציות גופניוית והטכניקות שבאמצעותן אנחנו הופכים את הגוף למשהו אחר. 

 

 

 

מעצב העל קסטלבזק ונובל ווג יופיעו בכיכר ביאליק במסגרת אירועי לילה לבן בתל אביב.

28 ביוני בשעה 21:00 , כיכר ביאליק/ הכניסה חופשית 

היוצר האייקוני ומעצב האופנה ז'אן שארל דה קאסטלבז'ק הוזמן ע"י בית העיר והמכון הצרפתי בישראל לפתוח ב- 28 ביוני את אירועי לילה לבן בתל-אביב-יפו. קאסטלבז'ק יגיע במסגרת סיבוב הופעות עולמי עם הלהקה הצרפתית נובל ווג במופע החדשני    "The Dawn of Innocence"  – שילוב של מחזמר, אופרה, הופעת פופ רוק ותיאטרון.

 

קסטלבז'ק ונובל ווג

המופע "The Dawn of Innocence" מציג סיפור הירואי על מלחמה בין אור לחושך, כאשר קאסטלבז'ק, בתפקיד האמן/השאמאן, גובר על החושך ומשכין שלום עולמי בעודו מצייר מלאכים ברחבי העיר. המופע הוא שיתוף פעולה בין נובל ווג, שעל המוסיקה, לבין קאסטלבז'ק שיצר את קונספט המופע, ביים אותו ועיצב את הבמה ואת התלבושות.

קאסטלבז'ק (יליד 1949) , הוא אמן, יוצר ומעצב אופנה משפיע, שנמנה על חבורת אמנים-מוסיקאים פורצי דרך, ביניהם: אנדי וורהול, ויויאן ווסטווד ומלקולם מקלרן.  הוא מציג במוזיאונים ובגלריות ברחבי העולם ותצוגותיו מהוות אחד משיאי שבוע האופנה בפריז כשהן מושכות אליהן את בכירי עולם האופנה וכוכבי הפופ.

נקודת המוצא של קאסטלבז'ק היא התרבות הקלאסית איתה הוא מתעמת ומשתעשע ע"י יצירת עירוב כאוטי ואבסורדי של דימויים יומיומיים (כמו למשל : הדפסי קוקה קולה, דמויות מצוירות, הדפסים של פוליטיקאים וסמלי קדושה). בין הכוכבים שלובשים את בגדיו: ליידי גאגא, ביונסה, קייטי פרי, בת' דיטו, מיה, דאפט פאנק ועוד.

נובל ווג (בצרפתית: גל חדש), הוא קולקטיב מוסיקה צרפתי הפועל משנת 2004 שהוקם ע"י מארק קולין. שירי הקולקטיב הם גרסאות כיסוי בסגנון בוסה נובה לשירי פאנק, פוסט-פאנק וניו וייב משנות השמונים. נובל ווג יצרו גרסאות חדשות לשירים של דפש מוד, הסמית'ס, הסקס פיסטולס, הדד קנדיז,  מינימל קומפקט ועוד.

קאסטלבז'ק ונובל ווג יופיעו בכיכר ביאליק ביום חמישי, 28.6.2012, בשעה 21:00 כחלק מאירועי לילה לבן של עיריית תל אביב – יפו ובמסגרת שנה של אופנה בבית העיר.  לפני המופע תתקיים תצוגת אופנה של קולקציה בעיצובו של קאסטלבז'ק. 

האירוע ביוזמת בית העיר ועיריית תל-אביב-יפו, שגרירות צרפת והמכון הצרפתי בישראל ובתמיכת משרד החוץ.

הכניסה חופשית.

 

גאוות האפיפיור

מעצב האופנה הצרפתי ז'אן שארל דה קסטלבז'ק והרכב הנובל ווג יופיעו בלילה  חד פעמי של מוסיקה ואפנה בכיכר ביאליק בתל-אביב במסגרת אירועי לילה לבן.

קאסטלבז'ק (יליד 1949), הוא אמן, יוצר ומעצב אופנה משפיע, שנמנה על חבורת אמנים-מוסיקאים פורצי דרך, ביניהם: אנדי וורהול, ויויאן ווסטווד ומלקולם מקלרן. כבן למשפחה אריסטוקרטית צרפתית, בלט בכשרונו לייצר קולקציות אופנה מרשימות ומרהיבות לצד אמירות נוקבות. נקודת המוצא של קסטלבז'ק היא התרבות הקלאסית איתה הוא מתעמת או משתעשע  לחלופין על ידי עירוב של דימויים. 

ב- 1997 התבקש על ידי הארכיבישוף של פריז לעצב מראה חדש לאפיפיור יוחנן פאולוס השני  ופמלייתו. המעצב בחר להלביש את האפיפיור, 500 בישופים ו5000 כמרים בגלימות המעוטרות בצבעי הקשת. קסטלבז'ק מספר כי האפיפיור הגיב ואמר:"בחור צעיר, השתמשת בצבע כדבק של תקווה". עם זאת, לא היה ניתן להתעלם מהמשמעויות הטעונות בפעולה בה 5501 גברים, כולם אנשי קדושה אורתודוכסים, צועדים יחדיו ברחובות פריז בעודם עטויים בגלימות המעוטרות בצבעוניות הקשת ללא מודעות שהם נושאים את אחד מסמלי הקהילה ההומו- לסבית. 

בישופים בגלימות שעיצב קסטלבז'ק, 1997

כמרים בגלימות שעיצב קסטלבז'ק, 1997

עניין של מרווח – מפגש עם נילי ברויאר

ראיון לקראת הערב "ייצוגים של גוף"

נילי ברויאר, אמנית, חוקרת תרבות ומחלוצות תחום ה "disability studies"  (לימודי מוגבלות) בארץ. אנחנו נפגשות לשיחה לקראת השתתפותה באירוע "ייצוגים של גוף" בבית העיר. ברויאר תתארח בערב שערכו עמרי הרצוג ויובל סער ותדבר על "הגוף הלא תקני". בפעילותה בתחום האמנות והמחקר מערבת ברויאר את האוטוביוגרפיה שלה כאישה נמוכת קומה. בהמשך לתהליך ההתוודעות לעבודות האמנות שלה ובקריאת המאמרים שכתבה, המפגש מציב בפני את הצורך להתעמת עם עצמי.

עבודת המחקר של ברויאר מתקיימת בתחום האוטו-אתנוגרפיה , בו היא קושרת את חוויתה וסיפורה האישי לזה התרבותי וממקמת את עצמה בתוך החברתי – החוויות והתחושות האישיות שלה בתוך סיטואציות משתנות הן מרכזיות בכתיבתה. מכאן, שהיה לי ברור שהשיחה איתה לא יכולה להיות בעלת אופי של שיחה עם חוקרת שתחלוק מידיעותיה. נקודה זו הופכת מורכבת יותר עבורי לאור כך שבאחד המאמרים כותבת ברויאר על חווית האינקוויזיציה- החקירות והצורך לספק תשובות והצדקות- שהיא עוברת במפגש של אנשים איתה ועם הנכות שלה. אני לא מעוניינת לשחזר את החוויה הזאת.

ההתמודדות השנייה שהמפגש והראיון מאלצים אותי להתמודד עימה היא לאור מיקום המפגש במרכז היום של אלין בית נועם שחבריו רובם חולי סי פי בכיסאות גלגלים. בין המושגים שבוריאר עוסקת בהם מופיעים "הכסא" ו"המבט" כמושגים מרכזיים. הימצאותי במרכז היום לא מאפשרת לי להתחמק מהמקומות שהמושגים הללו פוגשים אותי וזורקת אותי הישר לעולם בו הם חיים ופועלים אצלי. כיצד אני מביטה באנשים בכיסאות הגלגלים? כיצד הם חושבים שאני רואה אותם? האם הם חשים במבוכה שלי?

ואולי מתוך החוויה הזאת בחרתי להתחיל את הראיון עם ברויאר בהתייחסותה למבט.

המבט הוא משהו שמאוד משמעותי מבחינתי בחוויה האישית ובהבנה שהחברה היא הגורם שמעצב את  השונות –  מסמן אותו כשונות, מגדיר אותו, דורש סביבו הצדקות. הרבה פעמים בהרצאות אני מנסה להסביר דרך תגובות של ילדים אלי כמה זה עניין חברתי ולא רק ביולוגי, פרטי שאדם נולד עם שונות זו או אחרת, שלא נאמר בעיה זו או אחרת.

אני זוכרת שבתור ילדה בגן, מישהו שאל אותי:" למה אני קטנה?" ולא הבנתי מה רוצים ממני. היום אני יכולה להגיד. כולנו ילדים. כולנו קטנים. אני זוכרת שזה הימם אותי. לא היתה לי זהות של קטנה. לא תיווכתי את עצמי דרך המושג הזה בכלל. הייתי הבת הכי קטנה בבית, אבל לא במובן הפיזי אלא במובן של הגיל. בתור ילדה שגדלה השאלה הזאת המשיכה לחדור. ילדים רבים שאלו אותי אותה עד שהבנתי שיש אצלי משהו לא בסדר. יש אצלי משהו שנחשב קטן. שאני קטנה, שזה שונה ולא לגיטימי.

המקום של המבט והשאלות שהתלוו אליו, שאלות שלפעמים הופנו אלי ולפעמים אל אנשים שאיתי, מאוד מרכזי. החוויה שאני הולכת ואנשים מסתכלים עלי כשלצידי אנשים קרובים שרואים את זה היא הרבה יותר מורכבת  עבורי מהתמודדות עם המבטים כשאני לבד.כך לדוגמא הרגשתי סוג של בושה או פחד שאמא רואה איך בחברה מתייחסים אלי. לא רציתי שהיא תראה את זה. כל הסוגיה של מבט זה לא באמת רק שילד מסתכל עליי עכשיו, אלא גם מי רואה את זה ואיך הוא חווה את זה. ואיך אני, דרך העיניים שלי, מנסה לראות דרך העיניים שלו, איך הוא עכשיו חווה אותי.

ובאיזה שלב התחלת לפתח את התודעה שאת קטנה? או שזה עוד לא מעובד ברמה תודעתית, אלא יותר ברמה תחושתית?

 קודם כל זו עדיין חוויה תחושתית. זה אף פעם לא מתחיל לעבור רק למקום תודעתי אינטלקטואלי. זו חוויה גופנית. להבין שמסתכלים עלי, שאני מאבדת לפעמים שליטה על הסיטואציה. חוויה של גוף. חוויה של ניסיון לשמור על פאסון,לפעמים לברוח מזה,להתעמת עם זה להחזיר מבט יותר נוקשה שכאילו אומר תפסיק להסתכל.

אחד הדברים שעניינו אותי הוא  אם  ומתי  את  מנסה להשתמש במבט ככלי  לאור זה שאת יודעת שהוא מכונן, שיש לו הרבה כוח?

בגלל שהסיטואציה לרוב היא מול ילדים זה מורכב יותר. אני יכולה לכעוס על המבט כי לא מתאים לי שיסתכלו עלי עכשיו. כי אין לי כוח להתייחס לזה, או שההתייחסות שלהם היא הרבה פעמים אלימה ולא נעימה לי. אני יכולה להחזיר מבט שהוא יותר כועס. עם זאת, לא תמיד איכפת להם. הם סקרנים ורוצים לדעת. הם לא מנסים להוריד מבט אם החזרתי להם מבט כועס. זו מין דינאמיקה שאני לא מרגישה בה כוח. למרות שמצד אחד הם ילדים ויש לי כוח מובנה עליהם, אבל מצד שני הם לא נענים לקודים שמבוגרים כן יענו להם מהר מאוד. מבוגרים לא ינעצו מבט אם אני מחזירה מבט. גם זו בעיה. הם יסיתו מבט לפעמים מהר מידי מה שיוצר גם סוג של מחסום בתקשורת ומחזיר את תחושת הבושה של " מה הם רואים שהם לא רוצים שאני אדע?"

הדינאמיקה של המבטים היא מאוד מורכבת ואין לה פיתרון פשוט. השאיפה שלי היא שזה יוביל למקום תקשורתי יותר. עם זאת, אני יודעת שגם אני וגם האחרים לא תמיד בנויים לזה.

 כולנו נתונים למבטים. אני תוהה איך את מתמודדת עם המקום שבין הגוף הפרטי והגוף הציבורי. האם וכיצד את מפנימה שאת לא רק ציבורית ברגע מסוים, שהגוף הזה הוא שלך?  

 אחד המושגים שאני עובדת איתם וחושבת עליהם זה מושג הבעלות. זה מושג שברגע שמדברים על נכות הוא מאוד מוטל בספק. בעלות על הגוף, קניין. המושג של בעלות דורש סימני שאלה. בעיני זה שיח שהוא יותר ליברלי ולאו דווקא נותן לי את המענה שאני צריכה. אני לא חושבת שאי יכולה לדבר במושגים של שליטה על הסיטואציה, או שליטה על הגוף.

 בשלב זה בשיחה נילי מעלה את חווית הכאב ככזו שמנהלת דיאלוג עם תפיסת הבעלות בהקשר הגופני. לתפיסתה, חווית הכאב מאפשרת לפתח יחסים דיאלוגים עם הגוף ולא רק לראותו כיחידה סגורה. 

הכאב מאפשר לנסות ולראות איך יוצרים שיחה שהיא לא "השתלטות על". מצד אחד, לא  השתלטות של הכאב עלי כסובייקט לאור הכוח שלו לנטרל את הפעילות ולא לאפשר פנאי לדברים אחרים. ומצד שני,קיימת חוסר ההצלחה שלי להשתלט על הכאב ולשלוט בו. מהמקום הזה יש מצבים שאני אעשה מניפולציות עם כדורים כדי לשלוט או לעמם את הכאב, ויש מקומות שבהם אבחר לנסות לחוות אותו. בכל מקרה, שליטה היא לא המפתח ובעלות הוא גם לא המפתח עבורי לראות כיצד אני יוצרת חוויה של בעלות על גופי כגוף פרטי. הגוף הזה כבר תווך לי, והפנמתי את הגוף המתווך הזה מהרבה בחינות.

במובן הזה, העיסוק שלי בנכות יוצר סוג של "משחק אלטרנטיבות". אם החברה מרגילה אותי לחשוב במושגים של עצמאות, בעלות, שליטה ורציונאליות, אז המפגש של המושגים הללו עם החוויה הגופנית שלי יוצר סוג של התנגשות, שגורמת לי לחשוב שהדברים לא מחויבים להתקבל באופן הזה. יש פה חוויה שדורשת ממני להיות אחרת וזה לא בהכרח רע. מהמקום הזה הניסיון שלי הוא לראות מה מסתתר בתוך האלטרנטיבה ואם יכולה להיות לכך השפעה רחבה יותר. לתפיסתי, יש פה אלטרנטיבה תרבותית- ערכית שעליה אנחנו יכולים לכונן מבנים חברתיים אחרים.

עד כמה לדעתך יש מקום למצב הזה שנולדת וש"הושלכת" לתוכו, בפיתוח של תפיסה דיאלוגית לגבי החיים בכלל?

 זה לא דטרמיניסטי. האקדמיה היא בעיני מקום מרכזי בפיתוח חשיבה אחרת על חוויות יום יומיות, על הצבת המראה לחברה. גם שם  חוויתי סוג של שוק שהבנתי שאני יכולה להתחיל לחשוב את עצמי במושגים תיאורטיים: מושגים פמיניסטיים, סוציולוגים, אנתרופולוגים. מהבחינה הזאת הייתי בהלם:"מה אלה דברים שאפשר לחקור אותם?". באוניברסיטה נכנסתי לתהליך והתחלתי להתפתח בו. לראות כיצד ביום יום אני חווה משהו שגורם לי להרגיש ואפילו מערער אותי ברמה האישית, ומתוך זה לנסות ולתת לו סוג של המשגה (יצירת מושג), או אפילו להתעמת עם המצב ולהתחיל ליצור את ההמשגה האלטרנטיבית הדיאלוגית.

 למה ההמשגה חשובה לך והיכן היא עומדת ביחס לכאב בתור חוויה מופשטת, לא מדוברת, משתנה ושאולי מתוקף זה יש בה גם חירות?

החירות זה מושג טעון כך שאני לא יודעת עם אשתמש בו. ההמשגה היא במידה רבה קיימת כל הזמן כך שההמשגה שלי לא באה מתוך ריק, אלא מתוך רצון להתעמת עם המשגה אחרת שיוצרת לי את הבעיה. בלימודי מוגבלות בכלל קיים צורך מאוד חזק בהמשגה מתוך הרצון להתעמת עם ההמשגה ההגמונית המקובלת ששמה קושי רב לאנשים.  המשגה לפיה האדם הנכה מוגדר כלא בסדר, במצב פתולוגי, שצריך לתקן אותך, שאתה נחות יותר, שמרחמים עליך, עד שאתה מתחיל להתבייש בעצמך. עם כל המטען הזה ברגע שהאדם הנכה מנסה ליצור המשגה אחרת, הוא יוצר עוד אפשריות עבור עצמו, ובתקווה גם לאחרים, לראות את עצמם, לראות אותו ולראות את המבנה החברתי.

הכאב הוא חלק מההמשגה החברתית הקיימת. אני הפנמתי את זה שכאב זה דבר רע ושצריך להימנע ממנו. אני עושה הרבה פעולות ביום יום  שלי כדי להקטין את האופציה שכאב יגיע. הכאב צבוע לי תרבותית כדבר רע. ואז אני מתחילה לשאול: האם זה ההכרח? האם כאב זה בהכרח הדבר הרע הזה שפוגע לי באיכות חיים, בהתנהלות היומיומיות ושאני צריכה רק להימנע ממנו? ועדיין, לא קל לי גם להגיד את ההפך- שהכאב הוא חירות או חוויה שהיא מעניינת. בתוך הכאב אני מרגישה הרבה מאבק, תסכול, עומס רגשי וגופני.

עם זאת, מתוך ההמשגה שכבר יצרתי ומתוך הזדמנויות שניקרו לי בדרך אני מנסה לראות מה כן יש בכאב. כך לדוגמא, באחד הטיפולים עשיתי המדריכה הנחתה אותי להתחיל להקשיב לגוף ולזהות איפה כואב לי. זו הייתה חוויה מכוננת עבורי להתחיל ולראות מה זה בכלל הכאב. פתאום היתה לי הזדמנות לא להתנגד לכאב אלא לחוות אותו. לזהות אותו ולנסות להבין מהו.שם התחלתי להרגיש איך הכאב משתנה לי. משנה צורה. משנה מיקומים. הופתעתי מאוד לראות כיצד משהו שאני כל הזמן אומרת שיש לי אותו נחווה לי אחרת.

ואז מתוך החוויה האחרת אני מתחילה לחשוב ולנסות להעניק את המושגים האינטלקטואלים האקדמאיים, ולומר: יש פה שדה שלם שאני מתעלמת ממנו רוב הזמן, ושאחרים מתעלמים ממנו. רופאים לא יודעים לדבר כאב. אין להם גישה אליו והוא הופך לסרח עודף. הכאב שלך הוא סימפטום, כשאצלי הכאב הוא המהות. כך שבאמצעות הטיפול נכנסתי למרחב שלא הומשג לי ושיצר  עבורי, באמצעות הגוף עצמו, ההזדמנות לנסות ולמצוא  דרך מילוט מהדה-לגיטימציה של חווית הכאב שלי.

אז חווית הכאב היא לא לגמרי מקום של חירות. אבל זה כן מקום שבו אני מרגישה פוטנציאל למשהו אלטרנטיבי שיכול ליצור לי המשגות חדשות שהן לא המקובלות.

אני תוהה אם העיסוק והניסיון ליצירת אלטרנטיבה מהווה איזשהו רצון לספק משהו? יש לך  איזושהי שאיפה להגיע לאן שהוא או לענות על איזושהי שאלה?  או במילים אחרות, מה מניע אותך?

זאת שאלה מאוד מורכבת. הנטייה הראשונה שלי היא להגיד שיש לי רצון לשאול עוד שאלות. אני לא יודעת אם תהיה לי תשובה אבל יש לי מעין תשובות מינוריות שחלקן נשארות בעולם האקדמי יותר של ההמשגה ושל היכולת שלה לשנות לנו את ההסתכלות על העולם . במובן הזה אני אוהבת את השימוש במינוריות בגלל שהיא לא מחייבת ומכילה השתנות.

ולצד זה, יש את המרחב האקטיביסטי שאני כן ולא קופצת לתוכו.במובן הזה אמנות יכולה להיות מהלך שהוא לגמרי אקטיביסטי, כמו עוד פעילויות שאני עושה בין אם זה לארגן אירועים או לפתח תודעה חדשה סביב המוגבלות. אז כן יש לי את התחנות האלה. אבל אני לא יודעת אם הן היעד, הן איזשהו חלק מהדרך.  בנוסף, יש את המימד של ההון האישי. הנישה של המוגבלות נותנת לי פידבקים חיוביים באקדמיה ותחום העבודה שלי הוא סביב החשיבה הביקורתית על מוגבלות. כך שזה לא רק מקום  נורא להיות בו, אלא גם מאוד מפרה.

ואם אנחנו כבר במרכז היום והתייחסת למרחב האקטיביסטי אולי תספרי קצת מה את עושה באלין בית נועם.

אנחנו נמצאות בלב הפעילות של עמותת אלין בית נועם במרכז היום בו חברים 72 חניכים בוגרים, רובם חולי סי פי ונמצאים במקומות שונים על הרצף של מוגבלות שכלית כשכמעט כולם בכיסאות גלגלים. לצד ובתוך פעילות זו, פועל מכון אלין בית נועם ללימודי מוגבלות, שאני שותפה להקמתו יחד עם מנכ"ל העמותה איקי בר חיים וד"ר פנינה שטינברג. המכון פועל בתחום ההכשרה והמחקר של לימודי המוגבלות ועוסק בפיתוח ובהפצת התחום בארץ על ידי מחקר ופרסומים מתוך הקשר שהוא ישראלי- מקומי. הניסיון המאפיין את המכון,והעמותה בכלל, הוא לחשוב איך עובדים עם היש בעוד שהשיח הרפואי מתייחס לבעיה לרוב לאור מה שחסר ולפי זה  גם מגדיר את הבן אדם.

המכון הוא אחד מהחזונות של איקי, כשהמפגש שלו עם המודל החברתי המבחין בין לקות ומוגבלות היה מאוד משמעותי בגיבוש החזון ויישומו. למעשה, המודל החברתי מבצע מהלך דומה למה שעשה השיח הפמיניסטי עם ההבחנה בין מין ומגדר. כך במודל החברתי הניסיון הוא להבחין בין לקות-  גוף בו נולדנו ושעליו כביכול אין לנו השפעה, לבין מוגבלות שהיא תוצר של החברה שמייצרת פרשנויות, סטיגמות, דעות קדומות ומחסומים. האמירה שנוצרת מתוך ההבחנה הזאת היא "אל תנסו לתקן אותי"."הבעיה היא בחברה".

אם נחזור לשאלה על המניע שלך. לאור הכתיבה האתנוגראפית שלך והפעילות במכון עד כמה המפגש עם היומיומי הוא מרכזי בניסיון שלך ללמוד ולהבין את החברה ואולי גם לשנותה?

אני מאוד מנסה ללמוד את ההתנהלות של המקום. אני סוג של אשת ביניים. אני יושבת במשרדים אבל אני לא חלק מההתנהלות היומיומית של מרכז היום. זה מקום שהוא מאוד אנתרופולוגי, חצי רגל בפנים, חצי רגל בחוץ. מצד אחד, אני יכולה לראות דברים שאחרים תופסים כטבעיים ומצד שני אני מנסה ללמוד את הפלא של המפגש האנושי שיש פה בחיבור בין אנשים שלאו דווקא קשורים לקבוצת השייכות הראשונית אחד של השני.

אחת הדרכים שאני פועלת בהן היא להכניס את המושגים למרכז היום ולראות כיצד האנשים מתחילים להמשיג את היום יום שלהם מתוך המושגים הללו. לא מזמן הקמנו בית מדרש שעוסק בטקסטים יהודיים עם חשיבה חברתית על מוגבלות. בית המדרש זוכה לתגובות חיוביות ובעיני זו דרך  מאוד נכונה להתחיל ולדבר  פה לימודי מוגבלות, מבלי לצבוע את זה בצורה מאוד ברורה כלימודי מוגבלות. לצד זאת, יתרון שיש לבית המדרש הוא באפשרות לפתח משהו ייחודי למקום שלנו ושלא קיים בעולם. בהקשר הזה החיבור היהדות הוא מפתח חשוב בביסוס ופיתוח התחום בארץ כך שהוא לא יבוסס רק על מה שמתרחש בחוץ. היהדות מכילה תכנים מעניינים בגלל המקום שמאפשר לפרש טקסטים בהקשרים נורא שונים. מהבחינה הזאת זה להיות במקום הזה שממציא עולם.

מהצד זה נראה שאת מאמצת את המקום של אשת הביניים כעמדה: את עוברת, רואה, מביאה את עצמך לתוך הסיטואציה, מעורבת בה ,אך גם יוצאת לחשוב אותה. במובן הזה אני רואה חיבור בין העבודה המחקרית שלך שהיא  עבודת שטח אוטואתנוגרפית ובפעילות שלך במכון והמפגש עם חיי היומיום של הנכות. את ממקמת את עצמך לא רק במקום שבו את חוקרת וחושבת את הדברים אלא גם במקום שאת יכולה להביא את עצמך במישור החוויתי. אפילו המקום של בית המדרש והרצון לבנות פה עיסוק בלימודי מוגבלות שהוא מחובר למקומיות הוא חלק מהעניין לדעתי. זה נדבך חשוב מבחינת תקשורת ויכולת לחשוב מתוך המקום שאת נמצאת בו ושעוד אנשים נמצאים בו, אך עם זאת זה לא  מתוך תפיסה סגורה והרמטית מאחר והבחירה היא במודל בית המדרש ולא מודל אחר שקיים ביהדות.

כשאת מדברת על זה אני ממש רואה חיבורים בין הנקודות, אני אוהבת את התמה. המקום של לראות מה קיים ומה יוצא ממנו, שדרך אגב זו לא תמיד משימה פשוטה, ולאו דווקא להיות במקום שמנסה לברוח מהקיים ולצבוע אותו באופן שלילי. בהמשך לכיוון הזה יש גם את העיסוק שלי באיך אני יכולה לחוות כאב ולהיות בו ולראות מה הוא מביא, או מכיוון אחר גם המיקום של  המכון בתוך בית נועם, בתוך המרכז יום שהוא לא בהכרח המרחב ההגיוני למכון. כתמה זה מאוד נחמד המקום הזה של  להתחבר למקום שבו כרגע משהו קורה. התיאוריות הגדולות, הפילוסופיות צומחות בסופו של דבר מאיזשהו גירויי שאתה חווה ביום יום. החיבור הזה ליום יום, לגוף, למוחשי, לרגשי הוא בעיני גורם מניע.

אני תוהה איך את  מצליחה לקיים את המקום בו את פועלת מבפנים, מתוך החוויה ועם זאת עדיין לשמור על איזשהו מרחק ביקורתי שמצליח לנהל דיאלוג?

באמת יש פה משהו מאוד מעניין. אם נחזור רגע למושג הזה של המקום ומיקום בתוך מקום. אז מצד אחד זה להיות מאוד בתוך הסיטואציה עם הגוף. ומצד אחד זה להיות מאוד מרוחק מהסיטואציה, מהמקום. מהגוף. זוהי חוויה של בו זמניות של להיות הכי בפנים ומצד שני של להיות הכי בחוץ. שמסתכלים עליי מבחוץ. אני הכי בפנים ואני הכי בחוץ. בהרבה מובנים, זה דומה לדואליות של המבט שדיברנו עליה בהתחלה ולכך שכשילד מסתכל עלי אני כבר הופכת להיות מי שמסתכל עלי מבחוץ בצורה מסוימת, כי פתאום אני רואה את עצמי דרכו. אבל מצד שני, אני מאוד חווה את עצמי באותה הנקודה, הרגש של הבושה והמחשבות  של "למה אתה מסתכל?", "שיפסיק להסתכל".

 תחום פעילות נוסף שלך הוא האמנות, כיצד התפיסה הזו באה לידי ביטויי שם? אם היא באה לידי ביטויי?

באמנות אנחנו עובדים עם הרבה דימויים של כאן ועכשיו, אבל במקביל יוצרים סוג של מרחק כי הדימויים האלה הם לא כפי שאנחנו רגילים לראות אותם. דוגמא לכך היא עבודת הווידאו "משחק הכיסאות" (נילי ברויאר, ואיטה טל- אור, 2004). אנחנו רגילים לחשוב על משחק הכיסאות, כמשחק ילדים. אין לנו סביבו יותר מדי מטען. כשאני מכניסה לשם שחקנים עם מוגבלות אני משנה את כל הסיטואציה. זה דימויי שהוא מוכר לך וכשאני מוסיפה לו רובד לא מוכר אני יוצרת  לך איזושהי חוויה של להיות במקום שאת לא מכירה אותו. מקום שהוא מוכר אבל הוא זר. בפעולה הזאת יוצרת מרווח שמתחילים לחשוב בתוכו. ואני רוצה אותך במרווח הזה. זה המרווח שבו אני הרבה פעמים נמצאת ומתניידת.

והאמנות, גם היא נמצאת במרווח הזה. דרך האמנות אני מנסה לגרום לאנשים לחשוב את מה שהם חשבו שהם מכירים בצורה אחרת. המטען שיש מסביב לנכות בעיני מאפשר המון עוררות בקרב הקהל. אחד המכשולים סביב הנכות הוא שיש לנו המשגה בעייתית שהיא הרמטית. אני רוצה להפוך אותה ליותר ויזואלית. פחות שקופה. שתביני שיש פה סוג של סימון ושהוא לא ההכרח היחיד ושתתחילי לחשוב על זה.

במידה רבה מה שהילדים עוברים כשהם מסתכלים עלי, זה תהליך שאמנות יוצרת. אמנות טובה, שמערערת על מושגים יומיומיים. הילדים שואלים אותי: "את ילדה או אמא?". עכשיו, אני לא זה ולא זה. אני לא אמא ולא ילדה, ואני כן בגובה שלהם אבל הם רואים שאני לא בגיל שלהם וזה מערער ושובר אותם. במקום הזה הם נמצאים במצב של "בין לבין", במרווח בין הדימוי המוכר והלא מוכר. במידה מסוימת אנחנו נמצאים ב"בין לבין"  ביחד. האמנות מבחינתי היא המקום שיוצר את  זה, רק אם יותר פוטנציאל לדיאלוג. מבחינתי זו באמת דרך לשינויי חברתי.

האמנות, כמו התיאוריה, עבורי, היא אחד הכלים להתחיל ולהתעמת עם המשגה קיימת. לשבור ולזהם אותה. שפתאום המושג ההרמטי שהיה לך קודם יתלכלך. מה שאמור להיות רע, פתאום יהפוך להיות טוב.

אנחנו התחלנו את השיחה בהתייחס למבט, ואני חושבת שהמבט הקליני- הרפואי, הוא מאוד מרכזי בניסיון להבין את מה שאת עושה.

אז קודם כל כשאנחנו מדברים על ההמשגה הקיימת, אז הרפואה היא הממשיגה העיקרית. שאני ניסיתי לענות לילדים למה אני קטנה אני הלכתי לתחום של הגנטיקה. זה לא אמר להם כלום. אבל מבחינתי זה היה קרש הצלה שניסיתי להשתמש בו. והתגלה כלא אפקטיבי.

את חושבת שהשאלה: "למה את קטנה?" היא משנה? שהתשובה משנה? בכלל,  למה אני כמו שאני?

היום אני כבר לא חושבת שזה משנה בהכרח. אני מנסה גם להיות במקום שלא ייתן את התשובה, שלא ייתן את ההצדקה, שלא ישחק את המשחק הזה. המקום הראשון שאתה בעיקר רוצה לתת בו תשובה הוא במפגש עם ילדים, בעיקר כשהם תקשורתיים. הם לא מאיימים עלי .הם פשוט רוצים תשובה. אז הרצון הוא לתת להם אותה. לפתור להם את הבעיה, וניסיתי. ניסיתי לתת להם את התשובה הגנטית שאני קיבלתי. או שלי הספיקה ושהפכה לתשובה המרכזית. לא היתה עוד תשובה. לא היו עוד אופציות, וזה לא עזר. זה לא סיפק את הסחורה, וטוב שכך. אולי אחד היתרונות של ההמשגה שלא עובדת הוא שאפשר לחזור ולהתנגד לה. למצוא את הרווחים שלה. למצוא את הרווח והמקום שיזהם את השיח הרפואי. המבט הרפואי.

 את משתמשת במושג "זיהום השיח הרפואי"?  

כן. בשיחה שקיימתי עם יובל סער לקראת האירוע בבית העיר, הוא שאל אותי אם זה יהיה מספיק  עבורי אם יהיו דימויים של גופים נוספים במרחב הציבורי? עניתי שלא. אני רוצה לזהם את הגוף האידיאלי, להתעמת עם המקום שכבר יש בו את הכוח. לא רק ליצור כוח לעוד אלטרנטיבות כי המרווח קיים. ההיררכיה שם.

 ההגדרות והתרגומים  ל "disability" משתנות. יש שיבחרו להשתמש בעברית במילה "נכות" ויש  שב"מוגבלות". זוהי בחירה מאחר וכל מילה נושאת מטען אחר. כשאת שואלת  בהרצאות  באנגלית"Am I disable?", כיצד תתרגמי זאת  מול קהל  דובר עברית?

אנחנו כל הזמן בדיונים על השפה. אני מאמצת את המושג נכה ושואלת: "האם אני נכה"? כשאני מרצה יש אנשים בקהל שאומרים: השאלה לא נוחה לי. תנסחי את זה אחרת. ואז אני שואלת אותם: "אם הייתי מנסחת את השאלה אחרת ואומרת: האם אני אדם עם מוגבלות, האם זה היה  לכם  קל יותר?" ואז אם הם עונים לי שכן,  אני יודעת שזה לא הניסוח הנכון.

אני לא רוצה שזה יהיה קל. אני רוצה שזה יישאר במקום הטעון ושנתחיל לפרק את זה. שהם אומרים לי "את כן אדם עם מגבלה, אבל את לאו דווקא נכה" הם משאירים לי את המגבלה כמקום אובייקטיבי. נקי.לא רוצה שיהיה נקי.

Michel Groisman מעביר

במופע ( Transferencia (Transference מישל גרויסמן, אמן מיצג ברזילאי, מאתגר ובוחן את  תנועתיות וסיבולת הגוף היחיד. באמצעות מכשיר שהמציא מחוברים נרות לגוף האמן בעזרת רצועות עור וצינוריות. בפעולה רציפה של תנועה איטית באופן מוקצן הנרות מוצתים וכבים כחלק מטקס קבוע של אש ונשימה.

 

מישל גרויסמן, Transference

 

Biocouture וארון הבגדים של מחר

סוזן לי, מעצבת אופנה, מחברת הספר Fashionong the Future: Tomorrow's Wardrobe משתפת פעולה עם מדענים ומגדלת תרביות חיידקים במעבדה בכדי לייצר בגדים. התהליך מתחיל כמיטב מסורת ה- "five o'clock tea" הבריטי עם  תמצית תה וסוכר, ממשיך באמבטיות בהן גדלות התרביות עד ליצירת היריעות המהוות את הבסיס לבגדים של לי.

 

 

ראיון עם דניאל פאלילו

קלודט זורע מראיינת את האמנים המציגים בתערוכה Borderline

מהיכן אתה? איפה אתה גר?

הלסינקי, פינלנד.

מתי ומדוע התחלת לעצב, ליצור?

בהתחלה למדתי ציור ואמנות. איכשהו סיימתי באופנה. אף פעם לא הייתי הטיפוס שנהנה ללמוד, ומצאתי את עצמי ברוב המקרים לומד מאוד קשה בגלל ההיבט התחרותי. כך שלבסוף הפסקתי ללמוד די מהר.

אחרי זה מצאתי את עצמי עושה "מיני קולוקציה". מכרתי אותה ואחרי כמה זמן  פתאום הבנתי שאני עושה שתי קולקציות בשנה.

כיצד התחלת לגלות עניין באופנה, אמנות?

בתקופת התיכון היו לי שני חברים שהיו ממש בעניין של אופנה. הם היו קונים מגזינים של אופנה ובגדים מגניבים. הם עוררו בי השראה להיכנס לאופנה. האזנו ל"אואייזיס" והעתקנו את הסגנון שלהם. האמנות הגיעה בשלב מאוחר יותר כשהתחלתי לראות את החברה הראשונה שלי שהיתה ממש בעניין של אמנות אז, ועושה אמנות גם היום. אני מניח שהיא עוררה בי את ההשראה לעשות זאת. מעולם לא הייתי בעניין של אמנות לפני כן. כשהייתי ילד מעולם לא ציירתי או עשיתי משהו שקרוב לזה. תמיד הייתי הכי גרוע בדברים האלה. בת הזוג שלי עודדה אותי לצייר ולפנות לבית הספר לאמנות.  

קולקצית אביב/ קייץ 2012

 כיצד אתה מתאר את העבודה שלך?

אני לא יודע. אני עושה את מה שאני אוהב ברגע נתון. אני לא יודע איך לתאר את זה.

היכן אתה מחפש השראה?

בסביבה הקרובה לי. אופן העבודה שלי כיום הוא כמו יומן. אני עושה מה שאני רואה. אני מנסה להלך מסביב ולראות דברים שמעוררים בי השראה. נכון לעכשו, אני בעניין של כדורגל, סרטים מצויירים, אולד פאנק, סקייט פאנק וחניות טי- שירטס של מטאל.

Tuamas Laitnen, Rising, 2010

 שם הקולקציה שלך"never mind"  – מה הכוונה שלך בבחירה זו?

כשהייתי צעיר יותר הייתי ממש בעניין של NIRVANA. התחלתי להאזין להם שוב.

מה מלהיב אותך בחיים?

האידיאלי עבורי הוא רכיבה באופנוע. לצערי, אני לא יכול לעשות זאת בחורף בגלל השלג.

 

כיצד אתה מתאר את עבודתך בכלליות, ובאופן ספציפי יותר את הקולקציה שאתה מציג בבית העיר?

הקולקציה היא בהשראת התקופה ששהיתי באמריקה, מגיבורי המוזיקה שלי מגיל ההתבגרות, וחוויות היום- יום שלי: כדורגל של שבת בערב, קריקטורות של ראשון בבוקר ועוד.

בשלב זה פאלילו בוחר להביא דברים שנאמרו עליו ועל עבודתו:

בעולם משלו, פאלילו נוטה למפלצתי ולסימבולי. פאלילו נותר בגבולות החתימה האסתטית שלו- היכן שהפרופורציות הענקיות פוגשות מבנים תלת מימדיים וגרפיקה מורבידית. העיצובים החדשים לוקחים את עבודות הטלאים והגזרות המסחריות לרמה אחרת, מותחים את הצורה והגודל. ולא משנה הצבעוניות של צבעי הבסיס – ההומור השחור נותר.

לאתר של דניאל פאלילו לחצו כאן    

 

היום כן מחר לא

בית העיר ממליץ על התערוכה The Gatewatcher

גיל יפמן

את טקסט התערוכה  Gatewatcher פותחת האוצרת רונית עדן בהתייחסות לרומן אורלנדו של וירג'יניה וולף. ברומן, בגיל 30, אורלנדו, שהיה בחור כל חייו, מתעורר לאחר שבוע שלם של שינה כאישה. במהלך מסע החזרה לבית באנגליה, מנסה אורלנדו להתמודד עם המצב החדש. היא מנסה להבין מהן החסרונות ובעיקר מהן היתרונות של להיות אישה. אורלנדו נותרת אישה, אבל מדי פעם היא בוחרת "לחזור" למגדר הקודם שלה, להתלבש כגבר ולצאת לחוות מחדש את היתרונות של המין האחר.

סיליה טונג

 בקבוצת העבודות המוצגות בתערוכה  Gatewatcher האמנים "מבקרים" את המין האחר. הם מאתגרים או חוצים את הקווים המקובלים והמסורתיים של ההשתייכות המגדרית בין אם בעיסוק בשאלות של מה אישה אמורה לעשות, איך גבר צריך להתנהג, או מהו קוד הלבוש או שפת הגוף הולמים כל מין. האמנים מפעילים נושאים אלה במטרה לערער את גבולות ההגדרה המינית, בין אם קווים אלה אכן קיימים ועל המקומות בהם הם רשומים. בין האמנים המציגים בתערוכה:  מירית כהן- כספי, גיל יפמן, רפאת חטאב ואיתמר גלבוע . האוצרת רונית עדן כותבת כי לעומת חששות קיומיות אחרות הגבולות המגדריים אינן זוכים לקדימות. ובכל זאת נראה כי סוגיה זו נוגעת בשאלות שלמוסר, דת וחוק – שהינן בעלות השלכות חברתיות ותרבותיות על חיי היומיום שלנו.

  

איתמר גלבוע

רפאת חטאב

התערוכה מוצגת באמסטרדם במסגרת אירועי הזכרון של ה -4 וה-5 במאי שמטרתם לחקור את תחושת הסיסמא בחברה השואפת לחופש, סובלנות, ובמיוחד לברר מהי המשמעות של כך בזמנים של תהפוכות חברתיות בני- זמננו.

  אודות התערוכה לחצו כאן

 

 

 

היום כן מחר לא

מגזין HUSK  ממליץ  ‘I want muscle’.

מה קורה כשעולם האופנה הקיצוני פוגש  את העולם  הקיצוני יותר של פיתוח הגוף? מגזין  HUSK ממליץ על סרט האופנה ‘I want muscle’.

 

תיאור של מפתחי הגוף הוא בדרך כלל נטול דמיון ובעל קונוטציה שלילית. עולם האופנה נתפס כעולם מפתה אסתטית בעוד שהגוף (שלמעשה הוא המקום ממנו האופנה התחילה) במצביו הקיצוניים יכול להיתפס כמכוער מדי. יש צורך במבט עמוק יותר בכדי להבין את היופי והמשמעות שמאחורי המראה. ‘I want muscle' – סרט אופנה שגורם להסתכל על הגוף יותר מפעם אחת.

לאתרHUSK לחצו כאן

 

 

ראיון עם בארט הס

קלודט זורע מראיינת את האמנים המציגים בתערוכה Borderline

בארט הס

מהיכן אתה במקור? היכן אתה חי כיום?

נולדתי בגלדקופ (Geldrop). כיום חי באיינדהובן (הולנד).

מתי ומדוע התחלת לעצב, ליצור?

התחלתי ליצור כילד. אך בעיקר במהלך הלימודים באקדמיה לעיצוב איינדהובן.

כיצד התחלת לגלות עניין באופנה, אמנות?

השראה: הגוף האנושי, לימודי חומרים.

Mutants, 2011

כיצד אתה מתאר את עבודתך?

אני משתמש בחומרים חדשים וקיימים באופן חדשני. אני מחבר בין עולמות שונים: אופנה , טקסטיל, עיצוב המוצר וארכיטקטורה ומשלב בין טכנולוגיה מתקדמת ותקשורתיות על מנת להגיע ל"ביצוע" השלם ביותר.

היכן אתה מחפש השראה?

בכל מקום. לעיתים בסופרמרקט.

ספר לנו על "ECHO" ו "STRP".

העבודות שלי הן יותר מעיצובים: הן חורגות מאומנות עיצוב הטקסטיל, מאחר ואני בוחר להרחיב אותם באמצעות מדיה אחרים, כגון צילום, וידאו ואנימציה.

הכותרת של העבודות שלך  "ECHO" ו "STRP Mutants" – למה התכוונת בכך?

הכותרת STARP היא שם הפסטיבל בו הוצג הפרוייקט לראשונה. לפרוייקט קראתי Mutants (מוטנטים). המוטנטים עלו מתוך רעיון הטרנספורמציה. הם מציגים ומדמים את התנועתיות  והגבולות המשתנים באופן תמידי בין מגוון תחומים: אמנות, מוזיקה וטכנולוגיה.

ECHO: הוידאו עשויי מרצועות פשוטות של פלסטיק כחול. בשלב שאחרי, יצרתי את צליל ההד של חתיכת הפלסטיק.

 

 

אודות בארט הס

בארט הס בוחן מספר תחומים בעוד הוא משלב בין חקר חומרים, אנימציה וצילום. לבארט יש כתב יד מאוד אישי בעל חותם משלו. בעיצובים שלו הוא מסוגל לעשות שימוש בחומרים קיימים וחדשים בדרך מאוד חדשנית, ונראה שבכך הוא מצליח להתחבר לעולמות חדשים. עבודתו ברמה בינלאומית, הוא מוצא ויוצר לה במה משל עצמו ומבצע שיתופי פעולה עם אמנים ומוסדות בעלי שם כגון: ליידי גאגא, Palais de Tokyo שבפאריס, מעצבת האופנה איריס ואן הֱרפֶן, והצלם ניק נייט. בזכות עבודתו זכה בארט למעמד עצמאי בעולם האופנה.

 פרוייקטים נבחרים:

2011 . Lady Gaga, artist stylist, video,New York(USA)2011 . Maharam, upholstery,New York(USA)2011 . Iris van Herpen, textiles, Arhnem (NL)2010 . Lady Gaga, artsist for album booklet London (UK)2010 . Vogue, artist stylist,New York(USA)2010 . Rhur 2010, GastGeber, artist in residence, Oberhausen (D)2010 . AnOtherMagazine, artist stylist, London (UK)2010 . Ann Sofie Back, textiles, Stockholm (SW)2010 . Anne-Claire Petit, animation, Amsterdam (NL)2010 . Ecdysis, series of textiles,AudaxTextielMuseum, Tilburg (NL)Publication(selected):2010 . Vogue, Blow Up (USA)2010 . AnotherMan Magazine (UK)2010 . Die Zeit, interview (D)2010 . SHOWstudio, Stabalise Motion 2, Fashion Film (UK)2009 . Frame, Party People, Stuck on you, interview (FR)2008 . Dazed and Confused, interview (RU)2008 . PIG, nr. 64, Futuro Anterioire, interview (IT)2008 . Nico, Thank god it’s friday, interview (FR)2008 . Textiel Plus, nr 203, onnatuurlijk bont, interview (NL)2008 . SHOWstudio, Skin King, Fashion Film (UK)Group exhibitions (selected):2011 . Indigo Blue, Bensimon Gallery, Paris (FR)2010 . Fashion Carousel, Palais de Tokyo, Paris (FR)2010 . Fashion Carousel, Centre Georges Pompidou,Paris(FR)2010 . Museo de Bellas Artes, Caracas (VE)2010 . Design Biennale Saint Etienne, Saint Etienne, (FR)2009 . Freeze! , International Medtech Art Show,Taipei(TW)2009 . Dutch Invertuals,NoordBrabantsMuseum, Den Bosch (NL)2008 . Dichter op de huid,FortAsperen, Asperen (NL)2008 . Family of Form, Instituut Neerlandais,Paris, (FR)

קרדיט: בארט הס ו-  Heyheyheyעבור strp.nl.

הראיון תורגם מאנגלית

לאתר של בארט הס לחצו כאן

ספריית בית העיר ממליצה על ספרה של שרה שבוט כהן הגוף הגרוטסקי

רק הגוף יכול לאפשר לסובייקט ל"התערבב" עם העולם, "להתמזג" עימו…

התערוכה BorderLine מבקשת לבחון פנים שונות של הגוף האנושי. האמנים המציגים בתערוכה מפרקים את  צורתו המוכרת של גוף האדם, מותחים את גבולות הגוף הפיזי והמנטאלי, ובוחנים את האזורים שמעבר לו. האמנים משתתפים בניסוי הבוחן טרנספורמציות גופניות, כשכל אחד מהם בוחן את גבולות הגוף בדרכו. אחד ממקורות התוכן וההשראה שמלווים אותנו בתערוכה  ובערבי התוכן הוא ספרה של שרה שבוט כהן הגוף הגרוטסקי הלוקח חלק בניסיון העכשווי להחזיר את הגוף החי, הבשרי למרכז הזיקה הפילוסופית.

Bart Hess, Echo, 2011

ההיברידים ה"טרנס- קטגורים" מביעים בלבול, חוסר יציבות; הם נראים כ"מלאי משמעויות" אך אטומים, "צועקים לפענוח, לפרשנות, מבקשים שנוציא אותם מהאבסורדיות שלהם שנהפוך אותם לשלמים". ההיברדי הוא מקור לידיעה חדשה. האסוציאציות ה"מוזרות" שהוא מציע מעמידות בסימן שאלה את נכונותן ובלעדיותן של הדרכים בהן אנו תופסים, מכירים ומציגים את העולם. דרך אסוציאציות חדשות נפתחים בפנינו עולמות חדשים, מתגלים בפנינו האופנים השונים שבהם ניתן להציג מציאות, מעבר לאופנים המקובעים אשר אליהם אנו רגילים, דרכם אנו חושבים.

המשך…

בין הומור לאקסטרווגנזה ואימה – דניאל פאלילו מגיע לתל אביב

לרגל פתיחת תערוכה של עבודותיו בתל אביב מספר המעצב הפיני איך יוצרים יומן אישי באמצעות פריטי לבוש, ומדוע אינו מצטער על התפנית המקצועית שנאלץ לעשות

הבגד הראשון שדניאלו פאלילו עיצב היה סוודר שחור גדול ממדים עם ברדס בגבו. זה היה בתחילת העשור הקודם, פאלילו היה אז סטודנט במחלקה לאופנה באוניברסיטה לאמנות ולעיצוב בהלסינקי, והוא נוצר במסגרת תרגיל שהנחיותיו היו לעצב בגד שמשקף את אישיות יוצרו בצורה הטובה ביותר.

"זה היה פריט מאוד בסיסי, אבל היתה לו צללית גדולה והוא היה עשוי צמר", הוא אומר כעת בשיחת וידיאו מביתו שבהלסינקי. "שחור הוא צבע שאני אוהב במיוחד, ופינלנד היא מקום חשוך". ייתכן שהקדרות שאפיינה את הסוודר נבעה גם מהאכזבה שחש באותה העת מכך שנאלץ לפרוש מהמחלקה לאמנות בעקבות אלרגיה שפיתח לטרפנטין. פאלילו, כיום בן 31, התמחה אז בציור, וחדל להגיע ללימודים לאחר שאובחנה אצלו רגישות לנוזל המשמש לדילול צבעי שמן. כשהוא מדבר על זה כעת הוא אינו נשמע מאוכזב מדי מהתפנית המקצועית שנאלץ לעשות.

תשובותיו לקוניות באופן כללי ("אנחנו בפינלנד לא אוהבים לדבר יותר מדי", הוא מציין בפתח השיחה). הן מפתיעות מעט על רקע הבגדים האקספרסיביים שהוא מעצב בשש השנים האחרונות – פריטים בגזרות גדולות ורחבות, בקשת גוונים בסיסית של כחול, אדום, צהוב, שחור ולבן, המשלבים גרפיקה הומוריסטית-מורבידית, תלת-ממדית בחלקה, ועולם דימויים סוער שמורכב בין השאר מסמלים של תתי-תרבויות וייצוגים של תרבות פופ ונעורים או כדורגל.

צילום: נעה יפה

 ….

ביום ראשון הקרוב יציג  דניאל פאלילו את "Nevermind" , קולקצית אביב- קיץ 2012 בתצוגת אופנה במוזיאון "בית העיר" בתל אביב, במסגרת התערוכה "BorderLine/גבולי". בתום ערב הפתיחה החגיגי, הבגדים יוצגו בחלל המוזיאון מעל גבי דחלילים שייבנו מפיסות עץ ופלסטיק וגולגולות.

קלודט זורע, המנהלת האמנותית של "שנה של אופנה" (סדרת תערוכות המשלבות עבודות של יוצרים מתחומי האופנה והאמנות, שנפתחה בנובמבר אשתקד ושתימשך עד לאוקטובר הקרוב במוזיאון "בית העיר"), מספרת שמוצאו של פאלילו היה חלק מהעניין שגילתה בעבודתו. "אנחנו בדרך כלל לא נחשפים למה שקורה שם מבחינה אופנתית", היא אומרת. "אני אוהבת מאוד את סגנון העבודה שלו על חולצת הטי, ואת האופן העקבי שבו הוא עובד על הפריט הבסיסי הזה. הוא משתמש במידה הכי גדולה שקיימת, XXL, ומשתמש בבגד כמו בקנווס, למעשה. יש לא מעט מעצבים שמתעסקים בדימויים מודפסים על חולצות טי, אבל מה שמייחד את פאלילו הוא ההתייחסות לגוף – גם חוסר ההפרדה בין נשים לגברים, גם המידה הגדולה, וגם היצירה של גרפיקה בתלת-ממד שמרחיבה את גבולות הגוף. כל הדימויים שהוא משלב נוצרים מפיסות בד קטנטנות שהוא גוזר ומחבר בטכניקת טלאים דקדקנית מאוד. לי באופן אישי זה מזכיר מסורות של תפירה עילית, ומי שמבין בתפירה יכול לזהות את המורכבות של התהליך".

כתבתו של שחר אטואן, גלריה, הארץ, פורסם ב-  23.03.2012 

לכתבה המלאה כאן

 

 

BNEI YEHUDA On Fire

 באירוע הפתיחה של התערוכה Borderline ב-25.3.12 תתקיים הקרנה הבכורה של  הסרט "אש בבני יהודה". 

עבודת וידאו, תוצר של שיתוף פעולה בין מוזיאון בית העיר, המעצב דניאל פאלילו, קבוצת הכדורגל "בני יהודה" והבמאי מתן גוגנהיים. פאלילו – אוהד כדורגל מושבע ושחקן חובב – עיצב קולקציית מדים ייחודית לקבוצת בני יהודה, המתבססת על צבעיה וסמליה.

בעבודת הוידאו נראים כוכבי הקבוצה בעת משחק באצטדיון הבית שלהם בשכונת התקווה, נלחמים באויבים בלתי נראים בעוד  סכנת 'הכדור המתפוצץ' מרחפת מעל ראשם.

 הסרט בוחן את תרבות הכדורגל כתופעה אופנתית, בעלת קודים אסתטיים ברורים, תוך התייחסות למוטיבים שבטיים ופולחניים, ומעלה שאלות על תפקידם של מדים בבניית זהות קבוצתית.

תמונות מיום הצילומים:

בני יהודה מדגמנים פאלילו

 

פיני בלילי ביום הצילומים

 

 

צילום: חיים יפים

מדוע האמנית שירין נשת מקבלת כל כך הרבה ההשראה מנשים איראניות?

האמנית האירנית שירין נשת חולקת את סיפורה האישי והאתגר שלה כאישה אמנית איראנית החיה בגלות. לדבריה, המסע שלה כאמנית התחיל ממקום אישי כששבה לאיראן אחרי פרידה של שתים עשרה שנים לעידן שאחרי המהפכה האסלאמית של 1979. בזמן שנשת נעדרה המהפכה האסלאמית שהתחוללה המירה את המדינה לחלוטין מהתרבות הפרסית לתרבות אסלאמית. נשת שבה לאירן- לביתה, בעיקר בכדי להתחבר למשפחה מהמקום החדש שבו מצאה את מקומה בחברה.
 

עם החזרה לאיראן, בעודה ניצבת בפני התלבטויות אישיות, החלה נשת להתעניין בלמידת המהפכה האסלאמית והאופן בו היא שינתה את חיי הנשים האיראניות. עניין אותה במיוחד האופן בו הנשים האיראניות גילמו את השינוי הפוליטי מבחינה היסטורית. כך, נשת מציעה כי במידה מסוימת על ידי למידת האישה, ניתן לראות את המבנה והאידיאולוגיה של המדינה על תהפוכותיה. 
 
בעבודותיה שירין נשת בוחנת את המהפכות והשינויים שעברה החברה האיראנית על ידי בחינת הנשים האיראניות, בין אם לאור הרומן "נשים ללא גברים" שנכתב על ידי הסופרת האיראנית שהרנוש פרספור בשנות ה- 50, המהפכה האסלאמית ב- 1979 ועד לגל המחאות של התנועה הירוקה בקיץ 2009 ולנוכחות הנשים בו.    
 
מסיבות רבות הנאום שנשאה האמנית רלוונטי יותר מתמיד לישראל, תל אביב 2012- לצפיה בהרצאה לחצו כאן

 

תודה על לילה של טוב טעם ערבי בבית העיר

בערב יום שלישי ה- 28.2 התקיים בבית העיר ערב "טעם ערבי" –  המפגש האחרון בסדרת האירועים של תערוכת inSALLAM inSHALLOM בעריכת אייל שגיא ביזאוי וצוות האוצרות של בית העיר: רות גרון, רועי חפץ, עירית לנציאנו ראשון וימית שמעון.

לגלריית תמונות נוספות מהערב לחצו כאן

בערב דיברו, התקוטטו, צחקו ורקדו ביחד: אורנה בן דור, חברי ליין "אריסה", להקת אפרח יפו, אורטל בן דיין, כאמיל שאהין, ג'ורג' זעיד, יארה משעור, צפיה דגני, פטמה מחמיד וצמד ה"קריסטל בייבס" – חיים ויטלי כהן, סימה  גוטמן ורקדנית הבטן אלה גרינבויים.

 רצינו להודות לכל המשתתפים שלקחו חלק בערב ולחנויות שהשאילו לנו בגדים ואביזרים לתצוגת האופנה:

 בוטיק "אמור" בכיכר המדינה – על השמלות

 Take 6 Design ברחוב אלנבי – על השמלה

אורנה שאול מבוטיק VANITY ברחוב גאולה – על  הנעליים

למעצבי האופנה, כאמיל שאהין וג'ורג' זאיד  – על השמלות בעיצובם

לפטמה מחמיד שהשאילה לנו שמלות מן האוסף הפרטי שלה

לנטלי יצחקוב על הסטיילינג,

ולמעיין נטעלי סמולר על צילום הערב.

תודה לכל מי שבא והשתתף, להתראות בפתיחת התערוכה הבאה בבית העיר, פרטים בקרוב…

 

ראיון עם יארא משעור עורכת המגזין לילכ לקראת האירוע טעם ערבי בבית העיר

היא נוצרייה ערבייה בת 38 מנצרת, ולא מתכננת חתונה או ילדים; היא עורכת את מגזין הנשים הפופולרי במגזר, שמתגאה בשערים נוטפי סקס. אחרי שחוללה סערה סביב הבידוק הבטחוני של אל על, יארא משעור פונה למאבק במותגי אופנה ישראליים שמתעלמים מפלח שלם באוכלוסייה. טעם ערבי? הצחקתם אותה

מאת איתי יעקב, פורסם ב  – X net ב – 23.2.12 

יארא משעור

לכתבה המלאה כאן

טיפ טיפוח עם חיים ויטלי כהן

ספר על עצמך

עזבתי את באר שבע לפני 13 שנה ובאר שבע מעולם לא עזבה אותי. תל אביב עזרה לי להפוך לגננת ביום ומוזיקאי ודי ג'יי בלילה. קוקטייל אקזוטי כזה, של ריח חיתולים ועשן מסיבות, לא תטעמו בשום מקום.

מה יפה בעינייך?

החלון שלי : פנורמת הרשע-פשע המרהיבה על העיר, ממגדל הבנק הבינלאומי השטוח ועד התחנה המרכזית הישנה, התמונה של אמי ("אתה כל כך דומה לה") ביום חתונתה שתלויה עליו, המיני כדור-דיסקו שתלוי מעליה ועושה לי שיגועים של אור כשאני עובד על מוזיקה. יפה שאני לא רשע ו/או פושע ובכל זאת יש לי כזה חלון!

האם אתה אוהב את הגוף שלך?

איך אני יכול שלא לאהוב אותו? למעשה, אין לי ברירה. מזה 34 שנים הוא נותן לי כל מה שאני צריך והוא מקבל ממני כל מה שהוא רוצה. טוב, למעט גיל ההתבגרות, שנאתי אותו אז, ולא רק אני.

באיזה איבר בגוף אתה עושה הכי הרבה שימוש ?

הלב. כל היממה הוא שואב, לוקח, אוהב, משתוקק, דופק ומוציא. גם המוח משמש אותי לעיתים תכופות אבל לא כמו הלב.

יוחאי מטוס " I love city hall"

מה אתה אוהב לחשוף בגוף, ומה להסתיר?

אני מעדיף מראש לחשוף רק טפח אחד, כדי לא לגלות טפחיים חשופים אחר כך. המצח שלי קצת גבוהה לטעמי. מצאתי דרך מיוחדת להסתיר את חלקה בעזרת שיער מהראש, אפילו המצאתי לזה שם – "השקעה".

איזה איבר הייתי מוסיף או מוריד מהגוף?

הייתי מוסיף קרן למצח. כך אהפוך מסתם יצור מוזר ליצור מהאגדות, ובדרך אף אגשים את חלומן של כמה ילדות. נדמה לי שקרן כזו הייתה מסיטה את תשומת הלב מהמצח הגבוהה.

תן לנו טיפ לטיפוח:

טיפ אחד לאנטי-אייג'ינג זול ויעיל: אם אתם זכרי אדם – תשהו יותר במחיצת ילדים, אם אתן נקבות אדם – תתרחקו מהם כמו מאש. אם אתם חד קרן, אז תיזהרו מילדות חולמניות וציידי טאלנטים …

טיפ שני להרמת גבות: לק בצבעים שונים על הציפורניים. ניתוח להרמת גבות.

טיפ שלישי לאחיזת עיניים: קונסילר! 

יהודה קיסר, "סוד המזלות", כיתת אמן
חיים ויטלי כהן יופיע יחד עם שותפתו לצמד " קריסטל בייבס", סימה גוטמן ביום שלישי הקרוב באירוע בבית העיר "טעם ערבי"

המלכה הבלתי מעורערת של הטעם הערבי – דונטלה ורסאצה

דונטלה בדיוקן עצמי

לקראת יום שלישי הבא, ה 28.2, הערב האחרון עם עורך התוכן, איל שגיא ביזאוי, בתערוכה inSALLAM inSHALLOM, שיעסוק במושג "טעם ערבי", בחרנו לחשוף את המלכה, האחת והיחידה, של "הטעם הערבי", דונטלה ורסאצ'ה.

דונטלה נולדה ברג'ו די קליבריה, איטליה שם גדלה עם אחייה ג'אני וסנטו. אמם הייתה תופרת והיא בילתה זמן רב בעזרה לאמה בעבודות התפירה. מצבם הכלכלי של המשפחה היה קשה מאוד, ולימים החברה שהקימו האחים לבית ורסאצ'ה, בראשותו של האח הגדול והמעצב הבכיר, ג'אני, הוערכה בשנת הירצחו בכמיליארד דולר.מאז הירצחו של אחיה  ממלאת דונטלה את מקומו כמעצבת ראשית , וממשיכה את דרכו ואת סגנונו המיוחד.

קיבצנו עבורכם מטעמי דונטלה מסוכרים, תהנו…

ויוה לה דונטלה!
 
פרטים נוספים על האירוע "טעם ערבי"

דיזנגוף פינת אבו מלחם

בותינה אבו מלחם, אמנית מהכפר עררה, מציגה בבית העיר את סדרת העבודות "המחט ניצחה את התופר", בה היא מציגה בגדים מטופלים ברקמה, סיכות ושעווה. אבו מלחם משלבת בעבודותיה פרקטיקות ומוטיבים שונים: מחטים וסיכות אותן היא נועצת על גבי הבד, רקמה פלסטינית כפרית, פתגמים ומשלים אסלאמיים, כשבסוף תהליך היצירה היא טובלת את הבגד בשעווה חמה. השעווה המתקררת, מתקשה ומקבעת את הבגד. באופן זה, מציגה אבו מלחם בגדים המאבדים את הפונקציונאליות שלהם נוכח הפעולה האמנותית.

הפעולה החותמת את תהליך היצירה רבת משמעות, שכן בטבילת הבגדים בשעווה מאגדת אבו מלחם את המוטיבים ומשמרת אותם יחדיו. במובן זה, עבודותיה עוסקות בנושא השימור. לאור זה, הבחירה בשעווה מעניינת שכן מחד השעווה מקבעת ומשמרת, ומאידך היא עלולה להישבר, להתפורר ובאפשרותה להימס עם שינויי הטמפרטורה. מכאן, אני מציעה לראות בעבודות כמבטאות תפיסה מורכבת של מעשה השימור המצביעה על הצורך ואף הרצון לשמר פרטים וסמלים מהעבר, ועם זאת מכירה במימדים הזמניים שבשימור.

ביטויי מרכזי בעיסוק בסוגיית השימור בעבודות הוא בשימוש ובשימור הרקמה הפלסטינית. אבו מלחם מספרת שהיא יוצרת מתוך הכפר והסביבה הקרובה לה, וכי לרקמה הכפרית הנעלמת ואוזלת מקום חשוב בתרבות הפלסטינית. בנוסף, בעבודות מצוטטים פתגמים מוכרים מהמסורת הערבית המצביעים גם הם על הקשר למסורת וחשיבותה בכינון הזהות. כך, לצד המשפט "סבתא מייפה את עיניה ברקמה כאילו שמושכת צבע כחול על עיניה", מצוטט הפתגם "מי שאין לו שורשים ימות מצער"- משפט המבטא את הצורך בשורשים ובמסורת, ובו בעת מזהיר ממה שעלול לקרות למי שאיבד את הזיקה לשורשיו.

 

בין הפתגמים שאבו מלחם מצטטת מופיע הפתגם "הצדק כמו פקק, אינו טובע". משפט זה מטעין את העבודות באופן נוסף ומתכתב עם מוטיב המחטים והסיכות המצביעות על מימד הכאב והסבל לא רק באובדן הרקמה והתרבות הכפרית מסורתית, אלא גם באובדן האדמה והבית. עם זאת, לצד הפציעה והכאב המחט היא גם זו שתופרת, מחברת ואולי אף מסמנת את האפשרות לאיחויי ולהחלמה הפוטנציאלית. ובכל זאת, אבו מלחם אינה משמרת רק את הגאווה והיפה שבמסורת, אלא גם את השבר, הקרע והכאב.

הצבת העבודות, בבית העיר, בסמוך ללשכת ראש העיר הראשון מאיר דיזנגוף, שעברה שימור ושיחזור, יוצרת מפגש מעניין. הן הלשכה והן העבודות עוסקות בשימור ובזיכרון של מורשת ומסורת – כל אחת בדרכה היא. הלשכה, על ידי שימור ושיחזור, ממסדית, בעלת אופי ייצוגי- לאומי-קולקטיבי, מבטאת את גאון תחיית התרבות העברית, עירוניות ומודרניות. לצידה, עבודות האמנות בעלות אופי אישי יותר, אולי אף נשי, משמרות את הרקמה והמסורת הפלסטינית הכפרית בגאווה אך עם זאת מביעות כאב על היעלמותה.

עם הקיפאון, הקיבוע ועצירת הזמן בלשכה או במפגש עם העבודות, מתבקשת גם ההשהיה של הדעות והאמונות שלנו. ראשית, אנו פוגשים בצורך ובניסיון לשימור בקרב בת העם הפלסטיני. צורך זה מקבל מענה באופן שונה מהמוכר לנו מאופני השימור בתל אביב ובערים הישראליות היהודיות. כאמור, אבו מלחם מבטאת את הזמניות והשבריריות שבשימור עצמו. נקודה זו אינה קשורה רק למדיום האמנותי אלא גם למוגבלות והעדר גישה למשאבים לשימור בקרב אוכלוסיות מסוימות. במובן זה, יש פער ניכר בין מפעלי השימור הממסדיים-ממשלתיים, המשרתים את מפעל יצירת הזיכרון המשותף הישראלי-יהודי, לבין מפעלי שימור מקומיים פלסטיניים דוגמת זה של אבו מלחם.

המפגש בין העבודות של אבו מלחם והלשכה, מזמין את המבקר לחשוב מחדש על תפיסות ופרקטיקות של שימור. מדוע ולמי חשוב לשמר ולשחזר את לשכת דיזנגוף? מה הערך בשימור שולחן העבודה של ראש העיר, בכובע הקש שלו, במפת הפרצלציה מ- 1923? ולצד זאת, מדוע בחרה בותינה אבו מלחם לשמר את הרקמה הפלסטינית, המחטים והכאב ולייצר תפיסת שימור זמנית?

כאנשים המסתובבים בעיר וצורכים את תרבות השימור והשחזור עלינו להיות מודעים לסוגיות אלה, לתהות האם יש ערך לכל מפעלי השימור שמסביבנו, להיות רגישים ומספיק כנים בכדי לשאול את עצמנו מה כל פעולת שימור מבטאת ומה היא מסתירה?

טיפ טיפוח עם דוקטור מקס

               

ספר\י על עצמך?

קודם כל, אני שמח שאתם פונים אליי כזכר סלאש נקבה, ככה אני גם מרגיש חלק מהזמן, מעבר לזה, אני פסיכולוג. חונכתי בווינה על בירכו של פרויד (פשוטו כמשמעו) אך עם הזמן עברתי גם על יונג, ווינקוט ולקאן. בשנים האחרונות תקעתי טריז בתל אביב.  

מה יפה בעינייך?

מרחץ טורקי, העלמות מאביניון והיער השחור (העוגה, לא היער עצמו).

ברגעים נדירים, אני מצליח גם לראות מעט יופי בפינות נסתרות של נפש האדם ואז החיים הופכים לראויים.  

האם את\ה אוהב\ת את הגוף שלך?

זו שאלה שאני נשאל רבות ע"י מטופלים והתשובה החד משמעית שאני נותן להם ולעצמי היא: כן, בהחלט. פעמים רבות אני מדמה את גופי לאוקיאנוס שלו עליו נישאת רפסודת הנפש של המטופלים שלי.

 

                                                 

באיזה איבר בגוף את\ה עושה הכי הרבה שימוש ? 

אני משתדל לעשות שימוש מועט ביותר במוח, גיליתי שרוב הזמן הוא מהווה מכשול. האיבר שאני מוצא שימושי מאוד הוא פימת הסנטר.

מה את\ה אוהב\ת לחשוף בגוף, ומה להסתיר?

אני מאוד אוהב לחשוף את כפות הרגליים, אני מוצא שיש לזה אפקט משחרר, גם הכרס והישבן מככבים, פחות בקטע של חשיפה, יותר של הבלטה. יש איבר שאני מסתיר אך מעדיף לא לחשוף את זהותו, גם לפסיכולוג יש זכות לאינטימיות.

 איזה איבר נוסף היית\ה מוסיף\ה או מוריד\ה מהגוף?

ללא ספק הייתי מוסיף זנב. 

טיפ לטיפוח:

מניקור ופדיקור הם מאוד אנדר-רייטד בקרב גברים בארץ, בעיקר פדיקור.

 

מוטי ומקס ישתתפו בערב "מחפשים אהבה בבית העיר" ביום שלישי הקרוב 14.2 בשעה 19:00-23:00

 

לינק לאירוע בפייסבוק: מחפשים אהבה בבית העיר

אופנה לא רק למעצבי אופנה

שני מעצבים ושני עיתונאים התקבצו לשיחה פתוחה על אופנה, עיצוב, העתקות ונוסטלגיה. ערב של תרבות ויזואלית בבית העיר בתל-אביב

כתבה מאת גילי גולנדר, על האירוע 'פורטפוליו בבית העיר' בהשתתפות דורין פרנקפורט, אריק בן שמחון ועמית שהם ובהנחיית יובל סער.

קישור לכתבה המלאה ולתמונות מהאירוע כאן

פורסם בתאריך 12 לפברואר 2012 בבלוג "מגאפון".

 

טיפ טיפוח עם ענת ניר

 ספרי על עצמך

אני בחורה על הכיפאק

מה יפה בעינייך?  

אלין לב הר

האם את אוהבת את הגוף שלך?  

אני אוהבת את הגוף שלי ומקבלת אותו גם כשהוא משתנה לי. אבל באהבה כמו באהבה, יש תקופות שפחות ויש תקופות שיותר                                        

באיזה איבר בגוף את עושה הכי הרבה שימוש

תחרות בין הפה לבין ידיים

מה את  אוהבת לחשוף בגוף , ומה  להסתיר?

אני אוהבת לחשוף את כפות הרגליים ואני בטוחה שלעוד נשים יש עניין רב בכפות הרגליים שלהן כמו שאומר המשפט המעולה מ"אבודים בטוקיו":

“I tried taking pictures, but they were so mediocre. I guess every girl goes through a photography phase. You know, horses, taking pictures of your feet.”

ולפעמים אני אוהבת להסתיר את העיניים במשקפי שמש שלא יראו לי

 

איזה איבר נוסף היית מוסיפה או מורידה מהגוף

הייתי מוסיפה עוד כמה סנטימטרים ליום אחד, כדי לראות איך זה מרגיש ואז חוזרת למדינת הגמדים

 טיפ לטיפוח:

פעילות גופנית מנצחת כל קרם

 

  "סקס מניפסטו", אירוע שענת עורכת, שבת 11.2 בשעה 20:00 בזיזי

מוזיקה, אמנות, תרבות ומיניות מתקיימות במקביל ותלויות אחת בשנייה. בסקס מניפסטו נציג קטעי וידאו, טקסטים ומופעים שאנחנו רואות כקטליזטורים תרבותיים במטרה לחשוף ולתת ביטוי לייצוגים נשיים פרובוקטיביים (שאינם תלויים או נתפרו לצרכיהם של גברים) המונחים ע"י דמיון וחשיבה קווירית.

http://www.facebook.com/events/276032755794256/
פרומו
http://www.youtube.com/watch?v=q9Z_YC4cukI

 

פורטפוליו בבית העיר – יום שלישי 7.2 20:30

דוגמנית: ניבה פון וויזל. בגדים, איפור ושיער – דורין פרנקפורט. צילום: חיים לוסקי.

 
 

מעצבת האופנה דורין פרנקפורט נוהגת לפרסם בעמוד הפייסבוק שלה תמונות ארכיון של קולקציות ישנות תחת הכותרת "שלפנו מהבוידעם: קפיצה קטנה לארכיון". הפניית הזרקור אל קולקציות אלו לא אופיינית אצל מעצבי אופנה, גם מכיוון שמטרתם לגרום לנו לקנות פריטים מקולקציות חדשות, וגם מכיוון שכולנו יכולים להזדהות עם הסיטואציות הבאות: אנחנו פותחים את אלבום התמונות שלנו מלפני 15 או 20 שנה, נתקלים במקרה בטלוויזיה בשידורים חוזרים של ערוץ 1 מאותה התקופה, או סתם עושים סדר בארון ונתקלים בחולצה שקנינו מזמן ולא לבשנו אף פעם. לא משנה בני כמה אנחנו, נשים או גברים, צעירים או מבוגרים – התגובה בדרך כלל זהה: מה לעזאזל חשבנו לעצמנו? איך העזנו להתלבש ככה? ומי שכנע אותנו שהחולצה או המשקפיים האלו מתאימים לנו (שלא לדבר על התספורת).

יחד עם זאת, כשאנחנו מסתכלים כל בוקר במראה אנחנו בדרך כלל בטוחים שהמראה שנשקף ממנה, גם אם הוא לא הצעקה האחרונה בעולם האופנה, הוא ודאי לא משהו שיהיה אפשר לחשוב עליו בעתיד כמביך. מצד שני, פעמים רבות כשמדובר בהורים או בסבים ובסבתות שלנו, הלבוש שלהם נראה לנו דווקא מגניב, אפילו קלאסי, ויוצר תחושת געגוע נוסטלגי למשהו שאף פעם לא היינו באמת חלק ממנו.

העמדה המורכבת שעולם האופנה דורש מאיתנו היא לא דבר חדש, שכן בעידן הצרכני אנחנו נדרשים כל הזמן לבדוק את המלתחה שלנו ולהחליף אותה כדי להישאר מעודכנים. תעשיית האופנה (ומדובר בתעשייה מתוחכמת וחובקת עולם) דורשת מאיתנו כל הזמן להישאר עם יד על הדופק. יחד עם זאת, מי שרוצה להישאר מעודכן ועוקב אחר תצוגות האופנה והפקות האופנה במגזינים הנחשבים, יפגוש שם לא פעם מערכות לבוש שסביר להניח שאיש לעולם לא ילבש. הדבר נכון גם לגבי מי שיבקר במוזיאונים או בגלריות שמציגות תערוכות שעוסקות באופנה: האם אפשר לקרוא למה שמוצג שם אופנה? עד כמה התוצאה צריכה להיות לבישה ועד כמה אפשר לראות בה יצירת אמנות? מה קורה אם כן לאופנה כשהיא מוצגת בחלל מוזיאלי? מה קורה לעיצוב בכלל כשהוא נכנס למוזיאון?

ההבדלים בין מושג האופנה למושג האופנתי, מתי עיצוב חדש הוא רק טרנד ומתי הוא מצליח לחדש ולשמור על ערכים על זמניים, והקשר של יוצרים אחרים בתחום התרבות החזותית כמו אדריכלים, מעצבים תעשייתיים, מעצבים גרפים או אמנים לעולמות אלו, יעמדו במרכז הערב השלישי בסדרת המפגשים "פורטפוליו בבית העיר". במפגש השלישי בסדרה ישתתפו בנוסף לדורין פרנקפורט גם מעצב הרהיטים אריק בן שמחון והעיתונאי והעורך עמית שהם, שערך עד לאחרונה את מוסף התרבות "ז'ורנאל" של עיתון מעריב.

וכמובן שגם הפעם אני מבטיח שיהיה מעניין, אז תבואו, כן?

* מתוך הבלוג של יובל סער, פורטפוליו http://byfar.co.il/

 

גסיקה סופיה מיטרני – Nice to meet you

"היא יותר מעניינת מהעבודה שלה

העבודה שלה יותר מעניינת ממנה

היא יותר מעניינת מאוסף האמנות שלה

אוסף האמנות שלה יותר מעניין ממנה"

ג'סיקה סופיה מיטרני בעבודתה "כיסוי ראש לשלום" המוצגת בתערוכה inSALAAM  inSHALLOM בבית העיר, רוכבת על אופניים ופוגשת אנשים שונים וזהויות שונות.

מטרני, אמנית חזותית רב תחומית, משלבת בין וידאו, פרפורמנס, אופנה וטקסט. בעבודותיה היא עוסקת וחוקרת שאלות של זהות בין אם באמצעות דמויות היסטוריות, נעליים או שירה, ומשקפת בנימה הומוריסטית את היחס שבין החיים והאמנות.

שלושה חודשים לפני שהציגה את עבודתה בבית העיר, הציגה ג'סיקה את תערוכת היחיד הראשונה שלה  Lupe and the Austrians (לופה והאוסטרים) ב-Galleria Christopher Paschall , קולומביה, ארץ מולדתה.

המשך…

המלצות בלוג בית העיר – רבי שיק ומעשה רוקם

 לצד התערוכה, בית העיר מפעיל חדר העיון המציע גישה למגוון ספרים, קטלוגים ומגזינים המעשירים את עולמות התוכן העולים מהתערוכה.

צוות בית העיר מזמין אתכם להגיע לחדר העיון ולהציץ לארון הספרים שהיווה השראה ומקור מידע עבורנו.

מעשה רוקם

מעשה רוקם, תשמישי קדושה מטקסטיל בבית הכנסת האשכנזי, הספרדי והאיטלקי, מאת ברכה יניב.

'מעשה רוקם' מציג את אריזת ספר התורה באירופה ובפזורה הספרדית. אריזה זו מורכבת מכמה פריטים הקשורים זה בזה: יריעה, אבנט ומעיל. נוספו להם הפרוכת והכפורת, המשמשות חוליית קישור איקונוגרפית בין עיצוב המעילים לספר התורה לעיצוב ארון הקודש/ההיכל. הספר מציג את התפתחותם ההיסטורית ואת עיצובם האמנותי של תשמישי הקדושה האלה בקהילות האשכנזיות, הספרדיות והאיטלקיות. הספר דן בהיבטים החומריים, ההלכתיים, הכלכליים והחברתיים של תשמישי הקדושה ובעיקר במשמעות המוטיבים שלהם.

 

ולנו זה הזכיר את הקולקציה המבריקה "רבי שיק"  של גוטייה מ 1993:

השאלון השבועי – טיפ טיפוח עם האמן יוסף זוזף דדון

ספר על עצמך

עושה את מה שאני הכי אוהב לעשות.   

מה יפה בעינייך?

לעלות למונית שירות בתחנה המרכזית של תל אביב ולהריח את ריח שמפו הוואי משיער תלתלים וצניעות של בחורה או בחור הבא מן היום יום.  או וויסקי יפני עם 2 קרח בכוס וויסקי בחמש אחר הצהריים בחורף בבר ארבעת העונות של פיליפ ג'ונסון בניו יורק.  או את הרגע של המגע ותנועת הגוף בלקבל או לתת חיבוק חם נעים ורך לאמא.

 

המשך…

השאלון השבועי טיפ טיפוח עם שחר פרדי כסלו

מה יפה בעיניך?

הנשים בחיי, בעלי חיים וצורות סוגסטיביות, סדירות ובלתי סדירות.

האם אתה אוהב את הגוף שלך?

הרבה פעמים אני שואל את ידידיי, האם הייתם מעדיפים להיות ילד מכוער ומבוגר יפה, או ילד יפה ומבוגר מכוער? היתה לי חברה בילדות המוקדמת, נקרא לה עדי, שהיתה מכוערת מאוד אבל עכשיו גדלה להיות יפה, פוריה כזו. אני, בכל אופן, הייתי ילד שמן.

שחר פרדי כסלו

המשך…

שמחות להשיק את השאלון השבועי טיפ טיפוח

טיפ טיפוח – אבינת גוטסמן

ספר על עצמך

אבינת גוטסמן, חייט, מעצב ויוצר בגדים

מה יפה בעינייך?

האפשרות ליופי

האם אתה אוהב את הגוף שלך?

אוהב

 באיזה איבר בגוף אתה עושה הכי הרבה שימוש?

גלגל העין

מה אתה אוהב לחשוף בגוף ומה להסתיר?

אני אענה בקושיה: האבר שאני הכי אוהב לחשוף הוא גם האבר שהכי חשוב לי להסתיר.

איזה איבר נוסף היית מוסיף או מוריד מהגוף?

עוד ראש כי לא היה מזיק לי תוספת זיכרון וכוח חישוב.

טיפ לטיפוח:

מספריים ישרים וצרים ומסרק זעיר הם אביזרים החרכים לכל החפץ בשפם נאה!

דופלו Duplo

 קישור לאתר של אבינת גוטסמן: כאן

 

 

ספריית בית העיר ממליצה

התערוכה inSALAM inSHALLO מרחיבה ומאתגרת את גבולות מושג "האופנה" ונוגעת במגוון נושאים החל מהמפגש הבין-תרבותי בין אסתטיקה ערבית ליהודית, סוגיות של זהות, הגירה, קוסמופוליטיות, עולמות אוטופיים ועוד.

לצד התערוכה, בית העיר מפעיל חדר העיון המציע גישה למגוון ספרים, קטלוגים ומגזינים המעשירים את עולמות התוכן העולים מהתערוכה.

 במהלך שנה זו צוות בית העיר מזמין אתכם להגיע לחדר העיון ולהציץ לארון הספרים שהיווה השראה ומקור מידע עבורנו.

ההמלצה הראשונה שלנו היא על הספר ISLAM – Art and Architecture, והמגזין DAZED &  CONFUSED.

 ISLAM, Art and Architecture, edited by Markus Hattstein and Peter Delius

דת האיסלם, המתפרשת על מספר יבשות ותרבויות, היא אולי הצעירה מבין הדתות המונותאיסטיות אך עם זאת אחת העשירות והמגוונות. הספר חושף תרבות עשירה הנעה בין האחידות לריבויי, ופותח צוהר להכרות עם עולם האמנות והאדריכלות האסלאמית לצד התפתחויות היסטוריות, בין אם בהודו, אירן, מרוקו, ספרד וארץ ישראל.

המשך…

איך בגדים יכולים לשקר אתכם

מאת: רוני ודנאי, מערכת וואלה!
יום חמישי, 5 בינואר 2012, 21:30
הקשר בין אופנה לשפה ואיך אפשר לשקר באמצעות בגדים

 
מה המשותף למשה דיין, חרדים ו-H&M? אם תשאלו את ד"ר שושנה רוז-מרזל היא תגיד לכם שהכול טמון בקשר שבין טקסט לטקסטיל. רוז-מרזל, חוקרת אופנה, ומרצה בבצלאל, הרצתה השבוע בבית העיר בתל אביב על הבגד כשפה, במסגרת המפגש "טקסט וטקסטיל" שהתקיים במקום.
 

מתוך כתבה שהתפרסמה בוואלה! – לכתבה המלאה.

יעל גילעת מדברת על משכית וניכוס תרבותי

כתבה של איתי יעקב שהתפרסמה ב- Xnet

 מה יירשם בספרי ההיסטוריה של הסטייל כסגנון המחאה החברתית של הקיץ האחרון? מה גרם לשלוש קולקציות משבוע האופנה תל אביב לבלוט בתקשורת הזרה יותר מכולן? והאם יש בכלל דבר כזה "סגנון ישראלי"? חוקרת האמנות והתרבות ד"ר יעל גילעת רואה לכם בבגדים.

לכתבה המלאה

צילום מתוך הספר: "צורפות בכור היתוך" מאת יעל גילעת

החולצה הגזורה כטקסט חברתי

כתבה של סהר שלו שפורסמה היום בגלריה, "הארץ".

כאשר חוקר התרבות איל שגיא ביזאווי הולך לבר או מועדון שכל המבלים בו נראים כאילו יצאו מהבית בחופזה וזרקו על עצמם משהו, הוא מקפיד לבוא במראה מחויט ומעונב. זו דרכו להביע עמדה החותרת תחת ההגדרות המקובלות של אופנה ועכשוויות. "מאוד מעניין אותי מה הבגד שאני לובש מסמן", הוא אומר. "במקומות מסוימים חשוב לי להתלבש באופנים כאלה ואחרים, בדרך כלל באופן לא מתאים, ומבחינתי זו פעולה, שבהקשר המקומי היא מתריסה: יש אלמנט של דווקא בפעולת ההתלבשות שלי".

לכתבה המלאה

צילום: נטע אלונים

 

עלי באבא וארבעים השודדים – ביזה תרבותית ורומנטיזציה של המזרח

עוד בראשיתה של תל אביב הוקסמו ראשוני המתיישבים מניחוחות המזרח. פשפוש בארכיונים מגלה כי תושבי העיר נהגו להצטלם לבושים בבגדים ערביים – מזרחיים מסורתיים ולשלוח את התמונות למשפחותיהם שמעבר לים. יותר ממאה שנים אחרי, מגמה זו ממשיכה ללוות את באי העיר העברית הראשונה, שבינתיים הספיקה להתאחד עם אחותה הבכורה יפו.  בשנים האחרונות נראה כי מגמה זו תפסה תאוצה והשימוש בדימוי האוריינטלי האקזוטי נעשה בתחומים שונים בתרבות החל מאדריכלות, עיצוב, מוזיקה מסעדנות ואופנה. באופן זה, האימוץ של סממנים אוריינטליסטיים, בין אם מקומיים ושאינם מקומיים, משתלב כחלק בלתי נפרד גם בתרבות הצריכה שלנו.

קלרה ולאון צוקרין, שנות ה – 30, אוסף "העיר הנגלית לעין", בית העיר

המשך…

אונאדיקום – בין כיכר רבין לכיכר ביאליק

בשבילכם אני חוזר / בידיים מדממות / בפינת חדרי / ריחות בכי לאלפי עיניים / בשבילכם, אם יקרעו את בגדי / אהפוך להיכל […] אני אוהב אתכם, אני עזבתי מקום".

עבודת הווידיאו של רפאת חאטב ,לא כותרת, 2008, מוצגת בימים אלו במוזיאון בית העיר. בעבודה נראה האמן שואב מים בדלי ומשקה עץ זית כשברקע מתנגן השיר "חוּבּ" (אהבה) של הזמר הלבנוני אחמד כעאבור. לזמן מה נראה כי העבודה עוסקת בזכרון ובדימוי עץ הזית כסימן לירי לאומי של הכפר הפלסטיני. מטפורה זו מתערערת  שעה שמצלמת הווידיאו מתרחקת ומגלה כי עץ הזית וחטאב נמצאים במרכזה של רחבת המרצפות בכיכר רבין וכי מקור המים המשקים את העץ הוא בריכת המזרקה הסמוכה לבניין העירייה. העץ נטוע אמנם באדמת פלסטין, אך נראה תלוש וזר במסגרת הבטון המאיימת לחנוק אותו ולבודד אותו בתוך הכרך האורבני של העיר העברית הראשונה.

המשך…

threeASFOUR ורוקמות המדבר

כמה ימים לאחר פתיחת התערוכה המוצלחת בבית העיר, הדרימה שלישיית threeASFOUR אל הכפר הבדואי לקייה שבנגב, אל מאהל "רקמת המדבר". במאהל אירחו אותם הנשים הבדואיות, כיבדו אותם בארוחה בדואית מסורתית וסיפרו על עבודת הרקמה שלהם ועל התרבות והמסורת ממנה צמחה.

המשך…

סדנא ואורחת מפתיעה

למחרת הפתיחה, אחרי כמה שעות שינה קצובות, חזרו חברי threeASFOUR לבית העיר להעביר כאן סדנה לסטודנטים נבחרים לעיצוב אופנה מבתי הספר שנקר, בצלאל, ויצו חיפה ומכון אבני. בסדנא סיפרו threeASFOUR על עצמם, על דרכי החיים שהביאו אותם ליצור יחד, ועל אופני היצירה שלהם. לסדנא הצטרפה אורחת מיוחדת, הגברת רות דיין, מקימת "משכית" המיתולוגית, שבגדיה מתכתבים באופו מובהק עם קולקציית אינסאלאם אינשאלום של threeASFOUR.

המשך…

מאחורי הקלעים: שבוע האופנה NY

הקולקציה inSALAAM inSHALLOM  שתוצג בתערוכה בבית העיר, נחשפה לראשונה בשבוע האופנה בניו יורק בספטמבר 2011. התצוגה בניו יורק זכתה לביקורות נלהבות ולמבקרים נלהבים לא פחות כמו יוקו אונו ובנה שון לנון – מעריצים קבועים של השלישיה. קבלו הצצה אל מאחורי הקלעים של יצירת הקולקציה המדוברת

המשך…

?F שנה של אופנה בבית העיר

ברוכים הבאים לבלוג של בית העיר! הבלוג ילווה את שנת האופנה בבית העיר, בו תוכלו להתעדכן על המתרחש בבית, על התערוכות המתחלפות לאורך השנה, על מפגשי אמן, אירועי מוסיקה, מסיבות, הרצאות ועוד. נאפשר לכם הצצה נדירה אל חדרי העבודה של האמנים והמעצבים המשתתפים בפרויקט, ועוד ועוד הפתעות לאורך השנה…

המשך…