דפנה שלום

דפנה שלום

דפנה שלום, "ערבית", 2008

 
 

דפנה שלום, ילידת 1966, חיה ויוצרת בתל אביב וניו יורק מציגה בבית העיר את עבודות הוידאו "תפילת ערבית"  ו"שירת הים-שחרית" המסמנות את קצוות היום והלילה ויוצרות מרחב חושי וחידתי. בשתי העבודות הופכות מילות התפילה לחומריות אסתטית הפותחת שאלות על רוחניות, כוחניות, וזהות.

ב"שירת הים" ( 2004 ) מפגישה האמנית בין שירת אחיה, דורון שלום, את "שירת הים" המושרת כל בוקר בבית הכנסת המזרחי עם קריאת הטקסט בכתב ברייל.  קריאת סימני הברייל על הנייר לבן מערערת על השירת הניצחון המתעדת  את הרגע המיתי של חציית ים סוף בעוד השירה משמרת את כוחה הריגשי והרוחני של התפילה.

ב"ערבית" ( 2008 ) עוקבת המצלמה אחר הזמרת דיקלה, אשר שרה את תפילת הערבית, כשעיניה מכוסות בכיסוי בד שעליו כתוב פסוק מן התפילה. בתנועה סיבובית אין סופית ובהגיה המערבלת יהודיות וערביות מסמנת דמות האישה המיתית את המעבר בין אור וחושך מבלי לראות את תחלופת האור.

דפנה שלום  עוסקת בקשר העדין שבין הטקסט לדימוי, ובין הקול לתנועה. על ידי כך היא מפרקת ומאחדת מחדש את התפילה ומציעה קריאה חידתית ומחודשת של מקורות יהודיים.

 שלום אינה מתיחסת לוידאו מזוית אנתרופולוגית או פולקלוריסטית או  מתרפקת על המקורות אלא מתיחסת אליהם  כשפה חזותית המאפשרת לעבר והווה להתקיים יחדיו ולהדהד במוזיאון.