שירזי

Magic Black Box / קלודט זורע

על חירות, לילה ואופנה מאת קלודט זורע המנהלת האמנותית של "שנה של אופנה בבית העיר". מתוך: מפגש אמן עם שירזי , 10.1.13

ובעצם על מה כל הסיפור?
מה זה בכלל אופנה ? ומדוע לסגור איתך שירזי?
ההחלטה הזו היתה שלפני הכל אופנה זה לא בגדים. אופנה זה הרבה יותר מזה.  במילה אופנה יש את  המילה אופן
a manner  It's
A manner to be
A manner to live
אנחנו מדברים עכשו על שירזי שהוא הלב של הסיפור היום.
דרכך, שירזי , אנחנו נחשפים לאזור של הלילה, שהוא קודם כל איזור חסוי, שמעטים מגיעים אליו בסופו של דבר, אך עדיין אנחנו מסמנים אותו כאזור שקיים בתוך העיר. אזור שהוא מוחבא. אזור שמדברים עליו ברמזים. שפוחדים ממנו. שמדמיינים עליו סיפורים.
האיזורים הסגורים שהרבה מאוד פעמים האנשים שנמצאים בהם הופכים לנשאים של איזורים אסורים של החיים. האיזורים האלה מעניינים אותנו כי שם בסופו של דבר מתרחשות תופעות של חירות. בתוך החושך אפשר לחיות ביתר קלות את מי שאתה. המעניין הוא שזה קורה דווקא במקום שהוא סגור.
מקום סגור, סוג  של Black Box
Magic magic black box
שבו אתה יכול פתאום לחיות את עצמך ולחיות את עצמך זה קודם כל לחיות את הגוף. הגוף הוא שמעניין אותנו באופנה. זה מרכז הסיפור פה.
(היינו מאוד אינטרסנטים איתך. ניצלנו אותך למעשה)
ומעבר לכל, ישנו כמובן, כל הסיפור על הג'נדר. על פולחן הג'נדר ואיך אתה חי את זה .

 click to claudette speech

בעבודה עם שירזי מה שהיה חשוב לנו זה לכבד את הזהות הקריאטיבית של שירזי כאמן. אני חושבת ששירזי הוא יוצר לכל דבר ולא כפי שיכולים לחשוב עליו אנשים מסוימים  "אמרגן מסיבות". הכישרון האמנותי שלו מתבטא בהרבה אופנים. הוא קודם כל מלך של קונספטים. רבים יכולים להתעסק עם תעשיית הבידור בצורה יבשה ולהביא more of the same.  במשך כל שנות פעילותו שירזי ידע לחדש ולהביא את הזרמים המאוד אישיים ואינדיבידואלים שלו. הפורמט שלו הוא לא שיגרתי. כל השנים הוא עובד עם אבא שלו. הוא מעצב תפאורות שבנויות במו ידיו של אביו מעץ צבוע בצבע בעידן דיגיטלי שמאפשר לעשות הדמיה של כל דבר. בעיני זה דבר גדול.
לצד זאת, יש את הירושה של החומרים ששירזי יצר במהלך השנים. בעבודה על התערוכה התחלנו לעבוד עם  שקים של הזמנות מעשרים שנות פעילות, שעם כל הזמנה נדהמנו מחדש עד כמה הכל מרשים ועוצר נשימה. בנוסף, ישנה תשומת הלב לקופיי רייט . לכותרות- איך להעביר במעט מילים ווייב שעומד להתרחש עוד רגע.
כל אלה הם כישרון שהוא הרבה מעבר למושג של הבידור Entertainment . 

צילום: נטע אלונים

 

שירזי, יש בדרך עבודתך הבנה ורגישות מאוד גדולה למה שסובב אותך ועובדה היא שהתופעה הזאת סוחפת אלפי אנשים, מדי שבועיים, שנים רבות. סביב כל העשייה שלך יש הרבה מאוד אנשים שאיתך – אתה סוחף איתך צוות שלם. זה פשוט לא יאומן. איפה שאנחנו לא מדברים מגיעים אנשים בהמונים. התקבצויות גדולות של יוצרים, של מעצבי תלבושות: דני בר שי, קיי לונג, המוזיקאים, התאורנים, התפאורה עם אבא, כל האנשים שעושים את היח"צ.
זה נשמע מאוד ולגרי שאתה שומע את המילה יח"צ . אבל לא.  יח"צ זה בעצם קשר יומיומי עם אנשים ברחוב. זה יצירת קשר עם אדם בכך שאתה נותן באופן ידני את ההזמנה. מגע ישיר עם הרחוב, עם אנשי העיר כדי לדבר על דבר שעומד לקרות. אני אישית מאוד התרגשתי מכל מה שאתה… אנחנו מאוד אוהבים אותך .

Who R You DI VA Lugassy?

דיוה לוגסי
יחצ"נית אירועי FFF, תרבות ואמנות

 

איך הגעת לתחום העיסוק שלך?

באופן טבעי ונכון הלילה הוא חלק ממני. כאילו אני בסלון הטבעי שלי. זה לא מרגיש כמו ללכת לעבוד. לשירזי הגעתי בפעם הראשונה בגיל 15 למסיבת Play Room  באלנבי 58. יצאתי לשם מתוך  רצון לחקור את המקום של המיניות והמגדר. חשבתי ששם אקבל תשובות לשאלות שהתחילו לצוף. היכה בי ה"וואו". הרגשתי כמו עליסה בארץ הפלאות. הכול צבעוני, תיאטרלי ושמח. תמים אך פורץ גבולות. הלילה הזה שינה אותי לחלוטין. שינה  את חיי. כמו חווה שטעמה מהתפוח. כאילו לא חייתי לפני. מאז רק רציתי שיגיע יום שישי. המעבר בין הססגוניות והחופשיות לעיר הקודרת אשקלון היה קשה. לא יכולתי לחזור יותר. בגיל 15 אמרתי לאמא שלי שאני עוזבת לתל אביב.
באלנבי 58 הסתכלתי על הבנות סביב וראיתי אנשים כמוני. כנערה, אף פעם לא הייתי במקום הטבעי שלי. תמיד הרגשתי שאני עוף מוזר. באלנבי פתאום הרגשתי שהגעתי הביתה וידעתי שהבית הוא כאן.
הייתי בליינית קבועה ונאמנה במשך שנים ולא פיספסתי אף מסיבה. כל יום שישי הייתי נוסעת מאשקלון בטרמפים עם שני חברים שגם הם מצאו את עצמם ואת המיניות שלהם במסיבות של שירזי. שלושתנו היינו עופות מוזרים. פתאום ראינו אנשים שדומים לנו והבנו לאן אנחנו שייכים. מבפנים תמיד הייתי אסירת תודה לשירזי, האדם המופלא,  שנתן לי תחושת שייכות ובית.

המשך…

WHO R YOU D.J TAL COHEN?

RESIDENT ליין ה- FFF
D.J   השנה של  XL2012 

טל כהן, מתוך facebook

איך הגעת לתחום העיסוק שלך?

התחלתי לעבוד עם שירזי בסוף 97 – תחילת 98. התחלתי בתור יחצ"ן- אחראי על הכניסות- מה שאני מכנה "מעצב קהל".מה שהיה מיוחד במסיבות של שירזי הוא ששירזי הביא את הסטרייטים לראות מה זה מסיבת גייז. בתקופה של אלנבי 58 וה – zoom   נוצר החיבור לזכותו. זה מה שהיה חזק אצלו, הדלת פתוחה לכולם! אין גטו של גברים- מסיבה זו התחברתי אליו.
מאוד אהבתי את המסיבות, התפאורה, הסיפור, ההזמנות הקליפים. את כל הקטע האמנותי.
עם הזמן, רציתי להתחבר כי התחברתי למוזיקה. הייתי מארח את הדי ג'ייאים שהיו מגיעים. חזרתי מחופשה מאיביזה ב- 2000 ורציתי לעזוב. שירזי לא הסכים. היתה לי יום הולדת. שירזי קנה לי שני פטיפונים וחברים מהצוות: אולג לוין, עופר לוי ואופיר אוזן הביאו לי מיקסר וככה התחלתי לתקלט. גדלתי בבית ששמעו בו הרבה מוזיקה. ההורים שמעו מיק ג'אגר ורוק . המוזיקה תמיד היתה שם  והתפרצה במסיבות. ללא מוזיקה אין סיבה לחיות.

ספר על תהליך העבודה שלך

אני שומע  מוזיקה  בין 3-5 שעות ביום ומאזין לחומרים חדשים. היום בעידן האינטרנט התהליך נגיש ופשוט יותר. אני  מאזין ל- 100 קטעים חדשים ביום ומתוכם אני מסנן. על פי רוב אני יכול לומר שמתוך 200 קטעים שאני שומע אני בוחר רק קטע אחד שאותו אנגן.
שירזי ואני עובדים ביחד וחושבים את מי כדאי להביא: מתי להביא משיהו יותר איכותי ומתי מסחרי יותר. אני מארח את הדיג'איים שמגיעים מחו"ל ומראה להם את העיר.
בעניין המוזיקה שאני מנגן במסיבות, אני לא מכין סטים מראש אני אוהב לקרוא את הקהל. אני מאמין  שדיג'יי צריך לקרוא ולהרגיש את הקהל.

המשך…

כיתת לילה עם שירזי ומשפחת ה- FFF

כיתת לילה עם שירזי ומשפחת ה- FFF  

משתתפים: קיי לונג, טל כהן, מיקי אגי, דניאל זקן, ראובן כהן, דוד עדיקא ואורחים מפתיעים
מראיין: גל אוחובסקי
אורחת מיוחדת: אמנדה לאפור

לכבוד פתיחת התערוכה "חותמת לילה –שירזי בבית העיר", יערך במוזיאון מפגש מיוחד בו ישוחח גל אוחובסקי עם אושיות לילה ותרבות מובילות שלקחו חלק פעיל בעיצוב פני תרבות הלילה והתרבות העכשווית בתל אביב ומחוצה לה.

יום חמישי, 10 בינואר, בשעה  20:30מוזיאון בית העיר, רח' ביאליק 27, ת"א

 

WHO R YOU ראובן כהן?

אמן וסטייליסט

ראובן כהן. צילום: גולי כהן

איך הגעת לתחום העיסוק שלך?

קודם כל, מתוך צורך. לסטיילנג הגעתי במקרה. מאז ומתמיד התעסקתי ביצירה, כך שדבר הוביל לדבר. בתור ילד תמיד ציירתי. היה לי צורך וכישרון. לא משהו שניתן להסביר. כבר בגן ציירתי ועם הבכרות התלוו היומרות ומכאן העיסוק באמנות פלסטית. עם השנים התחלתי להציג עבודות במוזיאונים , בין היתר במוזיאון ישראל, מוזיאון רמת גן ומוזיאון הרצליה. בעקבות החשיפה בתערוכות  פנו אלי עיתונאים מתל אביב. בסופו של דבר עבדתי בתור מאייר ב"זמן תל אביב". עם הזמן, העורך הראשי, אבנר אברהמי, פנה אלי ונתן לי כפולה שבועית שם קיבלתי חירות מוחלטת.  הכפולה קיבלה תפנית שגם אני לא צפיתי והפכה לפינת אופנה. פירסומאים ויחצ"נים התחילו לפנות אלי ופתאום הבנתי שזו עבודה.

ספר על תהליך עבודה שלך

העבודה מאוד דינאמית ומשתנה מעבודה לעבודה ולכן היא גם מאוד מעניינת. העיסוק שלי הוא בייצור עולם של דימויים חדשים. עולם האופנה הוא דינאמי וצריך לייצר חומרים נכונים ברוח התקופה שמשקפים את הזמן ומשדרים מסרים נכונים. לא ניתן לקפוא על שמריך בתחום הזה. אין שיגרה. כל פרויקט לגופו מצריך תובנות אחרות: איך תוקפים את הנושא, בניית הדימויים, התדמית, הדבר עצמו- כל אלה משתנים כל הזמן.  קליפ ל  TYP – זה סיפור אחד וקליפ לשירזי זה סיפור אחר. כל אחד מהם הוא ייצור חזותי שונה.

המשך…

WHO R YOU Pini Siluk פיני סילוק?

פיני סילוק

איך הגעת לתחום העיסוק שלך?

את צעדיי הראשונים בצילום עשיתי בסצינת המועדונים של תל אביב בסוף שנות האלפיים. בתקופה שבה האסקפיזם היה בשיאו והרצון לעוף לגבהים גבוהים יותר רק עלה ועלה היה הזמן שבו גיליתי את האהבה שלי לצילום ואת האפשרות שניתנה לי להקפיא את הרגעים האלה לנצח. לקחתי את המצלמה הראשונה שלי, ניקון קולפיקס 990  ותיעדתי את הסצינה על כל גווניה לאתר "לילה" המיתולוגי. הג'וב שלי היה להגיע כל סוף שבוע לכל המסיבות הכי שוות בעיר ולסקר אותן. אוקטופוס, אלנבי 58, האומן 17 ירושלים ולאחר מכן הטי אל וי, היו הזירות הראשונות שלי והזירה האהובה עלי ביותר הייתה דווקא האפטרים הידועים  של שירזי.

אחת לשבועיים המועדון לבש צורה וקונספט ייעודי וייחודי לאותה המסיבה. במבט לאחור אני  מבין שהמסיבות האלו היו הסטודיו הראשון שלי. הרקדנים הברמנים הצוות, הדיג'יז ואפילו שירזי היו האובייקטים הראשונים לצילום והתאורה נקבעה רבות לפי התאורן שעבד איתי ברגעים מסויימים של עליית טראק כדי שאוכל לתפוס תמונת אוירה של כל הקהל מרים את הידיים באויר. זו הייתה תקופה מקסימה. תקופה שאני עד היום מנסה לשחזר כשאני הולך למועדון כזה או אחר ולא ממש מצליח.

לאחר עשור של תיעוד הסצינה על כל גווניה עשיתי תערוכה לה קראתי THE SiN משחק מילים של הסצנה + החטא , בה הצגתי את 24 הרגעים שהכי נגעו בי מתוך מבחר של למעלה ממיליון וחצי תמונות שצילמתי. התערוכה הושקה באומן 17 באחת המסיבות של שירזי ומשם נדדה לגלריות רבות בניהן מתחם התחנה, גלריית אהרונוסון, סטודיו ארטורא ולגלריות פרטיות במינכן וברלין.

THE SIN, צילום: פיני סילוק/ בלרינה בוכה על שולחן משרדי האומן 17 לאחר שסיימה ריקוד וירדה מהבמה לערימה של זכוכיות שחתכו את כף רגלה ופגעו בדבר אולי הכי חשוב לה - הרגליים.

המשך…

חותמת לילה- שירזי בבית העיר

פתיחת תערוכה שישית ואחרונה במסגרת: F? –  שנה של אופנה בבית העיר

יום ב', 7 בינואר, בשעה  

20:30  הכניסה חופשית בערב הפתיחה

באירוע פתיחת תערוכת חותמת לילה –  שירזי בבית העיר– חגיגת יום ההולדת של שירזי,  יארח המוזיאון במיצגים חיים את אייקון חיי הלילה והאופנה אמנדה לאפור (NY), הרקדן הספרדי לה מנור וצוות ה- FFF. מוסיקה: אסי קוג'ק, טל כהן, מוטי S.

בית העיר בוחר לחתום את שנת האופנה בתערוכה יוצאת דופן שתציב במרכזה את האייקון והאיש שעיצב את חיי הלילה של תל אביב, שמעון שירזי. באמצעות סרטים, מוצגים, פרטי אופנה ושפה ויזואלית ייחודית – תחשוף התערוכה את פעילותו הסוערת של שירזי, המתקיימת למעלה משני עשורים.

AFTER PARTY PURIM  צילום: שמיה לוי, איסוף ועריכה: עמרי היילברונר

Amanda Lepore. Photographer: David Lachapelle

המשך…