קפה גיברלטר

"קפה גיברלטר" ו"העוקץ" בבית העיר

ישבי חשך – ערב על כליאה 

עורכי הערב : זהר אלמקייס, תמי ריקליס ואופיר טובול 

יום רביעי 14 בינואר בשעה 20:30

כניסה: 20 ₪.

בית העיר מארח את אתר "קפה גיברלטר" – העוסק בתרבות פריפריאלית, ואת אתר "העוקץ" – במה ביקורתית מזרחית, באירוע משותף.

הערב " ישבי חשך – ערב על כליאה"  יעסוק בנושא הכליאה. בישראל ממלאים את בתי הכלא 20 אלף איש. בערב זה תבחן העמדה המבקרת את הכליאה כברירת מחדל  – האם זו "דרך נורמלית" להתמודדות עם שולי החברה הישראלית.

בתוכנית:

אתי רחמים קרימינולוגית שיקומית, מנהלת פורום צדק מאחה – על הליכי צדק מאחה כחלופה לשיטת הכליאה

אדר' מיכאל יעקובסון בלוג "חלון אחורי" – על תכנון בית הסוהר החדש לנשים בישראל

חיים ויצמן קבלן פיגומים, אסיר משוחרר – מה צריך אסיר לעשות כדי לזכות בשיקום בין כותלי הכלא ומחוצה לו.

אנטון קוצ'ר מוסיקאי, "קרימינל פרוג'קט", "דולי בנד" – על ז'אנר שירי בתי הכלא בברית המועצות לשעבר

אופיר טובול עורך קפה גיברלטר, יוזם הקמפיין "כליאה זה לא פתרון" – לחשוב מחדש על שיטת הכליאה

כמו כן, יוקרנו קטעים מתוך הסרט הדוקומנטרי "סגורות" של ליאת מר, שעוקב אחרי שלוש אסירות בכלא נווה תרצה.

כדורגל. 100 ספרים. 200 עטיפות.

שבוע הבא יתקיימו שני אירועים בבית העיר:
ביום שני, 17 ביולי "עושים כוחות" עם קפה גיברלטר
ביום שלישי, 18 ביוני "100 ספרים. 200 עטיפות" עם יובל סער בפורטפוליו לייב

"עושים כוחות" עם קפה גיברלטר

אתר התרבות קפה גיברלטר יקדיש את המפגש הקרוב לכדורגל.  הערב בעריכת עידן רינג ואופיר טובול יעסוק ב"משחק" האהוב שמלווה אותנו כל החיים ומבטא את מי שאנחנו . לערב אחד, הרחק מאולפני הטלוויזיה הנוצצים ואצטדיוני הכדורגל החדישים, ננסה להיזכר למה הכדורגל הוא המשחק המרגש והאנושי ביותר וננסה להסתכל דרך הכדור על עצמנו.

המשך…

שימו לב לנשמה- קפה גיברלטר בבית העיר

ביום שלישי הקרוב, 19.3, יתקיים ערב בנושא "קולנוע מזרחי" במסגרת סדרת המפגשים "קפה גיברלטר בבית העיר". במפגש יעלו שאלות אודות מהו קולנוע מזרחי? האם ניתן לשרטט את גבולותיו? האם מדובר ביצירה של מזרחים או בקולנוע העוסק בזהות מזרחית- אמיתית או מדומיינת? את המפגש עורכים זהר אלמקייס, עורכת מדור הזירה הקולנועית באתר קפה גיברלטר ורפאל בלולו, קולנוען ופעיל חברתי.

לקראת המפגש ורגע לפני ביקורו של הנשיא אובמה עמית הכט מבקש מאיתנו לשים לב לנשמה. בפוסט שהתפרסם בקפה גיברלטר, מתייחס הכט לשלושה סרטים שחורים: Middle Of Nowhere (2012), Yelling To The Sky (2011) ו-Pariah (2011), ומנסה לחשוב למה פספסנו אותם והם אותנו. הכט מעלה את האפשרות שאולי אנחנו הולכים לקולנוע לראות סרטים על שחורים (ועל סינים, ואיראנים, ואפילו על יהודים) ולא לראות סרטים שחורים?

שימו לב לנשמה/ עמית הכט

אני רוצה לשאול מה זה אומר להיות שחור היום בארה"ב? בעולם? 

במאמרה המדהים על הנשיא ברק אובמה "Speaking in Tongues" טוענת הסופרת הבריטית זיידי סמית שהמונח הזה אולי עבר מהעולם. היא משווה את זה ליהדות. האם שחורה כמוה, שגדלה בשכונה, בערך, אבל גם למדה באוניברסיטה יוקרתית ומדברת היום במבטא בריטי גבוה (פוש, קוראים לזה) היא לא שחורה? האם היא פחות שחורה מאחרים? האם עליה לאמץ תכונות תנאי ל"שחורות אותנטית" על מנת להיות נאמנה יותר לעצמה ולמקור שלה, אותו אסור לה להשיל אם ברצונה לשמור על זהותה האמיתית? דיבור שכונה, דגש על תחושות קיפוח ואותנטיות, אובססיה פרנואידית של 'אנחנו' השחורים מול 'הם', כל האחרים? או שבעצם זה הדבר המזויף באמת? מצד שני, האם לא לעשות זאת זה לבגוד בזהותה? להעמיד פנים שהיא יכולה לברוח מעצמה. להעמיד פנים שהיא יכולה להיות מישהו או משהו אחר. או שצריך היום להגדיר מהו שחור כמשהו הרבה יותר חמקמק, נסתר וכולל, מעבר לעובדה האם גדלת בשכונה או רואה את עצמך כצאצא לעבדים? ואם כן, מהי ההגדרה?

zadie smith

…סרטים שחורים היום, כמו זיידי סמית ומושאה נשיא ארה"ב הארבעים וארבעה, אינם עוד שם. הם במקום אחר. עמוק יותר. בשבילם להיות שחור, נשיא שחור, סופרת שחורה, סרט שחור, אינו יכול להיות קשור עוד למלבוש בלבד. כי המלבוש היום אינו עוד רק מלבוש אחד. לא עוד. והמקום אליו הסרטים האלה חודרים אינו מקום שעוד קשור לסביבה או נסיבות, אלא לתודעה. לתודעה שחורה שהיא אחרת ושונה מהתודעה האירופאית המערבית והיא הייתה כזאת ונשמרה כזאת עוד מימי היבשת. אפריקה. זה המקום בו התרבות השחורה האמיתית של ימינו נמצאת. זה החיפוש שהיא מנהלת. וזה מעניין. אם רק נפקח עינינו לכך. מה זה אומר להיות שחור בלי שום קשר לכך שאני כושי. חוץ מצבע העור שלי כמובן, ממנו אי אפשר להתחמק. כמו פעם, "האף היהודי הזה והעור השמנוני והכהה".

ווילי ג'ונסון:" שר ושותה את הנשמה שלו החוצה מבעד לבוץ ההוויה השחורה של ארצות הברית".

המשך…

עקבות מערב הבוז הגדול

ביום שלישי 19.2 התקיים "ערב הבוז הגדול" במסגרת הסדרה החודשית קפה גיברלטר בבית העיר בעריכת אופיר טובול.
בסיום הערב הוקרן לראשונה סרטם של עמית חי כהן ואופיר טובול  "דברים שאנשים אומרים על מוזיקה שהם שונאים" שנוצר במיוחד עבור "ערב הבוז הגדול" וזכה ליותר מ- 14 אלף צפיות תוך פחות משבוע!!

תודה למשתתפים: תומר גרדי, נדב אפל, שירה אוחיון, נדב הבר, אורטל בן דיין ועמית חי כהן ולכל מי שהגיע לבוז איתנו.

נשמח לראותכם באירועים נוספים של קפה גיברלטר בבית העיר, שיתקיימו בימי שלישי אחת לחודש. נתראה במפגש הבא שיעסוק בחזית הקולנועית של קפה גיבלרטר שיתקיים ביום שלישי, 19.3 , בשעה 20:30 .

המשך…

הבוז, שירזי וה- VOICE

פוסט מיוחד לערב הבוז הגדול של קפה גיברלטר בבית העיר

הצגת התערוכה "חותמת לילה- שירזי בבית העיר" זוכה לתגובות מגוונות הנעות בין התפעלות והערכה ועד לתגובות חשדניות. השניות, מתייחסות בחשדנות ובזלזול על פשר הצגתו של איש חיי הלילה ואמרגן המסיבות בחלל המוזיאון ומלוות באמירות כגון: "שירזי במוזיאון? מה הקשר? הוא לא עושה מסיבות?", "מי שרוצה לראות את שירזי שילך למסיבות שלו. תשאירו את הגלריות לאמנות ותרבות ". תגובות אלה, מעבר לכך שמתייחסות בזלזול כלפי פועלו של שירזי, מביעות זלזול בחיי הלילה -מקום שטחי- המנוגד בהכרח לעולם התרבות והאמנות שפוקדי המוזיאונים- "אנשי התרבות"- מצפים לראות  בחללי הגלריות.

בתוכנית The Voice  האחרונה (עונה 2, פרק 20)  לאחר ביצוע השיר "אנה" על ידי דנה צלח, ביקר אביב גפן את הביצוע והעיבוד לשיר בטענה כי העיבוד היה "מסיבת טראנס באומן" והוסיף "מסיבת טראנס משעממת". בדברים אלה חרג גפן מביקורת עניינית לגבי הביצוע והביע סלידה וזלזול כלפי תרבות ומוסיקת הטראנס בעודו משתמש בה כסמן לתרבות נחותה ולא איכותית. ביקורת זו הייתה חלק מהקו המנחה של גפן בתוכנית. גפן, המדבר בשם התרבות והיצירה האמנותית, הביע זלזול כלפי כל מי שלא עמד בסטנדרטים של היצירה האמנותית לשיטתו. בשימוש שעשה ב"מסיבות הטראנס" ובעליה לרגל לאומן (לקבר רבי נחמן מברסלב) הביע זלזול ובוז כלפי תופעות ותרבויות החורגות מהמיינסטרים התרבותי והאמנותי שהוא, גפן "המורד" לכאורה, יוצא נגדו  – אותו מיינסטרים המייצג את ההגמוניה הישראלית החילונית והאשכנזית.

בהמשך לכך, בתגובה לביצוע השיר "מקסיקו"  על ידי לינה מחול, אמר האמן והיוצר "היום, אמן וזמר, זמר לא יכול להחזיק בלי שירים מקוריים. בעיני, העולם שייך למי שכותב שירים ויוצר. פחות למבצעים". בהמשך לכך פנה ללינה ולשאר המתמודדים בתוכנית "אני רוצה לסמוך עלייך ועל הרבה אנשים פה שיכתבו שירים מקוריים כי זה מקוריות. חשוב בעולם". אז מה המשמעות של אמירה זו מלבד עידוד יצירה מקורית על ידי מוסיקאים צעירים? בדברים אלה הציג גפן את הגדרתו למי הוא אמן ויוצר ראוי ומי אינו ראוי. את אמירה זו לא ניתן להפריד מההקשר בו היא נאמרה, במציאות הישראלית בת זמננו בה הז'אנר המזרחי המאופיין בעיקר על ידי זמרים מזרחיים מבצעים, נחשב לזרם המוביל והפופולארי. במובן זה, אמירתו של גפן מבטלת במידה רבה את מעמדם של זמרות וזמרים מזרחיים כאמנים "ראויים".

 

המשך…

קפה גיברלטר בבית העיר- פרויקט הבוז- יום שלישי 19.2

ביום שלישי, 19.2, בשעה 20:30 מפגש קפה גיברלטר בבית העיר על פרויקט הבוז.

פרויקט הבוז, אוסף מקוון של תשעה טקסטים העוסקים בתופעות הבוס לתרבות, למוסיקה ולאדם האחר. שיתוף פעולה בין קפה גיברלטר וכתב העת הכיוון מזרח.

בערב הבוז הגדול יתייחסו לנושא מזוויות שונות שבעה כותבים , 15 דקות כל אחד דרך דיבור , מוסיקה ווידאו.

בערב ישתתפו: תומר גרדי, נדב אפל, שירה אוחיון, אופיר טובול, נדב הבר, אורטל בן דיין ועמית חי כהן.

לפרויקט הבוז באתר של קפה גיברלטר לחצו כאן.

 

'קפה גיברלטר' בבית העיר

בית העיר מארח את 'קפה גיברלטר' בסדרת מפגשים חדשה
הסדרה תעסוק בנושאים שונים: דיוות מהמזרח התיכון,מוסיקה מהפכנית  מאמרקיה הלטינית  ומקורות המוסיקה השחורה ועוד.
ביום חמישי הקרוב נחגוג את השקת האתר החדש של  'קפה  גיברלטר' ופתיחת סדרת המפגשים בבית העיר.
 יום  חמישי , 17.1 בשעה 20:30
כניסה: 20 ש"ח