2012 July

עיצובים מאוסף הארכיון של קסטלבז'ק

בימים אלה מוצגים בתערוכה במוזיאון "בית העיר" בגדים מהארכיון ההיסטורי של מעצב האופנה הצרפתי ז'אן שארל דה קסטלבז'ק על רקע ציורי קיר שיצר במיוחד עבור התערוכה הנוכחית. הבגדים המוצגים במוזיאון עוצבו בשנות ה- 80 במסגרת פרוייקטים אמנותיים לא מסחריים, בהם יצר קסטלבז'ק שיתופי פעולה עם אמנים שונים, ביניהם האמן ומעצב הטקסטיל הישראלי הרב -תחומי אליקים (Eliakim) , והצייר הצרפתי הרווי די רוזה (Herv'e Di Rosa). 

בין הבגדים שעוצבו בהשראת תרבות הפופ והקולנוע ניתן לראות שמלות משי, עליהן מצויירים דימויים מהסרט "מלחמת הכוכבים", E.T, תקליט וניל ועוד. לצידן מוצגות שמלות כמחווה לחיות הספארי שקסטלבז'ק דואג להיכחדותן ולאפשרות שנכדיו לא יזכו להכיר ולראות, לצד דימויים סוריאליסטיים כדוגמת שמלה בהשראת "השעונים הנוזליים" של סלבדור דאלי. 

 

 

לצד התערוכה של קסטלבז'ק מוצגת במוזיאון התערוכה BorderLine"/ גבולי".

התערוכות תינעלנה ביום רביעי 8.8.2012.

ראיון עם האמן ההולנדי לוי ואן וולו

לוי ואן וולו

 עבודות האמנות שלך מבריקות. לא רק שאתה צלם, אתה גם אמן מיצב. כיצד הגעת לעיסוק בשני התחומים האלה? מה היה תחום ההתמחות שלך בלימודים?

למדתי במחלקה לאמנויות אוטונומיות. זוהי מחלקה עצמאית בה אפשר לעבוד בכל מדיום שרוצים.

ספר לי על אוסף העבודות  Origin of the Beginning""  המוצגות במוזיאון. מה עמד מאחורי הרעיון? איך הגעת אליו?      

חשבתי על הדיוקנות העצמאיים שלי וניסיתי להבין מהיכן מגיע הקיבעון שלי לחומרים ולמבנים. החלטתי לחזור לתקופת הנעורים שלי וליצור מחדש את האוירה האישית בה האובססיה התחילה.

כמה זמן עבדת על המיצב? האם עבדת לבד? האם תוכל לספר על התהליך עצמו?

עבדתי על הפרוייקט במשך שבעה חודשים, כשבמהלך חלק מהתקופה היתה לי עזרה, אך את רוב העבודה עשיתי  בעצמי. זה היה קשה  מאחר והייתי צריך לעמוד בזמנים לפתיחת  התערוכה.

העבודה מבוססת על זכרון הילדות שלך בגילאי 8-14. מדוע בחרת דווקא בתקופה זו? האם היתה בה חוויה יוצאת דופן?

בתור ילד נהגתי לבלות הרבה זמן לבד בחדר שלי ותמיד הייתי עסוק בניסיונות עם חומרים. לקחתי שלוש יסודות מהזכרונות האלה ובניתי את שלושת החדרים סביבם.

בצד אחד של החדר הכדורים שיוצרים מבנה מושלם, אך בהדרגתיות התבנית הופכת לכאוטית. זה מזכיר לי סיוט שרדף אותי על כדורים מתגלגלים בתבניות מסודרות שבהדרגתיות הופכים לתוהו ובואו. בחלום כל הזמן ניסיתי להכניס מצבים לתוך תבניות, אך ללא הצלחה. הסיוט היה על איבוד שליטה.  התחושה הזאת עדיין קיימת אצלי: אני תמיד רוצה להיות בשליטה. זה הנושא של העבודה: השגת שליטה על הסביבה, ועל ידי כך גם  השגת השליטה על החיים שלי.

 המשך…

הסוריאליזם של ז'אן שרל דה קסטלבז'ק

בימים אלה מוצגת במוזיאון בית העיר תערוכה המציגה את קולקציית שנות השמונים של מעצב האופנה והאמן ז'אן שרל דה קסטלבז'ק. המעצב, שהגיע לארץ במסגרת "שנה של אופנה בבית העיר" והופיע עם ההרכב המוזיקאלי "נוובל ואג" באירועי הלילה הלבן, ידוע בתור מי שמטשטש את הגבולות בין השדות של עולם האופנה, האמנות והמוזיקה. במובן זה, יצירותיו מהוות זירה לבחינת הקשר בין אופנה לאמנות והמסרים העולים מהיחסים ביניהן.

מעצב האופנה הצרפתי נודע בעיקר כאמן גלאם ופופ ארט שמתכתב בעבודותיו עם אמני פופ כאנדי וורהול וידוע בעיצוב תלבושות ראוותניות עבור כוכבות פופ עכשוויות (שמלת הצפרדעים של ליידי גאגא היא הדוגמא הבולטת ביותר). בנוסף לפן הזוהר, ביצירותיו נוכחים גם יסודות סוריאליסטיים ובהם סמלים הנראים כלקוחים מעולם חלומי ולא הגיוני.

 באחת מעבודותיו מתרחש חיבור בין ידיים עטויות כפפה שאוחזות בשדי הדוגמנית תוך כיסוי הפטמות שלה לבין חצאית בגזרה גבוהה ועליה הדפס של אחת מעבודותיו המפורסמות של האמן הסוריאליסטי Man Ray, "כינורו של אנגר" (Le Violon d'Ingres). בעבודה זו קסטלבז'ק בוחן מחדש את הסימונים של הגוף הנשי. ההצבה המשונה של הידיים היא סוריאליסטית: מאיפה הן הגיעו ? כיצד הן מחוברות ? יש משהו מכובד בכפפות השחורות, אבל גם אלמנט מאיים שנראה לקוח מתוך חלום.

הכינור של אינגר, 1924

 בחשיבה הפמיניסטית, פעולת כיסוי החזה על ידי הידיים מסמנת את השדיים כאתר למבט הגברי; המיקום המדויק של אחיזתן, שמסתיר את הפטמות בכל זווית הסתכלות, מנכיח אותן כדבר שאותו אנחנו רוצים לראות.  במובן זה, קסטלבז'ק מעלה את השאלה התרבותית בדבר היחס בין האומנותי לפורנוגרפי; בעוד מתווה השדיים נחשב עדין ואומנותי, הצגת פטמות נחשבת גסה ולא הולמת. העבודה של קסטלבז'ק מעלה שאלה שרודפת את עולם האמנות ואת התיאוריה הפמיניסטית עשורים רבים : מה ההבדל בין אמנות לבין פורנוגרפיה?

 

גם הגזרה של החצאית מעצבת את ההתבוננות בגוף הנשי בכך שהיא חונטת אותו בחיטוב הרצוי, ובכך מתכתבת עם הסטנדרטים ה"נורמטיביים" של עולם האופנה ואידיאל ה 90-60-90.  על החצאית מודפס צילום משנת 1924 ובו נראית הדוגמנית והמאהבת של מאן ריי, קיקי דה מונפרנס,  בגבה מופנה אל המצלמה כשעליו משורטטים חורי F של כינור. (חורים שמאפשרים לצליל להדהד מהכינור לסביבה) מאן ריי סימן את הגוף כבעל תכלית מוגדרת והפך אותו לכלי נגינה שמחכה ליד הגברית שתפרוט עליו.

מטרת חורי ה F בכינור הם לאפשר לצליל להדהד באופן חופשי יותר : אך האם דימויי נשים בעולם האופנה הפכו ל"חופשיים" יותר ושחרר אותן מההחפצה? האם יש שינוי חיובי בייצוגי נשים באמנות מאז 1924 ועד היום ? למרות שהקולקציה המוצגת במוזיאון הינה משנות השמונים, נראה שהפריטים של קסטלבז'ק הם חסרי זמן. ההתכתבויות שלו עם דימויים מוכרים מעולם האמנות והצבתם באופנים חדשים מבחינה חזותית ורעיונית מהדהדת תהיות שמעסיקות וימשיכו כנראה להעסיק את עולם האמנות ואת תרבות הפופ בכלל עוד זמן רב.

פורטפוליו בבית העיר / זהות וגאולה

ביום שלישי 10.7 בשעה 20:30, מפגש של פורטופוליו live בעריכתו של יובל סער. במפגש התשעי ישוחחו הצורפת שירלי בר אמוץ, פרופ' אווה אילוז ופרשן האופנה שחר אטואן על "זהות וגאולה".

המפגש יעסוק בתפקידים של זכרונות שנמחקו, של רומנטיקה ושל נוסטלגיה בתרבות החזותית ; בסוגיות של זהות מקומית ובהשפעתו של  השיח הטיפולי הפסיכולוגי על חיינו ועל תפיסת הזהות שלנו.