BorderLine / גבולי

מקלפים את השכבות

אחד הרגעים היפים והמעניינים של הבית הוא התקופה שבין חילופי תערוכות. תערוכה יורדת. תערוכה עולה. ומה קורה בין לבין? הבית משנה את פניו, פושט את בגדיו ומתכונן.

בימים אלה, בית העיר מתכונן לתערוכה החדשה "רגע בודד במעגל"  של  בית האופנה הלונדוני Boudicca. הטפטים שכיסו את קירות הגלריה, התצלומים, עבודות הוידאו, המייצגים, בובות המניקן ובגדי המעצבים שהוצגו בתערוכה BorderLine – הוסרו. הבית פשט את בגדיו.

 לפני שדלתות הבית נפתחות לתערוכה החדשה, מתרחש במוזיאון משהו שמעורר מחשבות על מצבי הביניים שבין התערוכות, ומעלה את השאלה האם המצב הנוכחי של הבית לא פחות מעניין מהתערוכות המוצגות בו ? הקירות המקולפים חושפים את השכבות השונות של תערוכות העבר המתערבבות זו עם זו:  דן רייזינגר לצד ויין הורס וקסטלבז'ק. משהו מעניין נוצר.

המשך…

ראיון עם האמן ההולנדי לוי ואן וולו

לוי ואן וולו

 עבודות האמנות שלך מבריקות. לא רק שאתה צלם, אתה גם אמן מיצב. כיצד הגעת לעיסוק בשני התחומים האלה? מה היה תחום ההתמחות שלך בלימודים?

למדתי במחלקה לאמנויות אוטונומיות. זוהי מחלקה עצמאית בה אפשר לעבוד בכל מדיום שרוצים.

ספר לי על אוסף העבודות  Origin of the Beginning""  המוצגות במוזיאון. מה עמד מאחורי הרעיון? איך הגעת אליו?      

חשבתי על הדיוקנות העצמאיים שלי וניסיתי להבין מהיכן מגיע הקיבעון שלי לחומרים ולמבנים. החלטתי לחזור לתקופת הנעורים שלי וליצור מחדש את האוירה האישית בה האובססיה התחילה.

כמה זמן עבדת על המיצב? האם עבדת לבד? האם תוכל לספר על התהליך עצמו?

עבדתי על הפרוייקט במשך שבעה חודשים, כשבמהלך חלק מהתקופה היתה לי עזרה, אך את רוב העבודה עשיתי  בעצמי. זה היה קשה  מאחר והייתי צריך לעמוד בזמנים לפתיחת  התערוכה.

העבודה מבוססת על זכרון הילדות שלך בגילאי 8-14. מדוע בחרת דווקא בתקופה זו? האם היתה בה חוויה יוצאת דופן?

בתור ילד נהגתי לבלות הרבה זמן לבד בחדר שלי ותמיד הייתי עסוק בניסיונות עם חומרים. לקחתי שלוש יסודות מהזכרונות האלה ובניתי את שלושת החדרים סביבם.

בצד אחד של החדר הכדורים שיוצרים מבנה מושלם, אך בהדרגתיות התבנית הופכת לכאוטית. זה מזכיר לי סיוט שרדף אותי על כדורים מתגלגלים בתבניות מסודרות שבהדרגתיות הופכים לתוהו ובואו. בחלום כל הזמן ניסיתי להכניס מצבים לתוך תבניות, אך ללא הצלחה. הסיוט היה על איבוד שליטה.  התחושה הזאת עדיין קיימת אצלי: אני תמיד רוצה להיות בשליטה. זה הנושא של העבודה: השגת שליטה על הסביבה, ועל ידי כך גם  השגת השליטה על החיים שלי.

 המשך…

ראיון עם דניאל פאלילו

קלודט זורע מראיינת את האמנים המציגים בתערוכה Borderline

מהיכן אתה? איפה אתה גר?

הלסינקי, פינלנד.

מתי ומדוע התחלת לעצב, ליצור?

בהתחלה למדתי ציור ואמנות. איכשהו סיימתי באופנה. אף פעם לא הייתי הטיפוס שנהנה ללמוד, ומצאתי את עצמי ברוב המקרים לומד מאוד קשה בגלל ההיבט התחרותי. כך שלבסוף הפסקתי ללמוד די מהר.

אחרי זה מצאתי את עצמי עושה "מיני קולוקציה". מכרתי אותה ואחרי כמה זמן  פתאום הבנתי שאני עושה שתי קולקציות בשנה.

כיצד התחלת לגלות עניין באופנה, אמנות?

בתקופת התיכון היו לי שני חברים שהיו ממש בעניין של אופנה. הם היו קונים מגזינים של אופנה ובגדים מגניבים. הם עוררו בי השראה להיכנס לאופנה. האזנו ל"אואייזיס" והעתקנו את הסגנון שלהם. האמנות הגיעה בשלב מאוחר יותר כשהתחלתי לראות את החברה הראשונה שלי שהיתה ממש בעניין של אמנות אז, ועושה אמנות גם היום. אני מניח שהיא עוררה בי את ההשראה לעשות זאת. מעולם לא הייתי בעניין של אמנות לפני כן. כשהייתי ילד מעולם לא ציירתי או עשיתי משהו שקרוב לזה. תמיד הייתי הכי גרוע בדברים האלה. בת הזוג שלי עודדה אותי לצייר ולפנות לבית הספר לאמנות.  

קולקצית אביב/ קייץ 2012

 כיצד אתה מתאר את העבודה שלך?

אני לא יודע. אני עושה את מה שאני אוהב ברגע נתון. אני לא יודע איך לתאר את זה.

היכן אתה מחפש השראה?

בסביבה הקרובה לי. אופן העבודה שלי כיום הוא כמו יומן. אני עושה מה שאני רואה. אני מנסה להלך מסביב ולראות דברים שמעוררים בי השראה. נכון לעכשו, אני בעניין של כדורגל, סרטים מצויירים, אולד פאנק, סקייט פאנק וחניות טי- שירטס של מטאל.

Tuamas Laitnen, Rising, 2010

 שם הקולקציה שלך"never mind"  – מה הכוונה שלך בבחירה זו?

כשהייתי צעיר יותר הייתי ממש בעניין של NIRVANA. התחלתי להאזין להם שוב.

מה מלהיב אותך בחיים?

האידיאלי עבורי הוא רכיבה באופנוע. לצערי, אני לא יכול לעשות זאת בחורף בגלל השלג.

 

כיצד אתה מתאר את עבודתך בכלליות, ובאופן ספציפי יותר את הקולקציה שאתה מציג בבית העיר?

הקולקציה היא בהשראת התקופה ששהיתי באמריקה, מגיבורי המוזיקה שלי מגיל ההתבגרות, וחוויות היום- יום שלי: כדורגל של שבת בערב, קריקטורות של ראשון בבוקר ועוד.

בשלב זה פאלילו בוחר להביא דברים שנאמרו עליו ועל עבודתו:

בעולם משלו, פאלילו נוטה למפלצתי ולסימבולי. פאלילו נותר בגבולות החתימה האסתטית שלו- היכן שהפרופורציות הענקיות פוגשות מבנים תלת מימדיים וגרפיקה מורבידית. העיצובים החדשים לוקחים את עבודות הטלאים והגזרות המסחריות לרמה אחרת, מותחים את הצורה והגודל. ולא משנה הצבעוניות של צבעי הבסיס – ההומור השחור נותר.

לאתר של דניאל פאלילו לחצו כאן    

 

ראיון עם בארט הס

קלודט זורע מראיינת את האמנים המציגים בתערוכה Borderline

בארט הס

מהיכן אתה במקור? היכן אתה חי כיום?

נולדתי בגלדקופ (Geldrop). כיום חי באיינדהובן (הולנד).

מתי ומדוע התחלת לעצב, ליצור?

התחלתי ליצור כילד. אך בעיקר במהלך הלימודים באקדמיה לעיצוב איינדהובן.

כיצד התחלת לגלות עניין באופנה, אמנות?

השראה: הגוף האנושי, לימודי חומרים.

Mutants, 2011

כיצד אתה מתאר את עבודתך?

אני משתמש בחומרים חדשים וקיימים באופן חדשני. אני מחבר בין עולמות שונים: אופנה , טקסטיל, עיצוב המוצר וארכיטקטורה ומשלב בין טכנולוגיה מתקדמת ותקשורתיות על מנת להגיע ל"ביצוע" השלם ביותר.

היכן אתה מחפש השראה?

בכל מקום. לעיתים בסופרמרקט.

ספר לנו על "ECHO" ו "STRP".

העבודות שלי הן יותר מעיצובים: הן חורגות מאומנות עיצוב הטקסטיל, מאחר ואני בוחר להרחיב אותם באמצעות מדיה אחרים, כגון צילום, וידאו ואנימציה.

הכותרת של העבודות שלך  "ECHO" ו "STRP Mutants" – למה התכוונת בכך?

הכותרת STARP היא שם הפסטיבל בו הוצג הפרוייקט לראשונה. לפרוייקט קראתי Mutants (מוטנטים). המוטנטים עלו מתוך רעיון הטרנספורמציה. הם מציגים ומדמים את התנועתיות  והגבולות המשתנים באופן תמידי בין מגוון תחומים: אמנות, מוזיקה וטכנולוגיה.

ECHO: הוידאו עשויי מרצועות פשוטות של פלסטיק כחול. בשלב שאחרי, יצרתי את צליל ההד של חתיכת הפלסטיק.

 

 

אודות בארט הס

בארט הס בוחן מספר תחומים בעוד הוא משלב בין חקר חומרים, אנימציה וצילום. לבארט יש כתב יד מאוד אישי בעל חותם משלו. בעיצובים שלו הוא מסוגל לעשות שימוש בחומרים קיימים וחדשים בדרך מאוד חדשנית, ונראה שבכך הוא מצליח להתחבר לעולמות חדשים. עבודתו ברמה בינלאומית, הוא מוצא ויוצר לה במה משל עצמו ומבצע שיתופי פעולה עם אמנים ומוסדות בעלי שם כגון: ליידי גאגא, Palais de Tokyo שבפאריס, מעצבת האופנה איריס ואן הֱרפֶן, והצלם ניק נייט. בזכות עבודתו זכה בארט למעמד עצמאי בעולם האופנה.

 פרוייקטים נבחרים:

2011 . Lady Gaga, artist stylist, video,New York(USA)2011 . Maharam, upholstery,New York(USA)2011 . Iris van Herpen, textiles, Arhnem (NL)2010 . Lady Gaga, artsist for album booklet London (UK)2010 . Vogue, artist stylist,New York(USA)2010 . Rhur 2010, GastGeber, artist in residence, Oberhausen (D)2010 . AnOtherMagazine, artist stylist, London (UK)2010 . Ann Sofie Back, textiles, Stockholm (SW)2010 . Anne-Claire Petit, animation, Amsterdam (NL)2010 . Ecdysis, series of textiles,AudaxTextielMuseum, Tilburg (NL)Publication(selected):2010 . Vogue, Blow Up (USA)2010 . AnotherMan Magazine (UK)2010 . Die Zeit, interview (D)2010 . SHOWstudio, Stabalise Motion 2, Fashion Film (UK)2009 . Frame, Party People, Stuck on you, interview (FR)2008 . Dazed and Confused, interview (RU)2008 . PIG, nr. 64, Futuro Anterioire, interview (IT)2008 . Nico, Thank god it’s friday, interview (FR)2008 . Textiel Plus, nr 203, onnatuurlijk bont, interview (NL)2008 . SHOWstudio, Skin King, Fashion Film (UK)Group exhibitions (selected):2011 . Indigo Blue, Bensimon Gallery, Paris (FR)2010 . Fashion Carousel, Palais de Tokyo, Paris (FR)2010 . Fashion Carousel, Centre Georges Pompidou,Paris(FR)2010 . Museo de Bellas Artes, Caracas (VE)2010 . Design Biennale Saint Etienne, Saint Etienne, (FR)2009 . Freeze! , International Medtech Art Show,Taipei(TW)2009 . Dutch Invertuals,NoordBrabantsMuseum, Den Bosch (NL)2008 . Dichter op de huid,FortAsperen, Asperen (NL)2008 . Family of Form, Instituut Neerlandais,Paris, (FR)

קרדיט: בארט הס ו-  Heyheyheyעבור strp.nl.

הראיון תורגם מאנגלית

לאתר של בארט הס לחצו כאן

בין הומור לאקסטרווגנזה ואימה – דניאל פאלילו מגיע לתל אביב

לרגל פתיחת תערוכה של עבודותיו בתל אביב מספר המעצב הפיני איך יוצרים יומן אישי באמצעות פריטי לבוש, ומדוע אינו מצטער על התפנית המקצועית שנאלץ לעשות

הבגד הראשון שדניאלו פאלילו עיצב היה סוודר שחור גדול ממדים עם ברדס בגבו. זה היה בתחילת העשור הקודם, פאלילו היה אז סטודנט במחלקה לאופנה באוניברסיטה לאמנות ולעיצוב בהלסינקי, והוא נוצר במסגרת תרגיל שהנחיותיו היו לעצב בגד שמשקף את אישיות יוצרו בצורה הטובה ביותר.

"זה היה פריט מאוד בסיסי, אבל היתה לו צללית גדולה והוא היה עשוי צמר", הוא אומר כעת בשיחת וידיאו מביתו שבהלסינקי. "שחור הוא צבע שאני אוהב במיוחד, ופינלנד היא מקום חשוך". ייתכן שהקדרות שאפיינה את הסוודר נבעה גם מהאכזבה שחש באותה העת מכך שנאלץ לפרוש מהמחלקה לאמנות בעקבות אלרגיה שפיתח לטרפנטין. פאלילו, כיום בן 31, התמחה אז בציור, וחדל להגיע ללימודים לאחר שאובחנה אצלו רגישות לנוזל המשמש לדילול צבעי שמן. כשהוא מדבר על זה כעת הוא אינו נשמע מאוכזב מדי מהתפנית המקצועית שנאלץ לעשות.

תשובותיו לקוניות באופן כללי ("אנחנו בפינלנד לא אוהבים לדבר יותר מדי", הוא מציין בפתח השיחה). הן מפתיעות מעט על רקע הבגדים האקספרסיביים שהוא מעצב בשש השנים האחרונות – פריטים בגזרות גדולות ורחבות, בקשת גוונים בסיסית של כחול, אדום, צהוב, שחור ולבן, המשלבים גרפיקה הומוריסטית-מורבידית, תלת-ממדית בחלקה, ועולם דימויים סוער שמורכב בין השאר מסמלים של תתי-תרבויות וייצוגים של תרבות פופ ונעורים או כדורגל.

צילום: נעה יפה

 ….

ביום ראשון הקרוב יציג  דניאל פאלילו את "Nevermind" , קולקצית אביב- קיץ 2012 בתצוגת אופנה במוזיאון "בית העיר" בתל אביב, במסגרת התערוכה "BorderLine/גבולי". בתום ערב הפתיחה החגיגי, הבגדים יוצגו בחלל המוזיאון מעל גבי דחלילים שייבנו מפיסות עץ ופלסטיק וגולגולות.

קלודט זורע, המנהלת האמנותית של "שנה של אופנה" (סדרת תערוכות המשלבות עבודות של יוצרים מתחומי האופנה והאמנות, שנפתחה בנובמבר אשתקד ושתימשך עד לאוקטובר הקרוב במוזיאון "בית העיר"), מספרת שמוצאו של פאלילו היה חלק מהעניין שגילתה בעבודתו. "אנחנו בדרך כלל לא נחשפים למה שקורה שם מבחינה אופנתית", היא אומרת. "אני אוהבת מאוד את סגנון העבודה שלו על חולצת הטי, ואת האופן העקבי שבו הוא עובד על הפריט הבסיסי הזה. הוא משתמש במידה הכי גדולה שקיימת, XXL, ומשתמש בבגד כמו בקנווס, למעשה. יש לא מעט מעצבים שמתעסקים בדימויים מודפסים על חולצות טי, אבל מה שמייחד את פאלילו הוא ההתייחסות לגוף – גם חוסר ההפרדה בין נשים לגברים, גם המידה הגדולה, וגם היצירה של גרפיקה בתלת-ממד שמרחיבה את גבולות הגוף. כל הדימויים שהוא משלב נוצרים מפיסות בד קטנטנות שהוא גוזר ומחבר בטכניקת טלאים דקדקנית מאוד. לי באופן אישי זה מזכיר מסורות של תפירה עילית, ומי שמבין בתפירה יכול לזהות את המורכבות של התהליך".

כתבתו של שחר אטואן, גלריה, הארץ, פורסם ב-  23.03.2012 

לכתבה המלאה כאן

 

 

שחר פרדי כסליו

מתוך הסרט "המוח", שחר פרדי כסליו, 2012

 

המוח (2012)

 הסרט "המוח" מספר על ביקור אקדמי בישראל של פרופסור אמריקאי משותק (בהשראת סטיבן הוקינג). גיבור הסרט הוא הפרופסור – מוח שמתפקד בעולם, מוח שמחובר לו סרח של גוף לא מתפקד, אך יש לו את הכוחות לעשות דברים בעולם – לחזות, להבין, לרגש, לקומם עליו ולמרות שהוא רק מוח, ורובוט מדבר בשמו, יש לו כוח גדול לחולל התרחשות. הפרופסור מגולם ע"י שלושה שחקנים שונים: מרט גרצמן – הוא הגוף, יהויכין פרידלנדר – הוא הראש, והקול הוא של פיוטר וולצ'ק.

הסרט מתמקד בסיטואציות הרגשיות של הפרופסור עם הנשים בחייו, ובחוסר היכולת שלו להיות מעורב רגשית מכיוון שהקול שלו קר ומסונתז ורובוטי. הוא אינו מסוגל להביע שום רגש, והכל עובר רק דרך בחירת המילים שלו, שמוגשת תמיד באותו ריחוק.סיטואציות אלו מועצמות ביחס לתחום העיסוק המופשט, הלירי והגדול מהחיים שהפרופסור בחר לעצמו: אסטרופיזיקה תאורטית: הוא מדבר על חזיונות סוף העולם, על העתיד הרחוק, על גרמי שמים שאוכלים זה את זה, ובינתיים המתעסק ברומן מסתורי עם נערה גרמניה ומשגע את העוזרת הרוסייה שלו, מונע ממנה תשלומים ומדבר אליה בגסות. ולהיפך: הוא נטוע בחיי רגש קטנים ודינאמיים שמתבטלים לעומת התנועה הגדולה של גרמי השמיים. כל זה נשכח כשהשמש מגיעה והשמים נצבעים אדום.זו המורכבות הייחודית של המוח – איבר שהוא גם רגשי, גם מיני, גם שכלי, גם תבוני, גם פואטי: איבר שצדדים רבים לו, והצדדים מזינים זה את זה.

שחר פרדי כסלו (בן 29), חיי ויוצר בתל אביב. השתתף בין היתר בארט באזל מיאמי ובביאנלה לאמנות במוזיאון הרצליה, ובגלריות בארץ ובעולם.

 

מתוך "המוח", שחר פרדי כסליו, 2012

מתן גוגנהיים

 

BNEI YEHUDA ON FIRE (2012) 

 עבודת וידאו – תוצר של שיתוף פעולה בין מוזיאון בית העיר, המעצב דניאל פאלילו, קבוצת הכדורגל "בני יהודה" והבמאי מתן גוגנהיים. פאלילו – אוהד כדורגל מושבע ושחקן חובב – עיצב קולקציית מדים ייחודית לקבוצת בני יהודה, המתבססת על צבעיה וסמליה. בעבודת הוידאו נראים כוכבי הקבוצה בעת משחק באצטדיון הבית שלהם בשכונת התקווה, נלחמים באויבים בלתי נראים בעוד  סכנת 'הכדור המתפוצץ' מרחפת מעל ראשם.

הסרט בוחן את תרבות הכדורגל כתופעה אופנתית, בעלת קודים אסתטיים ברורים, תוך התייחסות למוטיבים שבטיים ופולחניים, ומעלה שאלות על תפקידם של מדים בבניית זהות קבוצתית.

שני פרינס

 

צמיד הלסת, מתוך "טרפים", 2012

 

 

"טרפים" (2012)

שני פרינס מציגה את העבודה "טרפים" אותה יצרה במיוחד עבור התערוכה בבית העיר:  סדרת אובייקטים המושפעים מחיות ים, ציפורים ודרקונים, מפוסלים בשעווה מצופה כסף בטכניקת אלקרופורמינג, משובצים קריסטלי סברובסקי וצבועים בצבעי אמייל קר.

הטורפים מתמזגים, מתנשקים, פוערים לוע, כובשים אחד את השני. אחד הוא אחר, אחד הוא גם הרבה. הטורפים מאוהבים, המיזוג שלהם בלתי נמנע, הוא מוליד חידושים אינסוף.

שני פרינס (בת 28), בוגרת המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, זוכת פרס לוקמן לעיצוב יישומי, הציגה – בין היתר- בגלריה קונטמפוררי ובמשכן לאמנות ע"ש מאירוב בחולון.

עבודותה של שני פרינס היא חלק מפרויקט "מעצב צעיר" – יוזמה של  בית העיר במסגרתה תומך המוזיאון במעצבים בוגרי האקדמיות הגבוהות לעיצוב בישראל שסיימו את לימודיהם בשנים האחרונות, במטרה להעניק להם חשיפה והזדמנות ליצירת שיתופי פעולה עם יוצרים מקומיים ובינלאומיים.

תומר ספיר

פרט מתוך הביקור 2#, תומר ספיר, 2012

 

הביקור  #2  (2012)

 

בעבודה זו מחדיר תומר ספיר "גלמים אורגניים" לגרם המדרגות של בית העיר. ה"גלמים" – פירות סיביים של עץ "קוריסיה בקבוקית", גדלים ומתפשטים בפעולה ביו-מכנית טבעית על גרם המדרגות. ואולם, ספיר אשר מכניס את הפולש, מבקש לבלום אותו רגע לפני ההשתלטות המוחלטת, להקפיא את הקולוניות במצביהן השונים ולבצע מניפולציות צורניות בחומר. הרגע הדחוס שמתהווה יוצר מתח שביר בין האפשרות של פרימה מוחלטת והתפרקות לבין היכולת לעצור את הפעולה, ולהיוותר במצב של שיווי משקל עדין.

תומר ספיר (בן 34), בוגר תואר שני באמנות באקדמיה לאמנות בצלאל, ספיר הציג בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובחו"ל. ביניהם: מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל, ירושלים ומוזיאון חיפה.

ליאור צרכי

 

"נקב", ליאור צ'רכי, 2012

"נקב" (2012)

ליאור צ'רכי מציג בתערוכה את העבודה "נקב". העבודה נוצרה בהשראת החוק הדתי – מוסלמי באיראן הכופה על גברים הומוסקסואלים- המבקשים לממש את משיכתם לגברים- לעבור ניתוח לשינוי מין. חוק זה הפך את איראן, באופן אירוני, למדינה המובילה בניתוחים לשינוי מין.

ליאור עיצב מערכת לבוש לגבר המורכבת מפריטים היוצרים צללית שחורה המזוהה עם האישה האסלאמית המסורתית. מערכת הלבוש בוחנת את המושגים: דואליות, תעתוע, פנים וחוץ, ומעלה שאלות לגבי תפיסת הגוף הגברי. לפרויקט "נקב" שותפים מעצב הנעליים עודד ארמה והצלמת הילה ווגמן.

 ליאור צ'רכי (בן 25), בוגר טרי מהמחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל

 

עבודותו של ליאור היא חלק מפרויקט "מעצב צעיר" – יוזמה של  בית העיר במסגרתה תומך המוזיאון במעצבים בוגרי האקדמיות הגבוהות לעיצוב בישראל שסיימו את לימודיהם בשנים האחרונות, במטרה להעניק להם חשיפה והזדמנות ליצירת שיתופי פעולה עם יוצרים מקומיים ובינלאומיים.

אורי קצנשטיין

VALUE, כיתוב בעזרת ירי על מעיל דובון. 400 כדורים קטומים בקוטר 0.40 נורו מאקדח מסוג cz75 champion.

 

VALUE ( 2012 )   

 בתערוכה בבית העיר מציג קצנשטיין עבודה חדשה בשם VALUE אותה יצר במיוחד עבור בית העיר: מעילי דובון צבאיים שנורו ע"י האמן עצמו, במטווח ירי באש חמה. תשעת מעילי הדובון המחוררים בירי מוצגים זה אחר זה שהם תלויים על גבי מתלה סטנדרטי של חנויות למכירת בגדים.

 קצנשטיין מתייחס בעבודותו אל היחיד, כנתון במערך חברתי תרבותי. בעבודה זו מעיל הדובון, אשר טעון בסמליות בחברה הישראלית, נקשר לדמות החייל או הקיבוצניק. המעיל שהפך להיות "עור" שני, אשר מגן וחושף את היחיד אל מול החברה והתרבות, נורה ע"י קצנשטיין, תוך כדי סימון המילה value ( ערך ).   קצנשטיין משתמש בהומור שחור אבסורדי-סוריאליסטי . האלימות מופנת כלפי עצמו באותה מידה שהיא מופנת כלפי החברה בה הוא נמצא.

אורי קצנשטיין (בן 61) , אמן רב תחומי עטור פרסים רבים. הציג –בין השאר – בביאנלה בונציה, ביאנלה בסן-פאולו ובמוזיאון ישראל.