רפאת חטאב

בית העיר ממליץ על התערוכה The Gatewatcher

גיל יפמן

את טקסט התערוכה  Gatewatcher פותחת האוצרת רונית עדן בהתייחסות לרומן אורלנדו של וירג'יניה וולף. ברומן, בגיל 30, אורלנדו, שהיה בחור כל חייו, מתעורר לאחר שבוע שלם של שינה כאישה. במהלך מסע החזרה לבית באנגליה, מנסה אורלנדו להתמודד עם המצב החדש. היא מנסה להבין מהן החסרונות ובעיקר מהן היתרונות של להיות אישה. אורלנדו נותרת אישה, אבל מדי פעם היא בוחרת "לחזור" למגדר הקודם שלה, להתלבש כגבר ולצאת לחוות מחדש את היתרונות של המין האחר.

סיליה טונג

 בקבוצת העבודות המוצגות בתערוכה  Gatewatcher האמנים "מבקרים" את המין האחר. הם מאתגרים או חוצים את הקווים המקובלים והמסורתיים של ההשתייכות המגדרית בין אם בעיסוק בשאלות של מה אישה אמורה לעשות, איך גבר צריך להתנהג, או מהו קוד הלבוש או שפת הגוף הולמים כל מין. האמנים מפעילים נושאים אלה במטרה לערער את גבולות ההגדרה המינית, בין אם קווים אלה אכן קיימים ועל המקומות בהם הם רשומים. בין האמנים המציגים בתערוכה:  מירית כהן- כספי, גיל יפמן, רפאת חטאב ואיתמר גלבוע . האוצרת רונית עדן כותבת כי לעומת חששות קיומיות אחרות הגבולות המגדריים אינן זוכים לקדימות. ובכל זאת נראה כי סוגיה זו נוגעת בשאלות שלמוסר, דת וחוק – שהינן בעלות השלכות חברתיות ותרבותיות על חיי היומיום שלנו.

  

איתמר גלבוע

רפאת חטאב

התערוכה מוצגת באמסטרדם במסגרת אירועי הזכרון של ה -4 וה-5 במאי שמטרתם לחקור את תחושת הסיסמא בחברה השואפת לחופש, סובלנות, ובמיוחד לברר מהי המשמעות של כך בזמנים של תהפוכות חברתיות בני- זמננו.

  אודות התערוכה לחצו כאן

 

 

 

רפאת חטאב

רפאת חטאב, מתוך "ללא כותרת", 2009

 

ראפת חטאב, יליד יפו, 1981,  הוא אמן מיצג, צלם ,דראגיסט פוליטי ופעיל חברתי וחבר בקבוצת האמנים המנהלת את גלריה אלפרד.

בעבודת הווידיאו של ראפת חטאב, ללא כותרת (2009 ) נראה האמן שואב מים בדלי ומשקה באריכות עץ זית, תוך שהוא ממולל את עלי העץ ומלטף ברכות את גזעו. ברקע מתנגן השיר "חוּב" (אהבה) של הזמר הלבנוני אחמד כעאבור. השיר "חוב" פונה אל תחושת השייכות של קהל שומעים קולקטיבי פלסטיני.

 "אני עזבתי מקום", חוזר פזמון השיר, ותנועת המצלמה מלווה את ידי האמן החופנות את עלי הזית בעדינות. לרגע נדמה כי העבודה עוסקת בזכרון, בדימוי עץ הזית בתרבות הפלסטינית כסימן לירי לאומי של הכפר הפלסטיני, של גן העדן האבוד שלפני הנכבה. אולם מטפורת "זכות השיבה" מתערערת באחת כשהמצלמה מתרחקת ומגלה כי עץ הזית נמצא במרכזה של רחבת המרצפות בכיכר רבין וכי מקור המים המשקים את העץ הוא בריכת המזרקה הסמוכה לבניין העירייה. עץ הזית תחום בריבוע צר בין מרצפות הרחבה שבלב כיכר העיר תל=אביב-יפו, כיכר המזוהה עם הפגנות פוליטיות, חגיגות יום העצמאות וזירת הרצח של ראש ממשלה בישראל. העץ נטוע אמנם באדמת פלסטין, אך נראה תלוש וזר במסגרת הבטון המאיימת לחנוק אותו ולבודד אותו בתוך הכרך האורבני הציוני הגדול בישראל.

 העבודה מתרכזת במתח בין מילותיו של השיר וקולו של כעאבור אשר קוראות לגילוי השורשים, לזהות קולקטיבית ואשר קוראת לאלו שעזבו מקום לחזור לביתם לבין תודעת מקומו של חטאב, שמעולם לא עזב ולכן גם אין לו לאן לחזור.

 *מתוך הטקסט של טל בן צבי לתערוכה "גברים בשמש"

 

 

 

 

 

אונאדיקום – בין כיכר רבין לכיכר ביאליק

בשבילכם אני חוזר / בידיים מדממות / בפינת חדרי / ריחות בכי לאלפי עיניים / בשבילכם, אם יקרעו את בגדי / אהפוך להיכל […] אני אוהב אתכם, אני עזבתי מקום".

עבודת הווידיאו של רפאת חאטב ,לא כותרת, 2008, מוצגת בימים אלו במוזיאון בית העיר. בעבודה נראה האמן שואב מים בדלי ומשקה עץ זית כשברקע מתנגן השיר "חוּבּ" (אהבה) של הזמר הלבנוני אחמד כעאבור. לזמן מה נראה כי העבודה עוסקת בזכרון ובדימוי עץ הזית כסימן לירי לאומי של הכפר הפלסטיני. מטפורה זו מתערערת  שעה שמצלמת הווידיאו מתרחקת ומגלה כי עץ הזית וחטאב נמצאים במרכזה של רחבת המרצפות בכיכר רבין וכי מקור המים המשקים את העץ הוא בריכת המזרקה הסמוכה לבניין העירייה. העץ נטוע אמנם באדמת פלסטין, אך נראה תלוש וזר במסגרת הבטון המאיימת לחנוק אותו ולבודד אותו בתוך הכרך האורבני של העיר העברית הראשונה.

המשך…