2012 May

Michel Groisman מעביר

במופע ( Transferencia (Transference מישל גרויסמן, אמן מיצג ברזילאי, מאתגר ובוחן את  תנועתיות וסיבולת הגוף היחיד. באמצעות מכשיר שהמציא מחוברים נרות לגוף האמן בעזרת רצועות עור וצינוריות. בפעולה רציפה של תנועה איטית באופן מוקצן הנרות מוצתים וכבים כחלק מטקס קבוע של אש ונשימה.

 

מישל גרויסמן, Transference

 

Biocouture וארון הבגדים של מחר

סוזן לי, מעצבת אופנה, מחברת הספר Fashionong the Future: Tomorrow's Wardrobe משתפת פעולה עם מדענים ומגדלת תרביות חיידקים במעבדה בכדי לייצר בגדים. התהליך מתחיל כמיטב מסורת ה- "five o'clock tea" הבריטי עם  תמצית תה וסוכר, ממשיך באמבטיות בהן גדלות התרביות עד ליצירת היריעות המהוות את הבסיס לבגדים של לי.

 

 

ראיון עם דניאל פאלילו

קלודט זורע מראיינת את האמנים המציגים בתערוכה Borderline

מהיכן אתה? איפה אתה גר?

הלסינקי, פינלנד.

מתי ומדוע התחלת לעצב, ליצור?

בהתחלה למדתי ציור ואמנות. איכשהו סיימתי באופנה. אף פעם לא הייתי הטיפוס שנהנה ללמוד, ומצאתי את עצמי ברוב המקרים לומד מאוד קשה בגלל ההיבט התחרותי. כך שלבסוף הפסקתי ללמוד די מהר.

אחרי זה מצאתי את עצמי עושה "מיני קולוקציה". מכרתי אותה ואחרי כמה זמן  פתאום הבנתי שאני עושה שתי קולקציות בשנה.

כיצד התחלת לגלות עניין באופנה, אמנות?

בתקופת התיכון היו לי שני חברים שהיו ממש בעניין של אופנה. הם היו קונים מגזינים של אופנה ובגדים מגניבים. הם עוררו בי השראה להיכנס לאופנה. האזנו ל"אואייזיס" והעתקנו את הסגנון שלהם. האמנות הגיעה בשלב מאוחר יותר כשהתחלתי לראות את החברה הראשונה שלי שהיתה ממש בעניין של אמנות אז, ועושה אמנות גם היום. אני מניח שהיא עוררה בי את ההשראה לעשות זאת. מעולם לא הייתי בעניין של אמנות לפני כן. כשהייתי ילד מעולם לא ציירתי או עשיתי משהו שקרוב לזה. תמיד הייתי הכי גרוע בדברים האלה. בת הזוג שלי עודדה אותי לצייר ולפנות לבית הספר לאמנות.  

קולקצית אביב/ קייץ 2012

 כיצד אתה מתאר את העבודה שלך?

אני לא יודע. אני עושה את מה שאני אוהב ברגע נתון. אני לא יודע איך לתאר את זה.

היכן אתה מחפש השראה?

בסביבה הקרובה לי. אופן העבודה שלי כיום הוא כמו יומן. אני עושה מה שאני רואה. אני מנסה להלך מסביב ולראות דברים שמעוררים בי השראה. נכון לעכשו, אני בעניין של כדורגל, סרטים מצויירים, אולד פאנק, סקייט פאנק וחניות טי- שירטס של מטאל.

Tuamas Laitnen, Rising, 2010

 שם הקולקציה שלך"never mind"  – מה הכוונה שלך בבחירה זו?

כשהייתי צעיר יותר הייתי ממש בעניין של NIRVANA. התחלתי להאזין להם שוב.

מה מלהיב אותך בחיים?

האידיאלי עבורי הוא רכיבה באופנוע. לצערי, אני לא יכול לעשות זאת בחורף בגלל השלג.

 

כיצד אתה מתאר את עבודתך בכלליות, ובאופן ספציפי יותר את הקולקציה שאתה מציג בבית העיר?

הקולקציה היא בהשראת התקופה ששהיתי באמריקה, מגיבורי המוזיקה שלי מגיל ההתבגרות, וחוויות היום- יום שלי: כדורגל של שבת בערב, קריקטורות של ראשון בבוקר ועוד.

בשלב זה פאלילו בוחר להביא דברים שנאמרו עליו ועל עבודתו:

בעולם משלו, פאלילו נוטה למפלצתי ולסימבולי. פאלילו נותר בגבולות החתימה האסתטית שלו- היכן שהפרופורציות הענקיות פוגשות מבנים תלת מימדיים וגרפיקה מורבידית. העיצובים החדשים לוקחים את עבודות הטלאים והגזרות המסחריות לרמה אחרת, מותחים את הצורה והגודל. ולא משנה הצבעוניות של צבעי הבסיס – ההומור השחור נותר.

לאתר של דניאל פאלילו לחצו כאן