קפה גיברלטר בבית העיר

שימו לב לנשמה- קפה גיברלטר בבית העיר

ביום שלישי הקרוב, 19.3, יתקיים ערב בנושא "קולנוע מזרחי" במסגרת סדרת המפגשים "קפה גיברלטר בבית העיר". במפגש יעלו שאלות אודות מהו קולנוע מזרחי? האם ניתן לשרטט את גבולותיו? האם מדובר ביצירה של מזרחים או בקולנוע העוסק בזהות מזרחית- אמיתית או מדומיינת? את המפגש עורכים זהר אלמקייס, עורכת מדור הזירה הקולנועית באתר קפה גיברלטר ורפאל בלולו, קולנוען ופעיל חברתי.

לקראת המפגש ורגע לפני ביקורו של הנשיא אובמה עמית הכט מבקש מאיתנו לשים לב לנשמה. בפוסט שהתפרסם בקפה גיברלטר, מתייחס הכט לשלושה סרטים שחורים: Middle Of Nowhere (2012), Yelling To The Sky (2011) ו-Pariah (2011), ומנסה לחשוב למה פספסנו אותם והם אותנו. הכט מעלה את האפשרות שאולי אנחנו הולכים לקולנוע לראות סרטים על שחורים (ועל סינים, ואיראנים, ואפילו על יהודים) ולא לראות סרטים שחורים?

שימו לב לנשמה/ עמית הכט

אני רוצה לשאול מה זה אומר להיות שחור היום בארה"ב? בעולם? 

במאמרה המדהים על הנשיא ברק אובמה "Speaking in Tongues" טוענת הסופרת הבריטית זיידי סמית שהמונח הזה אולי עבר מהעולם. היא משווה את זה ליהדות. האם שחורה כמוה, שגדלה בשכונה, בערך, אבל גם למדה באוניברסיטה יוקרתית ומדברת היום במבטא בריטי גבוה (פוש, קוראים לזה) היא לא שחורה? האם היא פחות שחורה מאחרים? האם עליה לאמץ תכונות תנאי ל"שחורות אותנטית" על מנת להיות נאמנה יותר לעצמה ולמקור שלה, אותו אסור לה להשיל אם ברצונה לשמור על זהותה האמיתית? דיבור שכונה, דגש על תחושות קיפוח ואותנטיות, אובססיה פרנואידית של 'אנחנו' השחורים מול 'הם', כל האחרים? או שבעצם זה הדבר המזויף באמת? מצד שני, האם לא לעשות זאת זה לבגוד בזהותה? להעמיד פנים שהיא יכולה לברוח מעצמה. להעמיד פנים שהיא יכולה להיות מישהו או משהו אחר. או שצריך היום להגדיר מהו שחור כמשהו הרבה יותר חמקמק, נסתר וכולל, מעבר לעובדה האם גדלת בשכונה או רואה את עצמך כצאצא לעבדים? ואם כן, מהי ההגדרה?

zadie smith

…סרטים שחורים היום, כמו זיידי סמית ומושאה נשיא ארה"ב הארבעים וארבעה, אינם עוד שם. הם במקום אחר. עמוק יותר. בשבילם להיות שחור, נשיא שחור, סופרת שחורה, סרט שחור, אינו יכול להיות קשור עוד למלבוש בלבד. כי המלבוש היום אינו עוד רק מלבוש אחד. לא עוד. והמקום אליו הסרטים האלה חודרים אינו מקום שעוד קשור לסביבה או נסיבות, אלא לתודעה. לתודעה שחורה שהיא אחרת ושונה מהתודעה האירופאית המערבית והיא הייתה כזאת ונשמרה כזאת עוד מימי היבשת. אפריקה. זה המקום בו התרבות השחורה האמיתית של ימינו נמצאת. זה החיפוש שהיא מנהלת. וזה מעניין. אם רק נפקח עינינו לכך. מה זה אומר להיות שחור בלי שום קשר לכך שאני כושי. חוץ מצבע העור שלי כמובן, ממנו אי אפשר להתחמק. כמו פעם, "האף היהודי הזה והעור השמנוני והכהה".

ווילי ג'ונסון:" שר ושותה את הנשמה שלו החוצה מבעד לבוץ ההוויה השחורה של ארצות הברית".

המשך…

קפה גיברלטר בבית העיר l קולנוע מזרחי l יום שלישי 19.3

במסגרת הסדרה קפה גיברלטר בבית העיר יתקיים  מפגש שיעסוק בקולנוע מזרחי.  במפגש יעלו שאלות אודות מהו קולונוע מזרחי? האם ניתן לשרטט את גבולותיו? האם מדובר ביצירה של מזרחים או בקולנוע העוסק בזהות מזרחית- אמיתית או מדומיינת?

 יום שלישי, 19 במרץ בשעה 20:30

הבוז, שירזי וה- VOICE

פוסט מיוחד לערב הבוז הגדול של קפה גיברלטר בבית העיר

הצגת התערוכה "חותמת לילה- שירזי בבית העיר" זוכה לתגובות מגוונות הנעות בין התפעלות והערכה ועד לתגובות חשדניות. השניות, מתייחסות בחשדנות ובזלזול על פשר הצגתו של איש חיי הלילה ואמרגן המסיבות בחלל המוזיאון ומלוות באמירות כגון: "שירזי במוזיאון? מה הקשר? הוא לא עושה מסיבות?", "מי שרוצה לראות את שירזי שילך למסיבות שלו. תשאירו את הגלריות לאמנות ותרבות ". תגובות אלה, מעבר לכך שמתייחסות בזלזול כלפי פועלו של שירזי, מביעות זלזול בחיי הלילה -מקום שטחי- המנוגד בהכרח לעולם התרבות והאמנות שפוקדי המוזיאונים- "אנשי התרבות"- מצפים לראות  בחללי הגלריות.

בתוכנית The Voice  האחרונה (עונה 2, פרק 20)  לאחר ביצוע השיר "אנה" על ידי דנה צלח, ביקר אביב גפן את הביצוע והעיבוד לשיר בטענה כי העיבוד היה "מסיבת טראנס באומן" והוסיף "מסיבת טראנס משעממת". בדברים אלה חרג גפן מביקורת עניינית לגבי הביצוע והביע סלידה וזלזול כלפי תרבות ומוסיקת הטראנס בעודו משתמש בה כסמן לתרבות נחותה ולא איכותית. ביקורת זו הייתה חלק מהקו המנחה של גפן בתוכנית. גפן, המדבר בשם התרבות והיצירה האמנותית, הביע זלזול כלפי כל מי שלא עמד בסטנדרטים של היצירה האמנותית לשיטתו. בשימוש שעשה ב"מסיבות הטראנס" ובעליה לרגל לאומן (לקבר רבי נחמן מברסלב) הביע זלזול ובוז כלפי תופעות ותרבויות החורגות מהמיינסטרים התרבותי והאמנותי שהוא, גפן "המורד" לכאורה, יוצא נגדו  – אותו מיינסטרים המייצג את ההגמוניה הישראלית החילונית והאשכנזית.

בהמשך לכך, בתגובה לביצוע השיר "מקסיקו"  על ידי לינה מחול, אמר האמן והיוצר "היום, אמן וזמר, זמר לא יכול להחזיק בלי שירים מקוריים. בעיני, העולם שייך למי שכותב שירים ויוצר. פחות למבצעים". בהמשך לכך פנה ללינה ולשאר המתמודדים בתוכנית "אני רוצה לסמוך עלייך ועל הרבה אנשים פה שיכתבו שירים מקוריים כי זה מקוריות. חשוב בעולם". אז מה המשמעות של אמירה זו מלבד עידוד יצירה מקורית על ידי מוסיקאים צעירים? בדברים אלה הציג גפן את הגדרתו למי הוא אמן ויוצר ראוי ומי אינו ראוי. את אמירה זו לא ניתן להפריד מההקשר בו היא נאמרה, במציאות הישראלית בת זמננו בה הז'אנר המזרחי המאופיין בעיקר על ידי זמרים מזרחיים מבצעים, נחשב לזרם המוביל והפופולארי. במובן זה, אמירתו של גפן מבטלת במידה רבה את מעמדם של זמרות וזמרים מזרחיים כאמנים "ראויים".

 

המשך…

קפה גיברלטר בבית העיר- פרויקט הבוז- יום שלישי 19.2

ביום שלישי, 19.2, בשעה 20:30 מפגש קפה גיברלטר בבית העיר על פרויקט הבוז.

פרויקט הבוז, אוסף מקוון של תשעה טקסטים העוסקים בתופעות הבוס לתרבות, למוסיקה ולאדם האחר. שיתוף פעולה בין קפה גיברלטר וכתב העת הכיוון מזרח.

בערב הבוז הגדול יתייחסו לנושא מזוויות שונות שבעה כותבים , 15 דקות כל אחד דרך דיבור , מוסיקה ווידאו.

בערב ישתתפו: תומר גרדי, נדב אפל, שירה אוחיון, אופיר טובול, נדב הבר, אורטל בן דיין ועמית חי כהן.

לפרויקט הבוז באתר של קפה גיברלטר לחצו כאן.