יפתח אופיר

"מפגש באינסוף" המקרה של אנסמבל הרצליה- היסטוריה לא כל כך רחוקה

לקראת המפגש  "משטר אמנות"- מפגש שני בסדרה "ערב רב בבית העיר", יום שלישי, 9 באפריל בשעה 20:30

"מפגש באינסוף" הוא מופע תיאטרוני שהגה דורון תבורי והוצג בתיאטרון הרצליה בשנת  2011. במופע התוודע הקהל למפגש דמיוני, שהיה יכול להתקיים, בין הסופר והאינטלקטואל קלאוס מאן ובין השחקן, הבמאי ומנהל התיאטרון גוסטב גרונדגנס על רקע השנים של טרום מלחמת העולם השנייה ואחריה.

המפגש המדומיין בין שני הגיבורים הגרמניים מבוסס על עבודת תחקיר מקיפה על שתי הדמויות והתקופה בה הן חיו. הדמויות נבדלות זו מזו הן באופיין והן בבחירותיהן. קלאוס מאן מייצג את איש הרוח, האינטלקטואל, שבחר לעזוב את מולדתו ולצאת לגלות. לעומתו, גרונדגנס, השחקן, שבחר להישאר בגרמניה הנאצית, הפך בן חסותו של הרמן גרינג והתקדם לתפקיד המנהל האמנותי של התיאטרון הממלכתי בברלין.

"מפגש באינסוף" נוצר בעקבות  מפיסטו, רומן על קריירה ברייך השלישי, שכתב מאן ב- 1936 בגלותו באמסטרדם. הרומן מתכתב עם דמותו של גוסטב גרונדגנס לאור הדילמות המוסריות שהציבה התקופה בפני אזרחי גרמניה ואמניה. הרומן מספר את סיפורו של אמן גדול, שחקן ובמאי, שבעבור קריירה מוכר את נשמתו לשטן, לשלטון בארצו, למשטר הנאצי. ואכן, סוגיה מרכזית שמלווה את המופע היא שאלת היחס שבין האמנות והפוליטיקה.

"מפגש באינסוף" כפרויקט תיאטרוני עוסק בשאלות החורגות מהמציאות הקונקרטית שבה חיו מאן וגרונדגנס ומייצר הזדמנות לחשוב על היחס בין האמנות והפוליטיקה המופיע בדמות שאלת היחס בין התיאטרון לסיטואציה החברתית והפוליטית בה הוא פועל; תפקידו של האינטלקטואל בעת משבר ואופני התמודדותו עם מציאות זו; אפשרות הביקורת ומיקומו של המבקר כפנימי או חיצוני לחברה ועד עיסוק בסוגיית הגלות ככלי ביקורתי.

מאן וגרונדגנס חורגים מעבר לקיום האישי שלהם והמופע מבקש מהקהל למקם את עצמו ביחס לבחירות ולפעולות שנעשו. במקרה של "מפגש באינסוף" לרקע ההיסטורי תפקיד משמעותי. אף שהמילה "שואה" לא מוזכרת, הצופה אינו יכול לנתק את עצמו מהשואה, או במילותיו של  תבורי "אני מניח שהקהל שיבוא לראות את ההצגה ייכנס לאולם עם ששת המיליונים".

בספרו תיאוריה של האוונגרד מציין פיטר בירגר כי הפרויקט של תנועות האוונגרד ההיסטוריות הוגדר כהרס ממסד האמנות המנותק מחיי המעשה- הם החיים הפוליטיים. חשיבות הפרויקט לתפיסתו, אינה בכך שממסד האמנות בחברה הבורגנית יפורק ושבכך תימסר האמנות ישירות לחיי המעשה, אלא בחשיפת חשיבותו של ממסד האמנות עבור ההשפעה החברתית הממשית של היצירות הפרטניות.

המשך…