ע' קווירית

שערוריה בלב העולם/ מהומה ברשת

מאז עלתה לכותרת פרשת גל ווילינץ וההודעה על הפסקת העסקתו בבית הספר בו לימד בעקבות חשיפת תלמידיו לעבודות הווידאו שלו, רגשה וסערה הרשת. לקראת המפגש הראשון  בסדרת המפגשים שערוריה בלב העולם- "ערב רב" בבית העיר קיבצנו מספר תגובות לפרשה ולסוגיות שעלו בדיון הציבורי.

אמן- מורה

צריך להבין שיש סתירה מובנית בין אופן ההתנהלות היסודי של אמן וזה של איש חינוך. אמן מחויב לשבירת גבולות ותבניות חשיבה, לערעור מוסכמות, לאתגור הקהל שלו… אי נוחות של קהל הצופים, גם חריפה, היא לא בעיה אלא עדות לאימפקט ..

איש חינוך הוא תפקיד מסוג אחר. תלמידים מגיעים לבית הספר לא מבחירה בדרך כלל, ולא כדי לחוות חוויה חד פעמית אלא כדי להיות חלק מתהליך ארוך ומורכב של למידה והתחנכות. זה תהליך שיש בו רגעים לא קלים לשני הצדדים – מורה כתלמיד – ולכן הוא דורש מידה אדירה של אמון הדדי. וכדי שיווצר אמון כזה, חייב המורה לקחת על עצמו תפקיד של שומר הגבולות.. האמן שנכנס לתפקיד המורה, אם כן, חייב להבין זאת, ולהשיל מעליו בהיכנסו לבית הספר את גלימת החירות האינסופית שבה התעטף רגע לפני שנכנס… הוא חייב לייצר גבולות להתנהלותו- שלו ולהבין ולקבל את גבולות המוסד שבתוכו הוא פועל. הגבולות האלה תלויים בשאלות כמו מי התלמידים שהוא מלמד, מה גילם ורקעם, ומהו עולם האמונות והדעות שהם מביאים מהבית.

(מתוך: משבר אמון, מאת: יולי חרומצ'נקו , ערב רב)

אי אפשר גם לרצות לזעזע וגם להזדעזע כשאנשים מזועזעים, וצריך להבין שיש הבדל בין יחסי צופה-יצירה ליחסי מורה ותלמיד. יש גם הבדל בין חינוך פלורליסטי למהלומת פטיש והצדקתה בשם חופש הביטוי, ובשביל להבחין בין השניים צריך להפריד בין פעולה אמנותית לפעולה של מורה

(מתוך: בחינת בגרות, מאת: יונתן אמיר, ערב רב )

רשת 

בעולם של אינטרנט, גלובליזציה, פייסבוק וכו', מערכת החינוך צריכה ללמוד להתמודד עם העובדה שהמורה אינו רק האיש שהתלמידים פוגשים בשיעור, ושלנוכחות הרשת שלו יש משקל גדול בעיצוב דמותו גם בכיתה. הדבר נכון תמיד, ובמיוחד במקרים בהם מדובר ביוצר אמנות שמטבעה מנסה למתוח גבולות ולהפתיע. התפוררות המחיצות בין האישי, המקצועי והתעסוקתי היא משהו שגם בית הספר וגם האמן צריכים לקחת בחשבון, ומכיוון שהעבודות זמינות ברשת, ווליניץ יכל להניח שתלמידיו יגיעו אליהן במוקדם או במאוחר.

(מתוך: בחינת בגרות, מאת: יונתן אמיר, ערב רב )

אי אפשר להעלים כל סימן למין מהעולם בגלל שילדים עלולים לראות את זה בנסיבות כאלה ואחרות. יש הבדל מהותי בין התעללות מינית בילדים, או חשיפה מכוונת של ילדים למין, לבין ילדים שמוצאים סרט באינטרנט, כמו מה שקרה במקרה הזה. לא כל מי שעשה משהו מיני וילדים הצליחו לראות את זה הופך למתעלל או מקרבן. יש הבדל בין הגנה על ילדים לבין פאניקה מוסרית.

(מתוך: ההורים נגד הדובים: שיחה על מקרה גל ווליניץ, אורי גנני ועפרי אילני, ארץ האמורי) 

כל עוד האתיקה של ההתנהלות ברשת איננה מעוגנת ומוגבלת על ידי חוק… באותה מידה שניתן להאשים את וולניץ בחשיפת הילדים לתכנים מיניים, ניתן להאשים את הורי הילדים, למשל, שלא הגבילו את הגישה של ילדיהם לאתרים האמורים…  הציפייה מווליניץ להפעיל כלפי עצמו צנזורה שהחוק לא דורש ממנו היא באחריות בית הספר, אם בכלל.

(מתוך: אמאל'ה, מין!, מאת: ליאור ווטרמן, ערב ערב)

גל ווליניץ

 

המשך…