אוריינטליזם

Bi-national, Bi-sexual

רגע לפני הערב הראשון במיני סדרת המפגשים "מאחורי השיחים: רגעים מושכחים ופנטזיות מודחקות", פוסט מרתק מאת עפרי אילני,עורך הסדרה,  בו הוא מציע להקים מדינה בי-סקסואלית .

את הפוסט המלא ניתן לקרוא בבלוג "ארץ האמורי" .

ליותם

אחד ההישגים המרשימים שכבר השיגה המדינה הדו-לאומית – הידועה גם בשם "המדינה האחת" או פשוט "המדינה" או "הרפובליקה"  – הוא הפתח שהיא פתחה לניסויים מחשבתיים ולרעיונות פוליטיים יצירתיים. שמעתי פעם הרצאה שבה הוצע שהמדינה הדו-לאומית תהיה טבעונית ואנרכיסטית... אני לעומת זאת רוצה להציע הצעה ריאלית יותר, שנוגעת דווקא לתחום המיניות: המדינה הדו-לאומית תוגדר על פי חוקתה כמדינה בי-סקסואלית, והסטרייטיות וההומוסקסואליות יוצאו בה מחוץ לחוק. בפשטות, אפשר להעניק לחזון הזה את הכותרת "מדינה בי-לאומית".

מה שנאמר עד כה נשמע אולי תלוש, או אירוני בצורה קיצונית. אבל אין שום דבר תלוש בחזון הזה. להיפך: נראה לי שהוא מאפשר להתגבר על אחת ההתנגדויות הגורמות לרעיון הדו-לאומי להישמע דמיוני ותלוש…

אחת השאלות שעולות בשנים האחרונות בחוגים ליברליים-פרוגרסיוויים בתגובה לכל הצעה לביטול מדינת ישראל היא: "ומה יעשו ההומואים?" …. זה מוזר, כי פתאום מתברר שאחד היסודות המרכזיים כיום של הציונות ושל זכות הקיום של מדינת ישראל הוא הגנת ההומו – עיקרון שלמיטב זכרוני לא מופיע בשום סעיף במגילת העצמאות.

ציור של פול קדמוס. מתוך הבלוג "ארץ האמורי"

המשך…

מאחורי השיחים: ערב ראשון: "מהתשוקה למזרח ועד תשוקות מזרחיות"

מאחורי השיחים: רגעים מושכחים ופנטזיות מודחקות

ערב ראשון: "מהתשוקה למזרח ועד תשוקות מזרחיות"

יום שני,13 במאי בשעה 20:30

עורך, דובר ומנחה: ד"ר עפרי אילני – עיתונאי, חוקר ועורך שותף של הבלוג "ארץ האמורי"

בית העיר בשיתוף "ארץ האמורי" יצר 2 מפגשים מיוחדים לכבוד שבוע הגאווה והתערוכה "שירזי בבית העיר"  העוסקים במיניות וזהות מינית מכיוון שונה.

כיצד התייחסו לעצמם הומואים כאשר מין בין גברים היה מחוץ לחוק? כיצד נראו חייהן של טראנסיות בשנות החמישים של המאה שעברה? איזה סוג של שירים הומו אירוטיים חיברו משוררים אירופים שביקרו בפלשתינה בתקופת המנדט? אילו אמנים וכותבים להט"בים פעלו בארץ בעידן שבין דוד המלך לעברי לידר? ואיך כל זה נוגע לחיים שלנו היום?

TYP בכיכר הבימה בקמפיין לשבוע הגאווה 2012. צילום: זיו שדה

TYP בכיכר הבימה בקמפיין לשבוע הגאווה 2012. צילום: זיו שדה

צעירים וצעירות להט"בים שמגלים את נטייתם המינית בתקופה הנוכחית, בעיקר כאלה שחיים בתל אביב וסביבתה, יוצאים לעולם שבו קל יותר מבעבר להיות גיי. אבל הסובלנות כלפי לא-סטרייטים היא שברירית וקצרת ימים. מיני-סדרת הערבים "מאחורי השיחים: רגעים מושכחים ופנטזיות מודחקות" תעסוק ברגעים, דמויות וצדדים נשכחים בתולדות הלהט"ביות המקומית, ובקשר בינם לבין ההווה והעתיד של כולנו.

הערב הראשון, "מהתשוקה למזרח ועד תשוקות מזרחיות" יעסוק בקשר בין מיניות, מקומיות ומזרחיות. בשנים האחרונות, מדינת ישראל מתגאה בשגשוגה של קהילת הלהט"ב שלה, וביחס הסובלני של רשויות המדינה כלפיה. חייהם הנוחים של הומואים בתל אביב מוצגים כהוכחה להשתייכותה של ישראל למדינות המערב הליברליות. בכל רחבי העולם, היחס ללהט"בים נחשב לאחד הביטויים העיקריים להבדל בין עולם האיסלאם השמרני והחשוך לבין המערב הליברלי והנאור. גם בעולם הערבי יש המתארים את ההומוסקסואליות כתופעה מערבית.

וילהלם פון גלדן, "הנערים עם העור של הנמר"

אבל עד לפני כמה עשורים, הומוסקסואליות נחשבה דווקא לתופעה מזרחית. מומחים אירופים טענו שתשוקה לגברים היא מאפיין של המיניות האוריינטלית הפרועה, המושפעת מהאקלים החם במזרח התיכון. גם במדינת ישראל רבים קישרו בין הומוסקסואליות למגע עם ערבים. לא במקרה הכינוי להומו היה "נבלוסי", על שם העיר נבלוס (שכם). מתברר, אם כן, שהזיהוי בין הומוסקסואליות למערביות אינו מובן מאליו.ובינתיים, בשנים האחרונות נראה שהתרבות הלהט"בית המקומית עוברת "התמזרחות". ליינים של מוזיקה מזרחית נפתחים במועדוני הומואים; אקטיביסטיות קוויריות מזרחיות משמיעות את קולן; וגם בחברה הפלסטינית מוקמות התארגנויות להט"ביות. הלהט"בים נפרדים מאירופה ומגלים מחדש את המרחב המזרח תיכוני.

מתוך הקמפיין Tel Aviv Gay Vibe

בערב נדבר על דימוי "המיניות המזרחית", הרווי סטריאוטיפים ופנטזיות, מתקופת הקולוניאליזם הבריטי ועד תקופת התיירות הגאה. נשוחח על המשמעויות של קוויריות ערבית ומזרחית, ועל האופקים העתידיים של האוחצ'ה המזרחית.

הדוברים:

ראג'י בטחיש – סופר ופעיל קווירי

ד"ר יעל משעלי – חוקרת מגדר, מיניות ואתניות

דיג'יי יותם פאפו – ממייסדי הליין "אריסה"

ליאורה "אורסולה" לופיאן – עיתונאית תרבות ואשת חברה

עלי באבא וארבעים השודדים – ביזה תרבותית ורומנטיזציה של המזרח

עוד בראשיתה של תל אביב הוקסמו ראשוני המתיישבים מניחוחות המזרח. פשפוש בארכיונים מגלה כי תושבי העיר נהגו להצטלם לבושים בבגדים ערביים – מזרחיים מסורתיים ולשלוח את התמונות למשפחותיהם שמעבר לים. יותר ממאה שנים אחרי, מגמה זו ממשיכה ללוות את באי העיר העברית הראשונה, שבינתיים הספיקה להתאחד עם אחותה הבכורה יפו.  בשנים האחרונות נראה כי מגמה זו תפסה תאוצה והשימוש בדימוי האוריינטלי האקזוטי נעשה בתחומים שונים בתרבות החל מאדריכלות, עיצוב, מוזיקה מסעדנות ואופנה. באופן זה, האימוץ של סממנים אוריינטליסטיים, בין אם מקומיים ושאינם מקומיים, משתלב כחלק בלתי נפרד גם בתרבות הצריכה שלנו.

קלרה ולאון צוקרין, שנות ה – 30, אוסף "העיר הנגלית לעין", בית העיר

המשך…